שתורתם לא בדיוק אומנותם
מילא אנחנו. אפילו הגאון רבי משה בן מימון, הרמב"ם, לא אהב תלמידי חכמים שאינם מתפרנסים וחיים על חשבון הציבור
שם, בפרק ד' משנה ז' אומר רבי צדוק: "אל תעשם (את דברי התורה) עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם". כשבא הרמב"ם לפרש משנה זו, הוא מקדים את המשפטים המפליאים הבאים: "כבר חשבתי לא לדבר בצוואה זו (של ר' צדוק), מפני שהיא ברורה ומפני שאני יודע שדברי בה לא ימצאו חן בעיני רוב גדולי התורה ואולי אף כולם. אבל אומר ולא אשים לב ובלי לחוש למי שקדם ולא לנמצאים".
ואז הוא כותב: "דע, שזה אמר אל תעשה את התורה קרדום לחפור בה, כלומר אל תחשבנה לכלי פרנסה... והתעוורו בני אדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גוום ונתלו בפשטים שאינם מבינים אותם... והטעו בני אדם בהטעיה מוחלטת שזה חובה ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות שאין לו יסוד בתורה ולא רגליים להישען עליהם כלל. כי כאשר נתבונן בעקבות החכמים ז"ל, לא נמצא להם שגבו מבני אדם ולא קיבצו נדבות לישיבות...".
ובהמשך הוא מזכיר שמות חכמים שעבדו קשה לפרנסתם ולא חיו מתמיכות, ואומר שמי מהם שמצבו היה דחוק, אילו פשט ידו "היו ממלאים לו את מקומו זהב ומרגליות, אבל לא עשה כן, אלא נתעסק במלאכה שיתפרנס ממנה...". והוא חותם: "והרוצה להתווכח ולהכחיש, יעשה כרצונו".
האינטרס של ראשי הישיבות
עד כאן הרמב"ם, חד וחלק. את החרדים זה לא מרשים. יש להם ודאי פירוש משלהם לדברי הרמב"ם. אבל אפילו נאמר שבמציאות שלנו אי אפשר לעמוד ברף הדרישות הגבוה של "הנשר הגדול", והמדינה אכן צריכה לתמוך במוסדות תורה, לא נוכל לפטור עצמנו מהערה אחת, משמעותית מאוד, שמשום מה נעדרת מהוויכוח הציבורי המתנהל עכשיו: כמה מבין 11 אלף האברכים שבהם מדובר אכן תורתם אומנותם במלואה והם עוסקים רק בה רוב שעות היממה? איזה אחוז מהם הוא בעצם עבריין, מפני שהוא מקבל כסף שאינו מגיע לו?
אין מספרים, אבל ידוע שיש אברכים פיקטיביים, הרשומים בישיבות ובכוללים אך רחוקים מ"להמית עצמם באוהלה של תורה". יש רשומים הנראים בישיבה רק לעתים רחוקות; יש הלומדים חלק מהיום בלבד; יש העובדים במקביל ללימודים; יש "בטלנים", המסתובבים בישיבה
יותר משהם לומדים; יש שנשותיהם עובדות בבית, בחשאי. הללו, אין מגיעה להם מהמדינה אפילו אגורה.
הראשונים שהיו צריכים לנשל את כל אלה מהקצבאות הם ראשי הישיבות עצמם. קיום טיפוסים כאלה בישיבה פוגע קודם כל באינטרס שלהם. הם יגידו שהם אכן נוהגים כך ומשלחים הביתה את מי שתורתם לא בדיוק אומנותם. מותר לפקפק בזה. הישיבות מקבלות תמיכה ממשלתית על פי מספר תלמידיהן, ומדוע שיקצצו במו ידיהם את התמיכה הזאת? כבר נתגלו בעבר תלמידים פיקטיביים.
בצד מהלכי עידוד להשתלבות חרדים בשוק העבודה - ויש תהליך איטי אך מתמשך כזה - חייבת המדינה להפעיל פיקוח הדוק על מה שנעשה בכוללים. למשל, לחייב אברכים בהצהרות חתומות ולנקוט אמצעים משפטיים כשצריך. אני יודע שזה קשה. אבל אסור למדינה לשתף פעולה עם מעשי הונאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם