איפה הבושה של התקשורת הישראלית
הצביעות התקשורתית הגיעה לשיא בעת הדיון על מלגות לאברכים – דרישה לשוויון מוצגת כאפליה ואילו רחמים יש רק כלפי ילדי עובדים זרים
אברכים צילום ארכיון: פלאש 90
לוגיקה שנת תשע"א – אם ההסכמה לשוויון מגיעה מגיעה מיו"ר ש"ס אזי מדובר באפליה. אכן עצוב לראות מה עושים פוליטיקאים בכירים בשביל לזכות בעוד דקת תהילה במסגרת ה"שעשועון" "דרוס כל דוס".
מדהים לראות את רדידות אמצעי התקשורת בכל הקשור לשיח החרדי ככלל, ובפרט בסוגיית חוק המלגות. ה'סלט' התקשורתי שנעשה בימים האחרונים מעיד לא מפתיע אותי ומין הראוי שיעשה בו מעט סדר - אין קשר בין החוק הנזכר לעיל ובין היציאה לשוק העבודה.
מי שקצת מבין בתהליכים שעובר העולם החרדי (ובכל כלי תקשורת יש מומחה אחד ל"זן" החרדי) יודע כי היציאה לשוק העבודה (למי שבעצת רבותיו אינו מסוגל ללמוד תורה) גדולה מאי פעם. השר ישי, בהיותו שר התמ"ת הבהיר לראשי המשק שאם הם רוצים את הציבור החרדי, גברים ונשים, עליהם לבצע את ההתאמות התרבותיות למגזר זה בדיוק כפי שנכון להתאים למגזר הלא יהודי. העולם החרדי עובר גם תהליך נרחב של אקדמיזציה.
אז מודע הכותרות היום נראות כפי שהם נראות? התשובה פשוטה- גורמים מסוימים מזהים את התעצמותו של השסע הדתי-חילוני והם החליטו למנף אותו לתועלות פוליטיות ותקשורתיות.
לחבריי אהי אומר – אין לנו סיכוי לנצח במערכה הזאת. מדובר במחלוקת ערכית. אם הבוקר מתראיינת אישיות פוליטית חרדית והוא מסביר את חשיבותם של לומדי התורה, ומיד אחר כך הוא נשאל אז מדוע בכל זאת הם לא יוצאים לעבוד – אזי זהו שיח חרשים. העולם החרדי אומר יש בקרבנו קומץ אנשים איכותיים המקדשים את לימוד התורה מעל לכל דבר. במאבק בין החומר והרוח החרדים מקדשים את הרוח. כנראה שכל האחרים חושבים שהחומר חשוב.
ולסיום תהיה למחשבה: חוק המלגות רלוונטי למספר מצומצם של אלפי משפחות חרדיות. המשפחות הללו ברובן
המכריע הן משפחות ברוכות ילדים. האם שוב אנחנו נתקלים בתופעה שיש ילדים שזוכים לתשומת לב ולחיבוק של אנשי תקשורת ואישי ציבור ויש ילדים הזוכים להתעלמות מאותם הגורמים?
הדרישה החרדית לא הייתה עבור משפחות חזקות כלכלית אלא נהפוך הוא. הדרישה הייתה עבור משפחות עם שלושה ילדים לפחות והאישה אינה עובדת. לצערי לאותם המשפחות הייתה חסרה תכונה אחת שמנעה מהם לקבל את כל התמיכה הנדרשת מהמדינה ואף יותר מכך. בני המשפחות הללו נולדו בירושלים, לוד, בני ברק וטבריה ולא בתיאלנד, סודן, אריתריאה ורומניה.
די להסתה האנטי-חרדית. מותר פעם אחת לגלות אחריות חברתית לבצע התאמות תרבויות ולהבין שיש מיעוט שבמיעוט שמעדיף רוח על חומר ותפקידנו החברתי לספק להם את החומר.
רועי לחמנוביץ' הוא יועץ תקשורת לסגן רה"מ ושר הפנים וכן מרצה לתקשורת מכללת ספיר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם