בדד אלך: לא לכל אירוע צריך לגרור בעל
גם אחרי שמתחתנים לא כל החיים חייבים להיות עם בן הזוג. האמת היא שלא רק שמותר, אלא לעיתים אפילו רצוי לבוא לאירועים לבד
דייט דתי צילום: פלאש 90
"אמממ... מלמלתי הוא לא יכול היה להגיע, הוא עובד עד מאוחר היום".
כשהגעתי בגפי לבר מצווה משפחתית מדרגה שנייה, שוב נשאלתי: "היכן החצי השני?"
"יש לו מבחן חשוב מחר". עניתי, כבר יותר בטוחה בעצמי.
בקיץ האחרון התארחנו בצפת, יצאנו מטעם המלון לסיור לילי מאורגן, עוד בטרם התוודעתי לאנשים שסביבי, מייד קבלו הם את פני בהפתעה: "היכן אישך?" לשמחתי התשובה הייתה כבר ברורה ומוכנה מראש: "הוא כעת עסוק בשמרטפות על ילדינו והוא פרגן לי ללכת". אותה הסיטואציה חזרה על עצמה בעוד מספר אירועים נוספים, בהם לא הופענו יחדיו. כל פעם באמתחתי תירוץ אחר. פעם הוא במילואים ופעם הוא שומר על הילדים.
ברצוני להצהיר, לא עוד. אינני רוצה יותר להתנצל, להסביר או לתרץ. המנטאליות והתופעה שרווחה בחברה שלנו. היא, שמאז שהתחתנת, או בעצם כבר קודם מאז הכרזתם על ארוסיכם, לכל מקום שאת מגיעה לבדך, מייד שואלים אותך היכן החצי השני?
אמנם, כמובן שברוב המקרים, החטטנות והסקרנות מגיעות מתוך רצון טוב של האנשים שמסביב לשמוע שהכול בסדר איתכם. לראות אתכם מפגינים זוגיות לתפארת המשפחה, העם והמדינה. אולם כתופעה חברתית, זו נהייתה תופעה מטרידה מאוד.
התחתנתי ונישאתי באושר, אולם, מותר לי לאהוב דברים שונים מאשר של אישי שיחיה. אנו יכולים לאהוב אחד את השני מאד, לחלוק יחד את תחביבנו המשותפים באשר הם יהיו, תיאטרון, קולנוע, הופעה או שיעור תורה, אולם איננו חייבים תמיד להגיע יחד לאותם אירועים ומקומות כי כך החברה מצפה מאיתנו.
לעיתים, לא מתאים לנו לבוא יחד לאירוע, לדוגמה: לאישי לא מתאים להגיע לחתונה של חברה מהתיכון, או מהשרות לאומי, הוא אינו מכיר את בעלי השמחה, לא תמיד מרגיש שייך וגם לפעמים מתחשק לו סתם לעשות משהו אחר, נניח, לראות משחק כדורגל באותו ערב. ואני זו שבחרתי להגיע לאירוע, לפגוש את החברים והמשפחה לא רוצה לשאת עלי את העול המעיק. להרגיש את אותה אי הנוחות המוכרת, את המחויבות לספק לחברה, מליון תירוצים כדי שישמעו צודקים ומקובלים בקרב מעגל חברינו או בני משפחתנו.
לעולם, אוכל למלא את אמתחתי בסל של תירוצים שונים ומקוריים בנוסף למילואים, עבודה, מבחן, שמרטפות, הלוויה, אירוע חשוב בעבודה או מחלה. אל מול התירוצים, באותם אירועים אשר יהיה חשוב לנו להגיע אליהם יחד, תמיד נוכל לקחת בייביסיטר, לתעדף את משימותינו ולהיערך נכון לשאר המטלות הנוספות.
הגיע הזמן שנקבל על עצמנו כציבור וכחברה להפסיק עם המנטאליות הזו ולעוקרה מן השורש. את החטטנות ואת הקיבעון המחשבתי, שהופך אותנו מייד כשאנו מתחתנים לישות אחת שהולכת לכל מקום יחד. לא עוד, מעתה מותר להתחתן ולאהוב ולחלוק מאה חוויות יחד וגם עשר שלא...
לכל הדואגים שלום, הכול בסדר בביתנו. להיפך, בגלל שאנו אוהבים וטוב לנו יחד, אנו יודעים לעיתים גם להרפות, לפרגן ולתת האחד לשנייה וההיפך, ליהנות מאירועים ותחביבים שונים גם לבד.
הכותבת מסיימת תואר שני בתוכנית לתקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית, אשת תקשורת, פעילה ציבורית ומדריכת סיורים בירושלים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם