אני אוהבת את זה לא סקסיסטי
הפייסבוק משתולל לאחרונה בשל הקמפיין הפרובוקטיבי שנועד לעורר מודעות לסרטן השד. זה מטומטם, מכוער ואפילו מסוכן ציבורית
זה מכוער כי זה אחד הקמפיינים הדכאניים שראיתי זה זמן. מבלי להתחכם יתר על המידה – למה לעזאזל אנחנו אמורות לסקרן גברים? הם לא אמורים ללכת להיבדק. נשים אמורות. הרבה יותר הגיוני לעורר קמפיין מודעות לסרטן השד שיסקרן נשים.
אבל זה כלל לא הדבר המכוער ביותר בקמפיין, אלא הדרך שבה הניחו יוזמות הקמפיין שנכון, וראוי – לסקרן גברים. כמו כל קופירייטר סוג ז' לקמפיין מכוניות, גם הן הבינו את מה שרובנו מנסות להשכיח מהתודעה הציבורית – גברים אוהבים סקס. מבלי להתחיל בכלל לדבר על הפגיעה באוכלוסייה רבה של גברים שההנחה הזו לא תואמת אותה, אני רוצה להקדיש כמה מילים על מה שזה עושה לנשים.
אחת הסכנות עליה מדבר הפמיניזם בהקשר הפורנוגרפיה היא שהיא גורמת לגברים לחשוב שנשים תמיד רוצות סקס. לא שזה רע לרצות סקס, זה פשוט לא חלק אינהרנטי מהנשיות, בטח לא הדומיננטי. הסכנה בכך היא שכשגברים פוגשים נשים בעולם האמיתי, שלא רוצות בכל רגע נתון סקס, שהסקס לא מכונן את ההוויה שלהן, הם כועסים כי זה לא מה שסיפרו להם. הכעס הזה לפעמים מתורגם לאלימות.
והנה, באמצעות המשחק המחליא של 'איפה את אוהבת להניח את התיק', נשתחל נא כולנו לתפיסות הסטריאוטיפיות של גברים עלינו. נסו לשרבב שפתיים כשאתן מקלידות את הסטטוס. זה יעזור.
הרעיון הבסיסי הוא נפלא, משהו שנשים עושות למען נשים. לכאורה, מטרה ראויה, ואפילו
כשהדרך היחידה בה מגדירים נשים, או נושאים הנוגעים לנשים (כמו סרטן השד) היא על דרך המיניות בלבד, זה מקבע את התפיסה שנשים הן יצורים שטוחים. הן תופסות את תשומת הלב של הגברים בסביבה לא כי הייתה להן איזו תובנה חשובה, אלא כי הן רוצות סקס.
הן גם לא רוצות סקס כי הן נהנות מזה, אלא כי זה 'יתפוס את תשומת הלב של הגברים'. זה מחזק את התפיסה שסקס זה משהו שאנחנו 'נותנות' לגברים בשביל תשומת לב. וזה מכוער.
זה מסוכן מכיוון שמדובר ביוזמה שנישאת ומועברת על ידי נשים. זו לא תופעה חדשה אבל היא מעציבה אותי כל פעם מחדש. כוחה המרכזי של ההגמוניה הוא בכך שהיא משכנעת את הפרטים המדוכאים בה שזה הסדר הטבעי של הדברים.
שנית, ומה שמעצבן אפילו יותר – נשים משוכנעות שזו העצמה נשית - "Girl power". בחברות פטריארכאליות לא אחת מקשרים בין הסטטוס החברתי של האישה לרמת הדיכוי שלה. נשים שלובשות בורקה נתפסות כבעלות מעמד, בניגוד לנשים שהולכות בלי כיסוי ראש בכלל, שנתפסות כזולות יותר. הדרך היחידה להתקדם היא גם לעלות במקביל ברמת הדיכוי. אין דרך יציאה.
הקישור של העצמה נשית ופמיניזם עם קמפיין פטריארכאלי, מדכא, מחפיץ ומשפיל שכזה מכעיס. לשכנע נשים שעל ידי קריצה והעמקת המחשוף הן למעשה חוות 'כוח נשי' זה לא פחות ממסוכן, כיוון שזה חורץ את גורל המאבק הפמיניסטי. ההטעייה הזו, לא רק שהופכת את הקישור העיקש בין נשיות למיניות לטבעי, אלא היא הופכת אותו לראוי.
אז לקראת חודש המודעות לסרטן השד, אני הולכת לכתוב היום בסטטוס שלי: נשים, לכו להיבדק. אל 'תאהבו את זה על השולחן', ולא על הכסא, ולא על מכונת הכביסה. פשוט, לכו להיבדק.
ליהי יונה היא פעילה בתא הסטודנטים "קמפוס לכולנו" באוניברסיטת חיפה. הבלוג פורסם בגרסתו המלאה גם בבלוג "ראומה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם