יצחק רבין: "השלום ינצח את כל אויבינו"
ברחבי המדינה יערכו היום שורה של טקסי זיכרון במלאת 15 שנה לרצח רה"מ. קטעים מנאומו של רבין בטקס קבלת פרס נובל לשלום ב-1994
אני רוצה להצדיע, היום ועכשיו, לאוהב ולאויב, לכל החללים מכל המדינות, בכל המלחמות, לבני משפחותיהם שמועקת השכול שוכנת קבע בבתיהם, לנכים שצלקותיהם לעולם לא יירפאו. אני רוצה להצדיע הערב לכל אחד ואחת מהם, שהפרס החשוב הזה הוא שלהם, שלהם בלבד.
כאיש צבא לשעבר, אזכור תמיד גם את הדממה ברגע שלפני, כאשר מחוגי השעון רצים קדימה, והזמן אוזל, ועוד שעה, ועוד דקה, והתופת תשתולל. במתח הרב לפני שהאצבע תלחץ על ההדק, לפני שפתיל החבלה יבער, עוד יש זמן להרהר לבד: האם היינו מוכרחים לפעול? האם לא הייתה דרך אחרת? האם לא היה מנוס? אלף מחשבות בלב איש. ואז, ניתנת הפקודה, והתופת משתוללת.
מכל אוצר הזיכרונות שאגרתי ב-72 שנות חיי אזכור עכשיו גם את התקווה שנתנו לעמנו בזמן האחרון. בני עמנו בחרו בנו כדי לתת להם חיים - וכמה נורא לומר זאת: חייהם בידינו. הערב, עיניהם מישירות אלינו מבט. והם שואלים: איזה שימוש נעשה בסמכות שניתנה לנו? מה נחליט? לאיזה בוקר הם יקומו מחר? לשלום? למלחמה? לצחוק או לבכות?
אנו משקיעים משאבים עצומים: מטוסים וטנקים, לוחות פלדה ומבצעי בטון, ואף על פי כן ולמרות הכל, אין אנו מצליחים לשמור על חיי האזרחים והחיילים. בתי הקברות הצבאיים, בכל פינה בעולם, הם עדות אילמת וכואבת לחוסר ההצלחה, לכישלונם של מנהיגים לשמר ולקדש חיי אדם.
יש רק פתרון רדיקאלי אחד לשמור על חיי האדם: לא לוחות פלדה, לא טנקים, לא מטוסים, לא מבצרי בטון. הפיתרון הרדיקאלי האחד הוא השלום. השלום שומר על חיי הלוחמים, ששומרים על חיי האזרחים, ולכן רק טבעי הוא שתמיד, בכל שלום, צהלות השמחה הראשונות פורצות דווקא מפיות החיילים: הם, שיודעים גם את צדו השני של מטבע השלום, הם שיודעים את המוות, יודעים גם להעריך טוב יותר את החיים.
במדינת ישראל שממנה אני בא היום, בצבא ההגנה לישראל שזכיתי להיות מפקדו, ראינו תמיד את קדושת החיים כערך עליון. יצאנו למלחמות רק כאשר חרב חדה הייתה מונחת על צווארנו.
אנו בעיצומה של בניית השלום, המהנדסים, האדריכלים והבונים של השלום, טרודים בעצם ימים אלה במלאכת העשייה: קומה אחר קומה, לבנה אחר לבנה, כף מלט ועוד כף מלט. הבנייה קשה, מורכבת, מסובכת. טעויות עלולות למוטט את הבניין, להמיט אסון. אנו שוקדים על המלאכה לעשותה היטב, חרף קורבנות טרור רצחני, למרות אויבים קנאים ומתנכלים. נמשיך בדרך השלום בנחישות, בדבקות. לא נרפה. לא נוותר. השלום ינצח את כל אויבינו, כי האלטרנטיבה גרועה לכולנו. אנחנו ננצח.
אני עומד כאן בעיקר בשביל הדורות הבאים, כדי שנהיה כולנו ראויים למדליה שאתם תולים היום על צווארנו. אני עומד כאן כשליחם של שכנינו שהיו אויבינו. אני עומד כאן כשליח התקוות הגדולות של עם שעבר
אני רוצה להודות, בראש ובראשונה, לאזרחי מדינת ישראל לדורותיהם ולמפלגותיהם, שקרבותיהם ומלחמתם הבלתי פוסקת לשלום מביאה אותנו בהתמדה אל חוף מבטחים. אני רוצה להודות לשותפינו, למצרים, לירדנים, לפלסטינים וליו"ר אש"ף יאסר ערפאת, שותפנו לפרס נובל, שבחרו בדרך השלום וכותבים דף חדש בספר ההיסטוריה של המזרח התיכון. אני רוצה להודות לחבריי לממשלה ובראשם לעמיתי, שמעון פרס, שמרצו ודבקותו במשימת השלום היא מופת לכולנו.
אני רוצה להודות לבני משפחתי על התמיכה, וכמובן לחברי ועדת פרס נובל ולעם הנורווגי האמיץ והנפלא שזיכו את חבריי ואותי בכבוד הנעלה הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם