בין נזרי לבניזרי
אם זו הייתה הפיליפינית של בניזרי, היו מוציאים אותה, בברק אף פעם לא יושקע מאמץ אמיתי, כזה שיזכיר במשהו את המאמץ שהושקע באולמרט
מה לעשות, חברים, נתפסתם במלוא מערומיכם. עוזרת פיליפינית קטנה ועיתונאית אחת חרוצה, להלן כ' מקול ישראל (כרמלה מנשה, כמובן) הוכיחו, למעלה מכל ספק, את מה שנכתב כאן כבר שנים: ששלטון החוק במדינת ישראל אינו שווה לכל נפש. יש כאלה ששווים יותר.
אם זאת הייתה הפיליפינית של בניזרי, מר נזרי, הייתם מוצאים אותה. או לפחות מחפשים. אהוד ברק ממנף את העניין הזה כבר שנות דור. תמיד יחליק החוצה, כך או אחרת.
לפעמים ישאיר אחריו פצועים בשטח (תשאלו את טל זילברשטיין, למשל), לפעמים ייאלצו כל מיני אנשים לדבוק בזכות השתיקה, אבל אף פעם לא יושקע מאמץ אמיתי, כזה שיזכיר במשהו את המאמץ האדיר, הביניבשתי, הרב-מערכתי, האינטר-גלקטי, שהושקע באהוד אולמרט, למשל.
למען הסר ספק: תיק העובדת הפיליפינית הוא תיק קטן, זניח, מנהלי. בני הזוג ברק היו יכולים להתנדב לשלם את הקנס ולסגור עניין. אבל ברק מתוחכם יותר. למה לסגור בשקט מה שאפשר לגלגל ברעש?
והרי זה בכלל לא הוא, זו היא. הוא, לא היה לו מושג, כמו שלא היה לו מושג על "טאורוס" - חברת הלובינג הון-שלטון שפתחה רעייתו מהסלון המשותף בביתם, כדי למנף את הקשרים והמקורבים וכל אלה שמלחכים את פנכתו של השר שלה. נו, טוב. הסלון שם כל כך גדול, שלך תדע מי פותח איזו חברה ולמה.
יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, הוא איש ישר. אני מוכן להישבע ביושרו ובאינטגריטי שלו. יצא לי להכיר את וינשטיין, וגם להילחם בזכות מינויו לתפקיד.
ועדיין, אחרי כל זה, האחריות לפארסה הזו מוטלת עליו. הוא ראש התביעה הכללית, הוא מספר 1, הוא זה שצריך לדפוק על השולחן ולהבהיר לחברים שכללי המשחק השתנו, שהימים העליזים נגמרו, שהגיע הזמן למצות את הדין עם
זהו המבחן האולטימטיבי של דורית ביניש. אין במדינת ישראל מוסד חשוב יותר מבית המשפט הגבוה לצדק. בשנים האחרונות חטף בג"ץ לא מעט ביקורת, חלקה בצדק, חלקה לא. ועדיין, אין לנו בג"ץ אחר.
עכשיו, מוגשת עתירה נגד ההחלטה לסגור את תיק הפיליפינית של משפחת ברק. אפשר להוסיף לתיק הזה עכשיו גם חשד נוסף: מכיוון שהפיליפינית סיפרה אתמול לכרמלה מנשה שנתנה את מספר הסלולר שלה לנילי פריאל, ונילי פריאל סיפרה לחוקרים שאין לה פרטים שיאפשרו את איתור הפיליפינית, יש כאן מקום לבדוק שיבוש הליכי חקירה. וזה כבר לא תיק זניח. זה כבר משהו רציני.
תשאלו את צחי הנגבי: הוא נלחם עכשיו על חייו הפוליטיים בגלל שהואשם בשקר לשופט בוועדת הבחירות. הגברת פריאל, לכאורה, עשתה את זה בהליך חקירה מנהלי.
לכן, הגברת ביניש נדרשת כאן לקרוא לסדר את המערכת, להפעיל את תעצומות הצדק במלוא עוצמתן. בהחלטה אחת, היא תוכל לאפס את השעון ולהחזיר את האמון במערכת הזו. ההחלטה הזו מתבקשת.
עד כמה מופרכת המציאות שלנו כאן, אפשר להבין ממה שאירע בישיבת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת לפני כמה חודשים. הדיון התנהל סביב החלטת הממשלה להקים גדר על הגבול הדרומי, כדי לעצור את חדירת המסתננים האפריקאים לישראל בהמוניהם. משרד הביטחון, תחת ברק, מטרפד העברת תקציבים לצורך הזה.
כשברק נשאל על כך בוועדה, הוא אמר ש"לא זו הדרך לפתור את הבעיה". כשנשאל מה היא הדרך, אמר שצריך להכביד את האכיפה על המעסיקים של אותם עובדים לא חוקיים. ח"כ אריה אלדד לקח נשימה ארוכה, ושאל את ברק: "שאתה תגיד את זה?".
כן, הוא אמר את זה. הוא יכול היה להרשות לעצמו להגיד את זה, כי זה תמיד עובר לו בשלום, זה תמיד מחליק סביבו. הגיע הזמן שזה ייפסק.
אקו"ם