ראשי » חדשות » יהדותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

כבשת הרש – הטקסט המלא

היהדות אינה "רק" דת. זרע אברהם היה צריך לעבור את כור הברזל במצרים, כדי לצאת, גוי מקרב גוי, בתודעה לאומית שלמה

ספר בראשית הוא ספר הראשית, ראשיתן של התופעות המרכזיות שבחיינו. בפרשת לך לך קוראים אנו על אברהם, ומתוך כך, על ראשיתו של העם היהודי ועל שורשיו. והנה, כאילו תוך הטרמת העתיד, מוסרת לנו הפרשה את מלחמתו הראשונה של העם, מלחמת אברהם נגד הפולשים מהמזרח והצפון. עילת המלחמה מטרימה גם את אחד מערכי העם, פדיון שבויים: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה [לוט] אָחִיו".. ואכן אברהם מצליח, משחרר את שבויי סדום. אלא שאין הוא רוצה "להרוויח" מהמלחמה וליהנות מהשלל: "הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' אֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ..."

פרשת 'לך לך' מטרימה גם את שני הממדים של הקיום היהודי, הדתי והלאומי, אליהם יצטרף בסיום התורה, ממד שלישי, המדיני-הטריטוריאלי. היהדות אינה "רק" דת. זרע אברהם היה צריך לעבור את כור הברזל במצרים, כדי לצאת, גוי מקרב גוי, בתודעה לאומית שלמה. כבר הורה הפילוסוף וילהלם פרידריך הגל, שהעבד יגיע לידי תודעה עצמית לפני האדון. ואכן, כפי שלימד יעקב כ"ץ, עם ישראל היה עם ואף לאום הרבה לפני התעוררות הלאומים האירופאים ששעבדו אותו. דו-ממדיות זאת, הלאומית והדתית, הופכת את הקיום היהודי למיוחד במינו.

העמים המתפתחים במדינות הצעירות יכולות להסתפק – לעידן מה לדעתי –  בממד הפוליטי, ולהיות מדינות כל אזרחיהן. עמים עתיקים, עשירים יותר, יש בהם ממדים נוספים על המדיני. הם אולי יכלו להיות מדינות רב-תרבותיות, ניסיון פתֶטי שכבר נכשל אחרי מלחמת העולם הראשונה. יש ללאום זכות להקים מדינה. האמנה הפלשתינאית לימדה אותנו ש"פלסטין היא מולדת העם הערבי הפלסטיני... והעם הפלסטיני הוא חלק מן האומה הערבית". לפנינו קביעה "תמימה" על כפל זהות, כשהממד הדתי, האסלאמי, כאילו מרחף באוויר. עם ואומה, לנו לא השאירו כלום (סעיף 20): "היהדות כדת שמימית (היינו של התגלות) איננה לאומיות בעלת מציאות עצמית, וכמו-כן אין היהודים עם אחד שלו אישיותו העצמית, אלא הם אזרחים במדינות שבהן הם מצויים". וכאשר שופט לשעבר מבית המשפט העליון מכריז כי סכנה רבה מקננת במזרח התיכון, מאיראן שהכניסה את האסלאם לזהותה, ומישראל המנסה להכניס בזהותה את המרכיב היהודי. יש בכך שוב, חוצפת החטא ההיסטורי שבאותה אמנה מרושעת.

על רקע זה מבקש אני להביא לפניכם טקסט שמצאתי ובו הנוסח השלם של סיפור 'כבשת הרש' שבמספר שמואל:
"שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד רש, ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה, מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב, וישמור אותה הרש לבל תיטרף בשיני שבעים הזאבים שמסביב. ויבא הֵלֶךְ לאיש העשיר ויחמול לקחת מצֹאנו לעשות לארח וייפן אל הרש לאמור:
- תן לי את כבשתך ואעשנה מטעמים לאורחי.
- והלוא כבשים רבים יש לך, ולי רק כבשה אחת קטנה.
- כן דיברת, אלא שכל אחד מכבשי ממין אחר הוא, ולגבי כל אחד מהם רש אנכי. שמא רוצה אתה שאקריב את ששת כבשי הבר אשר לי, הארגאלי, הקאנאדי, הלאריסטאני, כבש הרעמה? האם רוצה אתה שאקריב את כבשי הבית, את המרינו האוסטרלי, את כבש האליה, את העיראקי, הסעודי, הלובי?
- כבשתי היא כבשת מֶרינוֹ, והלוא גם

לך כבש מרינו, מהצד השני של הנהר שבינינו.
- כיצד מעיז אתה לחשוב שמרינו ומרינו-פלייששאף מאותו גזע הם? איזה פשע גנטי! כבשתך לא תגדיר את כבשי. וחוץ מזה, כבשתך נראית לי בעליל כבשה סיאמית, שתיים בה, אחת מהן, לי היא...
ידע הרש, שאולי יש בכבשה שני ראשים, אך רק שני ידיים ושני רגליים, והיה אם ינתחו אותה היא תישאר נכה. ויתמכו בני העיר בעשיר, הלוא עשיר הוא, וינתחו את הכבשה, וייקח לו העשיר אחד מחצאיה. עוד הם נפרדים, ויאמר העשיר לרש: "צר לי שאינני מזמינך לסעודה. המבין אתה, האורח לא ירגיש עצמאי מספיק אתך. ובקשה אחרונה לי אליך, אנא שכני הטוב, בחיקך תשכב הכבשה ותהי לך כבת, אך, אנא, אל תשיר לה מעתה את שיר הערש שאתה רגיל לשיר לה. ה'נפש ההומיה' וה'עין הצופיה' מעצבנים אותי. מה טוב וכבשתך, תהיה הכבשה של כל אזרחיה.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

פרשת השבוע

פרופ' אמריטוס שלום רוזנברג, מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מרצה למחשבת ישראל ופילוסופיה כללית. חיבר בין השאר את הספרים "בעקבות הכוזרי", "לא בשמים ההיא", "הטוב והרע בהגות היהדות" והקים את אתר www.hagut.org

לכל הכתבות של פרשת השבוע