חרדים לעתיד: החיים האמיתיים של בני ברק
אופנה, מוזיקה, רכילות, פה ושם קולנוע ותיאטרון, אפילו סוג של חיי לילה. מתברר שיש תרבות פופולרית גם בבני ברק החרדית
בשעות היום רוב תושבי בני ברק מתרכזים ברחוב הראשי, רבי עקיבא. תרבות פנאי אולי אין, אך תרבות קניות בהחלט יש, בעיקר כי "מוצרים שבתל אביב הם יקרים נמכרים כאן במחירים לכל כיס", אומרת דורית ברק, חוקרת תולדות בני ברק שמתלווה אלינו לסיור. גם חנויות בוטיק אפשר למצוא ברבי עקיבא. אחת מהן היא החנות של שושי יגודיוב, שמבליטה שמלות ללא שרוולים שנלבשות עם חולצות לבנות או שחורות. "אתם חושבים שאנחנו חשוכים", מאשימה המוכרת במקום, כשאני שואל על הבגדים החשופים יחסית. "נכון שאצלנו הנשים מגדלות את הילדים, אבל מעבר לזה האישה החרדית היום היא גם אשת קריירה משכילה ומפרנסת. הבת שלי מתכנתת בהיי טק, שם מעדיפים את הבנות החרדיות כי הן מוסריות ואחראיות". לדבריה , האישה החרדית כיום "מטופחת מאוד ואוהבת להתלבש".
סמוך לבוטיק של יגודיוב אנחנו מקבלים שיעור קצר במוזיקה המקומית. בחנות גרינטק לא תמצאו כמובן את הדיסק החדש של אייל גולן או יהודית רביץ, אבל לצד אלבומי תפילות ושירים על ירושלים צצים גם שמות מוכרים לחובב המוזיקה החילוני כמו שולי רנד ויעקב שוואקי, שמדגישים במוזיקה שלהם את המאפיין החשוב ביותר לציבור החרדי, על פי המוכר במקום: "הנשמה היהודית". לצדם של רנד ושוואקי מככבים זמרים אלמונים לגמרי מבחינת הציבור החילוני. וכיאה לעולם שגיבורי התרבות שלו אינם כוכבי תוכניות ריאליטי, גם הרכילות המקומית לא דנה בהראל סקעת או בדיאנה גולבי, אלא באדמו"רים ושמשיהם.
"רכילות היא מאפיין תרבות בולט בבני ברק", אומר אחד התושבים, שכמו רבים נוספים הסכים לדבר בפתיחות אך בעילום שם או ללא שם מלא. יודעי דבר מספרים שכל עיתונאי שמסקר את האוכלוסייה החרדית וכל חרדי שמתעניין בענייני השעה יודעים להגיע למסעדת שטיסל. שם יש עדכונים כמו איפה האדמו"ר נצפה לאחרונה ואיזה רב מבקר בחו"ל. המכורים לרכילות לא מסתפקים בזה ונרשמים לרשימת תפוצה, המוערכת במאות אס.אם. אסים הנשלחים ללא תשלום, שבאמצעותה ניתן לדעת עוד על האדמו"ר המכובד או על צדיק שהגיע לעיר.
מרכילות זולה לקדושת לימודי הדת. המקום הבא שבו
קולנוע ותיאטרון שפועלים באופן סדיר אמנם אין בבני ברק, אך הקרנות סרטים והצגות אקראיות דווקא יש - בזמני חול המועד. בזמן הביקור בעיר מעטרות את לוחות המודעות פרסומות לסרט "רוחות באחוזה". על המודעה מצוין במפורש כי "הסרט הוכשר על ידי נשות חינוך". המטרה של הקרנת הסרטים האלה היא חיזוק האמונה, מסבירה החוקרת ברק, כשהאמונה היא זאת שמצילה את שחקני הסרט התורן מאסונות. סמוך למודעה על הסרט מופיעה מודעה על הצגה גדולה ביידיש ש"כבשה את הקהל!" ועונה לשם "נאסער פון וואסער" (רטוב ממים).
כשיש מחסור בסרטים, בטלוויזיה ובתיאטרון, מי שזוכים מההפקר הם הסופרים החרדים. ישראל כהן (28), איש יחסי ציבור המתגורר בעיר, מסביר שחרדים קוראים יותר, גם עיתונים וגם ספרות. "הציבור החרדי קורא עיתונים בצורה אובססיבית", הוא אומר, "יש כבוד גדול למילה הכתובה ויש לפחות 12 מגזינים בקהילה. גם קריאת ספרים מאוד מקובלת. הרבה ילדים נחשבים לתולעי ספרים".
ומה לגבי חיי לילה (מעבר לבית הכנסת איצקוביץ' כמובן) לצעירים? המוסד הכי דומה למועדון או בר בבני ברק הוא הטיש החסידי, "שזה בעצם הדיסקוטק החרדי", מסביר תושב העיר. מדובר במפגש בו מגיעים בחורי הישיבות לבית המדרש של האדמו"ר בליל שבת, מקיפים אותו, רוקדים ושרים על נושאים שקשורים לתורה, לשבת או לחג.
תחום נוסף בו יש דמיון מסוים לתרבות החילונית הוא תחום הנופש. עניין הנופש חדש, יחסית, בחברה החרדית. משפחות מעוטות יכולת נוהגות להחליף בתים עם משפחה או עם חברים, "כדי לשנות אווירה", מסבירה חרדית לשעבר שעזבה את העיר וכיום עובדת במשרד פרסום. וכך משפחה בת עשר נפשות מוצאת את עצמה יוצאת מבני ברק לירושלים לכמה ימים ולעתים אף לפרק זמן ארוך יותר. משפחות לא עניות, שגם מהן יש בעיר, יוצאות לנפוש בשוויץ או באוסטריה, שם קיימים בתי מלון שהוכשרו במיוחד לחרדים ופועלים בתקופות מסוימות במהלך השנה.
הביקור שלנו מסתיים במסעדה ברחוב ז'בוטינסקי שמגישה בגאווה גפילטע פיש, חמין, קוגל ורגל קרושה בתפריט, לצד מזון מודרני שאפשר למצוא גם במסעדות חילוניות.
לפי סקר שהתפרסם לאחרונה, קרוב לשליש מתושבי ישראל חושב שהציבור החרדי הוא השנוא ביותר מקרב היהודים. ספק אם רוב המצביעים היו בבני ברק בחייהם, או שוחחו שיחה מעמיקה עם תושב העיר. בקרו בה, והיווכחו בעצמכם שהעיר היא לא כפי שהיא מוצגת. אולי אחר כך תשנאו אותה ואת תושביה (כלומר, שליש מכם) קצת פחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם