פרח המדבר: צמח החוחובה כובש את העולם
בקיבוץ חצרים שבנגב מפתחים ענף שהופך את ישראל למעצמה בינלאומית: הפקת שמן מפרי החוחובה. מה שהתחיל כתחליף לשמן סיכה הפך למוצר מועדף בתעשיית הקוסמטיקה העולמית
טרקטורים עוברים בשורות האינסופיות, ואחרי ריכוז הפירות היבשים על הקרקע למרכז הערוגה הם מועברים למכלים ומשם למתקנים החדשים בקיבוץ. שם עוברים הפירות שטיפה, ייבוש, גריסה, סחיטה והפרדה לפולפה (פסולת הפרי) ולסחיטה נוספת של הפולפה. בסופו של התהליך מופק השמן. הוא מסונן, מאוחסן, ושוב עובר סינון עדין, עד לשיווק בחביות המלאות בשמן חוחובה, הנחשב לאחד האיכותיים בעולם.
הגידולים הראשונים של החוחובה הגיעו לארץ בשנות השישים, כאשר חוקרים ישראלים הביאו מדרום אמריקה את השתילים לצורך גידול מדברי. ברוב החלקות התברר אז שאין הצדקה כלכלית לגידול זה. אבל בחצרים הוכיחו שניתן לגדל את החוחובה בהצלחה גם בנגב.
החוחובה הוא צמח מדברי, שמקורו במדבר סונורה בצפון מקסיקו ודרום ארצות הברית. בגלל המחסור במים הגידולים שם כמעט כמעט לא מניבים פירות, אבל בחצרים מצאו את הנוסחה להפוך את הגידול למניב פרי ודולרים. "האמנו בגידול כאשר אחרים לא מצאו בו עניין", אומר ג'ימי רייזר, מנכ"ל "חוחובה ישראל". "כל הייצור שלנו מיועד לתעשיית הקוסמטיקה. שמן החוחובה משולב במוצרים כמו שמפו, קרמים וסבונים. הדרישה עולה בכל שנה, שכן קיים טרנד עולמי של מעבר לשימוש במוצרים טבעיים. החזון שלנו הוא להפוך את החוחובה למוצר מרכזי בתעשיית הקוסמטיקה בעולם".
רייזר יושב בבניין ההנהלה של "חוחובה ישראל". הוא מכין בעצמו את הקפה לאורחים ורואה כתפל עיסוק בכל נושא אחר מלבד בחוחובה. "98 אחוז מהתוצר שלנו מיועד לייצוא", הוא מסביר. "השמן, אותו מפיקים מפירות החוחובה, הוא השעווה הנוזלית היחידה בטבע. בשנות התשעים גידלנו עבור חברת 'דלק' את המטעים הראשונים.
המטרה הייתה למצוא חלופה לשמן לווייתנים, שתהיה זולה יותר ואינה כרוכה באכזריות של ציד לווייתנים, הזוכה לגלי ביקורת בעולם. ב' דלק' בדקו אז את השימוש בשמן החוחובה כחומר סיכה למנועי סילון. לאחר כמה שנים הם ראו שאין לשמן החוחובה עליונות על שמני סיכה אחרים, ואז רכשנו את הגידול. כיום יש לנו כ-3,000 דונם נטועים של חוחובה ויצרנו תנאים אופטימליים להביא את הגידול להישגים מצוינים".
יונתן רגב, איש השיווק של "חוחובה ישראל" ונשיא ארגון מגדלי ומשווקי החוחובה בעולם, מוסיף: "לשמן החוחובה הרכב כמעט זהה לשמן לווייתנים ולכן הוא מהווה לו תחליף מושלם בתעשיית הקוסמטיקה. הוא משתלב במגמה של העלייה בשימוש בחומרים טבעיים. פנינו לקיבוצים נוספים כדי שיגדלו חוחובה ויהיו שותפים עמנו ברווחים".
שמן החוחובה ידוע כמוצר טהור, ללא
פרופ' איל שיינר, רופא בכיר בחטיבה למיילדות וגינקולוגיה במרכז הרפואי סורוקה, מציין: "במחקר שערכנו בהשתתפות 170 נשים התברר שעיסוי של האזור בין הנקבים לפני לידה בשמן חוחובה יעיל בהפחתת קרעים ובהגנה על האזור ומפחית את הצורך בחיתוך החיץ בלידה כמו בשמנים יקרים יותר. המחקר הוצג על ידי ד"ר אבי הרלב בכנס המרכזי בעולם לרפואת אםעובר, שנערך השנה בשיקגו. למחקר היו שותפים כל הצוותים של חדר הלידה ואני הייתי החוקר האחראי. היה כיף לגלות שהשמן של חצרים עשה את העבודה ללא כל העשרה של ויטמינים".
בעולם צורכים כיום כ-2,500 טון של שמן חוחובה, כאשר קיבוץ חצרים מספק 20 אחוז מהכמות הזו. "בארגנטינה מגדלים חוחובה על 30 אלף דונם", אומר רייזר. "בארצות הברית 10,000 דונם , בישראל 6,500 דונם , בפרו 5,000 דונם , וגם בסין, אוסטרליה וירדן יש שטחי גידול לא גדולים במיוחד". לדברי רייזר, היתרון היחסי של ישראל הוא שיטות הגידול, הקטיף ומיצוי השמן. "אנו יודעים להגיע ליבולים של פי שלושה וארבעה ביחס למדינות אחרות, ובתחום מיצוי השמן אנו מגיעים לעשרה אחוזים יותר מאשר מדינות אחרות בעולם. מצאנו שימוש לפסולת שאחרי המיצוי, הפולפה, שאותה אנו מפזרים בבורות הרטובים של הרפת כחומר סופג, ולאחר מכן משתמשים בתערובת הזו להכנת קומפוסט".
באחד המתקנים של מיון פרי החוחובה עובד עודד וינקלר, 77, אב לארבעה וסב ל-11. הוא עומד בידיים מיובלות ומשגיח על מכונת המיון המשוכללת. וינקלר הוא מקים ענף החוחובה בקיבוץ חצרים. "בסוף שנות השמונים 95 אחוז מההכנסה של הקיבוץ שלנו הייתה ממפעל 'נטפים'. רק חמישה אחוזים הגיעו מחקלאות וממשכורות של חברים העובדים בחוץ", הוא אומר. "בגלל מחסור במים וחוסר רווחיות חוסלו אז המטעים. שימשתי בתפקיד מרכז משק, והוטלה עליי משימה לחפש ענף שיביא צבע ירוק מסביב לקיבוץ, לא ידרוש הרבה ידיים עובדות ויהיה רווחי. במשך שנה וחצי עבדתי עם צוות של חברים, והגענו להערכה שגידול החוחובה מתאים לנו.
"מצאתי אז כי בארצות הברית הגיעו ליבול של 25 קילו לדונם, ולנו היה יעד להגיע ל-250 קילו לדונם. מומחים אמרו לנו שזה בלתי אפשרי, והנה אנחנו מגיעים כבר ל-350 קילו לדונם, כאשר בזנים החדשים הגענו ליבול של 500 קילו לדונם".
בחצרים נהנו מסיוע של מומחים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב ומהמכון לפיתוח הנגב, כמו פרופ' עליזה בן-ציוני, שיצאה לגמלאות, ופרופ' חיים וישניאק. כיום המחקר והפיתוח הם עצמאים של "חוחובה ישראל", בלי סיוע של המדינה. כל הקילומטרים האלה של שורות החוחובה מושקות במערכת תת-קרקעית ממוחשבת, שפותחה בידי מפעל "נטפים", בחצרים . כעת, אומרים בקיבוץ, שהם רוצים להיות המובילים העולמיים בתחום. "הפכנו למכה של החוחובה בעולם", מצהיר רגב. "יש לנו אפשרות להשפיע על השוק, אבל במדינת ישראל אנו נתקלים באטימות. אם נקבל יותר מים, נוכל להגדיל את השטחים ולייצא יותר".
רייזר מותח ביקורת על כך שגידול לייצוא אינו זוכה לסיוע ממשרד החקלאות. "מבחינתם, הגידול אינו קיים", הוא אומר. "אין לנו הטבות, וכל בקשה שלנו לסיוע נתקלת בסירוב. בעשר השנים האחרונות נטענו 2,000 דונם חדשים, אך זה לא מספיק למשרד החקלאות. השנה הפכנו לאגודה שיתופית חקלאית בע"מ, ובמשרד התמ"ת הכירו בנו וכללו אותנו במסגרת 200 החברות בנגב ובגליל הראויות לתקצוב של מרכז ההשקעות".
סיגל מורן, ראש המועצה האזורית בני שמעון, מציינת: "המועצה תומכת בפיתוח תעסוקה ייחודית וחקלאות ייחודית כדוגמת 'וחובה ישראל'. בנוסף אנחנו משתפים פעולה עם קק"ל ועם ארגון JNF אוסטרליה, ובכך מאפשרים הקמת מאגרים לחקלאות ברחבי המועצה. פיתוח הנגב יכול להיעשות רק על ידי שיתוף פעולה של כל משרדי הממשלה בעבודה משותפת".
ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "הטענה כי המשרד מתנכל לקיבוץ היא חסרת שחר ומשוללת כל יסוד. משרד החקלאות מלווה את הקיבוץ לאורך שנים רבות ובפעילות מקצועית במישורים רבים. המשרד פועל בכל הכלים והאמצעים הקיימים ברשותו לקידום החקלאות בקיבוץ חצרים, ובכך מקבל הקיבוץ גם הדרכה חקלאית, נוסף על מענה לבקשות נקודתיות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם