הערעור נדחה: "אמא טאליבן" תרצה 4 שנות מאסר
בית המשפט העליון דחה את הערעורים בעניינה של האמא מבית שמש, שנידונה במחוזי לארבע שנות מאסר בגין התעללות מחרידה בששת ילדיה. הרכב השופטים דחה גם את ערעורה של הנאשמת, שביקשה לקיים לה בדיקה פסיכיאטרית חוזרת, וגם את הערעור של המדינה, בו ביקשה הפרקליטות להחמיר בעונשה של האם
השופטת ארבל ציינה, כי נפשה המסוכסכת של האישה, והפרעת האישיות שממנה היא סובלת, כפי שקבעו גם המומחים, השפיעו ואף הכתיבו במידה רבה את מעשיה.
אשר לתקופת המאסר שהוטלה על האישה, קבעה ארבל כי העונש אינו חמור בהתייחס למעשים הקשים ותוצאותיהם. "עם זאת, מצבה הנפשי של האם, החקירות, המאסר המבודד והסבל הפוקד אותה מאז התגלתה הפרשה, מצדיקים שלא לדון אותה על פי מלוא חומרת הדין", אמרה. לכך הוסיפה השופטת את תחינת ילדי האם מבית המשפט לסלוח לה. "כל אלה מובילים אותי למסקנה שראוי שלא להתערב בתקופת המאסר שהוטלה על המערערת ולהשאירה על כנה".
השופט מלצר הוסיף שהמעשים הנוראיים בהם הורשעה האם, לא הופסקו במשך שנים על ידי אף אחד מגורמי הרווחה, מוסדות החינוך והקהילה. לסיכום ציינו השופטים כי עם שחרורה של האם, היא תלווה בפיקוח הדוק של רשויות הרווחה "בתקווה שתעבור תקופת החלמה ושיקום".
לפני פחות משנה גזרה שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, נאווה בן-אור, עונש של ארבע שנות מאסר בפועל על האם אשר הורשעה בהתעללות גופנית ונפשית, במשך 25 שנים, בשישה מבין 12 ילדיה, ובתקיפתם בנסיבות מחמירות. בעלה, אבי הילדים, אשר הורשע בחלק מהעבירות, נדון לעונש של חצי שנה מאסר. למרות ההרשעה, הגישה מאוחר יותר האם ערעור על העונש שהוטל עליה.
חלק מילדיה של האם, בהם בגירים, ביקשו מבית המשפט להקל בעונשה, ולשלחה לטיפול נפשי במקום לבית הכלא. "אנו מוחלים לה. היא פעלה בגלל מחלת נפש ולא מתוך רוע", אמרה בתה, ה', בת 30, בעצמה אם לילד.
האישה, בת ה-56,
בפסק הדין המרשיע קבעה בן-אור, כי ביתם של ההורים, הדתיים-חרדים, התנהל תוך שיגרה אלימה אכזרית שיטתית, שנמשכה שנים רבות. "מדובר בשגרת עונשים יומיומית שכללה מכות בידיים, בחגורה, במקלות, במערוך ובכבל חשמלי".
הילדים תיארו מכות אכזריות שספגו בשל אי ציות לאם האלימה. אחד העונשים החמורים שהטילה האם היה קשירתו בחצר של אחד הילדים, מפגר, בידיו ורגליו. ילדים אחרים נהגה האם לנעול במחסן הבית. הענישה הייתה קפריזית ולדברי אחד הילדים, הוא לא ידע "איזה קריזה תחטוף האם". עוד נחשף, כי את ילדיה היא העירה על ידי שפיכת מים קרים. האם גם לא בחלה בגזירת שיערן של חלק מהבנות, שנותרו קרחות והתביישו לצאת מן הבית.
"תכלית השימוש היומיומי באלימות הייתה ענישה, הטלת מרות והפחדה", סיכמה בן-אור שהרשיעה את האם בלא פחות מ-25 עבירות תקיפה ואת האב ב-10 עבירות. בנוסף לסיפור הקשה של ההתעללות, נמצא גם כי חלק מהילדים נהגו לקיים יחסים של גילוי עריות, כאקט של נחמה.
בן-אור דחתה את טענת ההגנה כי האם סובלת ממחלת נפש שאינה מאפשרת לה לשלוט במעשיה. "זו אישה מניפולטיבית, תקיפה, שהפגינה שליטה עצמית והמעיטה בחומרת מעשיה", קבעה השופטת. היא הוסיפה כי גם אם הנאשמת הסבירה את מעשיה באמונה דתית הזויה, זו אינה תלושה מן המציאות ומן התפיסה התרבותית אליה משתייכת האם. "למרבה הצער, ענישה פיזית לצרכי חינוך לא רק שאינה נתפסת, כשלעצמה כפסולה בחוגים מסוימים, כי אם להיפך, נחשבת ראויה והכרחית", אמרה השופטת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם