כשהטבע מת מצמא: ברכת רם כמשל
הסיפור העצוב של ברכת רם ברמת הגולן הוא תעודת העניות שלנו: היא לא מתמלאת מעצמה, הדגים בה מלאכותיים ומשנה לשנה היא הולכת ונעלמת
בתחילת הקיץ הייתי שם, בבירכה היפה המוקפת מטעים ונוף הרים, ואפילו טבלתי במים. הבירכה הייתה מלאה למדי. לא רחוק ממני שיגרו שני דרוזים ממג'דל שאמס חכות ארוכות לתוך המים. כמו תמיד, שאלתי את עצמי אם העזובה המסוימת ששורה על הגדות, ואם העובדה שלמעט מסעדה אחת ותיקה אין בסביבות הבריכה שום רמז למה שנהוג לכנות "פיתוח",
היום אני יודע שבמחשבות הללו היתה מידה רבה של נאיביות. בירכת רם - אפילו הפנינה הזו - היא כבר מזמן לא טבע נטו. זה התחוור לי כשביקשתי לברר עם זאביק אחיפז, מנהל אגף התיפעול ברשות המים, מה קרה לבירכה ומה עושים כדי להציל אותה. אחיפז, להפתעתי, כלל לא התרגש מהיובש שקפץ עליה. מתברר שבירכת רם לא מתמלאת כיום באופן טבעי. פעם הגשמים העזים של צפון רמת הגולן, בסיוע קל של הפשרת שלגים, הספיקו כדי למלא אותה, אבל השנים השחונות, וכמובן 30 שנות שאיבה אינטנסיבית לטובת החקלאות, הפכו אותה לנכה שתלויה בהזרמה מלאכותית של מים ממקורות אחרים. מדי שנה רשות המים ומקורות שואבות מליוני מ"ק מנחל סער שבגולן, וממלאות את הבירכה לטובת השקיית מטעי התפוחים של הכפרים הדרוזים והיישובים היהודיים הסמוכים.
אחיפז אומר שמדובר במעגל שנתי: בסתיו ממלאים, במהלך השנה משתמשים, ולקראת סוף הקיץ המים פשוט נגמרים. כרגע יש בבריכה, לדבריו, כ-300 אלף מ"ק מתוך כ-6.5 מיליון כשהתפוסה מלאה (חמישה אחוזים). " עוד מעט נמלא את הבריכה שוב", הוא אומר, "והיא תקבל בחזרה את המראה המוכר".
ומה קרה לדגים? לזה כבר אין לאחיפז תשובה. לדבריו מדובר בדגים שמאוכלסים באופן מלאכותי (עוד מיתוס הלך) על מנת לשמור על צלילות המים, ובאופן פרדוקסלי הם אלה ששילמו עכשיו את המחיר על הירידה באיכותם. ברשות המים עדיין בודקים ממה בדיוק נפגעו הדגים.
הדגים הם רק הסימפטום. גיבורות הסיפור הן שכיות החמדה של הטבע שהולכות וכמלות. בירכת רם היתה כאן הרבה לפני שרמת הגולן אירחה קרבות עקובים מדם בין ישראלים וסורים; יוסף בן מתיתיהו כינה אותה "הפיילה", ובסמוך לה נמצאה בתחילת שנות השמונים אבן שסותתה בדמות אישה על ידי ציידים-לקטים לפני מאות אלפי שנים. התגלית הארכיאולוגית הנדירה קיבלה את השם "ונוס מבירכת רם". ונוס זוכה לשמירה הדוקה במוזיאון; על האגם היפה שעל שפתו נמצאה איש לא שומר.
מפלס הכינרת הוא סלבריטי לאומי, אבל מתחת לאף שלנו מתייבשים מעיינות, נחלים, נביעות ושמורות טבע. משבר מים לא מתחיל כשאין מים בברזים - מצב שאליו עוד לא הגענו; הוא מתחיל כשהטבע מת מצמא, וזה קורה פה כבר מזמן.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם