כתם על ים כנרת: מנהלי החופים נגד איגוד הערים
חברי הקיבוצים, מפעילי החופים בכנרת, השקיעו במשך שנים אנרגיות וכסף בטיפוח אתרי החוף שבאחריותם. אבל כעת בא איגוד ערים כנרת והראה להם את הדרך החוצה. הם מרגישים כמו "הכושי עשה את שלו ועכשיו יכול ללכת". איגוד ערים כנרת: המצב הקודם דרש תיקון
בשנת 1985 מסר קיבוץ חוקוק למועצה האזורית עמק הירדן שטח לחוף הכנרת, לצורך הקמת אכסניית כרי דשא החדשה. ב-1996 החזירה המועצה לתפעול הקיבוץ שני קטעי חוף הגובלים באכסניה. החוף מארח קבוצות ובודדים לפיקניקים ולפעילויות שונות. יש בחוף מקלחות ושירותים, שולחנות, וכל הנדרש לבילוי חוף לשביעות רצונם של המבקרים. את המקום הזה ניהל זמיר גול, אך חייו שלו, כמו של מנהלי חופים אחרים, השתנו לפני כחמש שנים.
בחמש השנים האחרונות קמו גופים ירוקים שונים, לכאורה מתוך דאגה לסביבה, ופתחו במסע תעמולה ציבורי תוקפני נגד מנהלי החופים בכנרת. "הגופים הירוקים טענו, שאנו, מפעילי החופים, משתלטים על החוף, מגדרים אותו וגובים מחירים מופקעים, ובכך מונעים מן הציבור גישה חופשית לחופים. אבל האמת וההתרשמות שלנו לאורך השנים היא הפוכה: הציבור בישראל מוכן לשלם בעד שירות טוב שהוא מקבל בחוף", טוען זמיר.
"הגופים הירוקים הפכו אותנו, דרך שטיפת מוח אגרסיבית לאויבי העם. אין לנו ויכוח על כך שהכנרת היא נכס ציבורי, אבל אני שואל בקול רם: האם גם שמורות כמו הבניאס, גמלא ודומיהן, שאותן מפעילה רשות הגנים הלאומיים וגובה עליהן דמי כניסה - האם הן פחות נכסי ציבור מחופי הכנרת? דווקא לנו, מפעילי החוף, אסור לגבות סכומים מינימליים, שיאפשרו לנו לתחזק, להשקיע ולהתפרנס בכבוד? מצד אחד, מצפים שנגבה סכומים זעומים כפי שגובים בחניון רכב, אך מצד שני, רוצים שנספק לקהל הרחב שירותים ברמה, כמו מקלחות עם מים חמים, שירותים נקיים, אבטחה וכדומה, שאחזקתם עולה למפעיל הרבה יותר כסף ממקום חניה".
לחברי תל קציר, שמפעילים את חוף גופרה זה כ-25 שנים, יש סיפור דומה: "משנה לשנה", מסביר רמי רון, שהוא ומנחם רגב (פוסי) מנהלים את האתר, "השתפר המקום מתוך ניסיון שלנו לתת את השירות הטוב ביותר לאורחים הפוקדים את החוף. בשלב מסויים הצלחנו לרתום את משרד התיירות ואת החברה הממשלתית לתיירות, שהשקיעו פה עבודה רצינית, ויחד עם ההשקעה שלנו הפך החוף למבוקש ולאטרקטיבי.
"בשנים האחרונות הגענו למסקנה, שחסרה בכנרת רצועת חוף שמתאימה יותר למשפחות - חוף שיש בו שלווה וביטחון - זה הכיוון שאליו אנו מנסים לאחרונה למתג את חוף גופרה. בנינו מהלך שאנו מצפים לתוצאותיו בטווח ארוך, והוא כרוך אפילו בשינוי ההתנהגות בקרב הציבור הפוקד את החופים. למשל, אסרנו בחוף גופרה כניסה של אופנועי ים, כי הבנו שזה גורם בעייתי למשפחות עם ילדים, ואסרנו להפעיל מערכות הגברה מרעישות".
חוף גופרה מחולק היום לכמה אגפים, ביניהם: "החוף האקולוגי", שהכניסה אליו היא רק ברגל עם ציוד על הגב; החוף
"מבחינתנו, חשוב היה מאוד שיקום גוף שיסייע לנו לשדרג את החופים למען הציבור", אומר רמי רון, "כל השנים התחננו למועצה האזורית עמק הירדן, שתעזור לנו לשפץ את השירותים, להחליף קו ביוב שלא עמד בעומס, או קו מים ישן, אבל למועצה לא היה מקור כספי והיא לא סייעה. לכן מאחורי הקמת איגוד ערים כנרת הייתה כוונה טובה, כי באמת יש טעם לרכז את כל הסמכויות בידיו של גוף אחד. אלא שמישהו הבין שיש פה הזדמנות לעשות כותרות, ומכאן זה התפתח לכיוון פופוליסטי".
הטענה המרכזית נגדכם היא, שגביתם דמי כניסה מופרזים מהציבור.
רגב: "אנשים מוכנים לשלם יותר על שירות טוב, וזה מוכח בכל פעם מחדש. אנו גובים יותר מחופים אחרים, אבל דווקא לחוף גופרה יש הביקוש הכי חזק".
רון: "איגוד ערים כנרת חרת על דגלו לתת שירות טוב יותר לאזרחים. במקום שהאיגוד יקח על עצמו לפתח את החופים, הוא לוקח על עצמו לתפעל אותם. בפועל, הם עושים את הדברים מעל ראשינו, מחרימים אותנו ומתייחסים אלינו כאילו היינו אוויר, למרות שאנחנו יודעים טוב יותר מכל אחד אחר כיצד להפעיל חוף, מתוך ניסיון של שנים. כל ניסיון שלנו לעשות דברים יחד נתקל בסירוב מוחלט. אין הידברות, אין תכנון משותף, והם כל הזמן מדברים אלינו רק באיומים ובהתראות, במקום להבין שבהליכה משותפת כולם רק ירוויחו.
"אנחנו קוראים למקבלי ההחלטות לעבוד יחד, עם התקציבים שביכולתכם להעביר לפיתוח האתרים. אתה יושב במקום הזה כל כך הרבה שנים, מפעיל אותו לשביעות רצון הציבור, ובאותו הזמן מנסים ליצור נגדך מסע תעמולה, כאילו אתה העושק, האיש הרע. זה ממש לא מסתדר עם המציאות שקיימת בשטח".
בעצם, לחברי הקיבוצים, מפעילי החופים בכנרת, אין כל מעמד חוקי בחופים. העובדה הזאת מתבלטת על רקע יישומו של חוק חובת המכרזים שכונן איגוד הערים כנרת. "לדעתנו, ניתן וצריך לתת פטור ממכרז למי שהשקיע בחוף שנים של עבודה. אנחנו כבר לא בני 30, ונמצאים פה כבר שנים משבע בבוקר עד עשר בלילה, כולל שבתות וחגים. לא מובן לנו למה מתייחסים אלינו כאל עוכרי ישראל. אנחנו לא נגד הפעולה של האיגוד, להפך, מוכנים ורוצים לשתף פעולה, אבל בלי שיירמסו אותנו".
האם פניתם לראש המועצה בענין הזה?
רגב: "ראש המועצה יוסי ורדי, הוא גם יו"ר איגוד ערים כנרת, והוא לא יפעל מול החלטות האיגוד. לעומת זה, תפקיד המועצה הוא לשמור על האינטרסים של היישובים בתחומה ועל מקומות הפרנסה של תושביה. במקום שהמועצה תדאג לי היא הופכת להיות נגדי. אנחנו מקבלים מכתבי איום, מטעם האיגוד, שחתום עליהם ראש המועצה. יש פה ניגוד אינטרסים מוחלט, כשראש המועצה מכהן גם כראש איגוד ערי כנרת ואנחנו משלמים את המחיר".
רון: ”עד לפני כשנה ישבנו עם ראש המועצה לפגישות רבות. לדעתי, הוא ניסה להרדים אותנו וזרה לנו חול בעיניים. כתבנו לו מכתבים. אמנם אנחנו לא פוליטיקאים, אבל קיווינו לפוליטיקה אחרת".
"הסיפור הזה", מזהירים רגב ורון, "לא ייגמר בחופים. על פי חוק שהיה קיים הרבה שנים, רצועת החוף מרום המים העליון ועוד כ-50 מטר איננה בכלל ברשות פרטית, אלא שייכת לרשות החופים הלאומית. בהתחלה דיברו שהאיגוד יטפל באותם 50 מטרים מהחוף, להקמת תשתיות, שירותי הצלה, ובכל שאר המרכיבים והבעיות. על פי החוק החדש, רצועה של 300 מטרים לתוך הים וכל השטח עד הכביש עברו לאחריות האיגוד. החופים כולם יצאו משליטת המועצות האזוריות ועברו לאחריות איגוד ערים. נוצרה פה מדינה בתוך מדינה: פקחים ומפקחים, עם ג'יפים חדשים, עושים מה שהם רוצים. וכולם כמובן מתנפלים על דבר אחד – על מי שכבר 25 שנה בונה פנינה בכנרת.
"נכון שבפקודת החוק המדובר החריגו שטחים חקלאיים, כפרי נופש וכדומה, אבל בחתימת שני שרים אפשר להרחיב בקלות רבה את תחום השיפוט של איגוד ערי כנרת. לא מן הנמנע שבצורה כזו יגיעו גם למטעי הקיבוצים בעמק".
"בתחום שטח השיפוט של המועצה האזורית עמק הירדן מצויים 65% מחופי הכנרת", אומר יוסי ורדי, ראש המועצה שעומד גם בראש האיגוד. "כמועצה היינו אמורים לדאוג לתשתיות ותפעול החופים כיאות. אך ברור שלא יעלה על הדעת ש-12 אלף תושבי המועצה האזורית יממנו שירותי חוף למאות אלפי 'עם ישראל', שבאים לכאן עם אוהלים ומנגלים וכל היתר, כדי לנפוש וליהנות. מציאות זו הבשילה ב–2008 ליוזמת חקיקה - החוק לשמירת חופי הכנרת, שהפועל היוצא שלו הוא גוף סטטורי, איגוד ערים כנרת.
"חשבתי אז ואני חושב ובטוח עד היום, שהמועצה האזורית עמק הירדן חייבת להיות מיוצגת באיגוד, כי מדובר פה על הבית שלנו. החוק הגדיר משימות ומטלות לאיגוד, בכל הקשור לתפעול השוטף ולפיתוח תשתיות בעתיד. על פי החוק האיגוד הוא גוף, שמקבל תקציב מהממשלה, מעין רשות שמתפקדת מעל לכל הרשויות המעורבות באזור, והיא בעלת האחריות והסמכות הבלעדית על הכנרת. "מבקר המדינה הצביע בזמנו בדוח שלו על ליקוי חמור; הזכיינים, מפעילי החופים של היום, לא נבחרו במכרזים. האיגוד מחויב, על פי חוק, להוציא למכרזים את תפעול החופים שבאחריותו.
"קיימת סתירה בין דרישות החוק והמחויבות שלנו לקיימו לבין חופים שמופעלים שלא על פי מכרז, שזוהי עבירה על החוק, ומי שיועמד לדין על כך זה אני כראש מועצה. אני יכול להבין את תחושתם של חברי חוקוק ושל תל קציר. הם השקיעו ממרצם, מכוחם ומכספם בחופים שהפעילו כל השנים, ופתאום באה המדינה ואומרת להם, 'מי אתם בכלל...' כשהתחלתי לכהן בתפקיד יו"ר איגוד ערים כנרת, אמרתי להם כי בינתיים יוכלו להמשיך ולהפעיל את החופים, כי עדיין לא הגענו לשלב ולתנאים, שאפשר כבר להוציא מכרז. הזמן עבר, ומה שהיה כבר לא יכול להימשך, ואת זה אנשים לא מפנימים, ונותנים לעובדות לבלבל אותם.
"אני רוצה להבהיר ולחדד: גם אם אנחנו באיגוד אומרים דברים שלא נעים לשמוע, אנחנו לא נגד מפעילי החופים, אלא בעדם ובשבילם. האיגוד שם לו למטרה לשנות את המציאות בחופי הכנרת מכל בחינה שהיא, גם לטובת הנופשים, אבל גם לטובת המפעילים, שייהנו מהסדרת המצב החוקי. הרי כדי לצאת למכרז, עלינו להסדיר את כל התנאים: את נושא המקרקעין – חוזה לטווח ארוך עם המינהל; את הנושא הסטטורי – שילוב פיתוח החופים בתמ"א 13, כולל רישיון להקמת מבני שירותים שונים ופעילות מסחרית, שבלעדיה לא ניתן יהיה להחזיק כלכלית את החופים ולתפעלם.
"לדוגמה, לאחר דיונים של שנתיים אישרה מועצת מינהל מקרקעי ישראל את החכרתם של 14 קטעי חוף במחיר סמלי – למעשה אפסי – ל–49 שנים. לגבי קיבוץ חוקוק, נוצר מצב שההסכם שלהם עם המועצה על תפעול החוף נגמר. הצענו להם לחתום על הסכם זמני, כולל סעיף של פיצוי על כספים, שהם ישקיעו במהלך השנה, כל זאת עד תום השנה, כי כאמור, אנו מחויבים להוציא את הפעלת החוף למכרז. אני מאוד מעריך את כל מפעילי החופים, את ההתמודדות שלהם עם הקהל. אנחנו בעד שיתוף פעולה איתם, ואני מקווה שהם ישתתפו במכרז. הם חייבים להבין, שלא ניתן להמשיך בלי דרך חוקית להפעיל את החופים – המצב חייב להשתנות".
"יש לזכור את המצב שהיה לפני הקמת האיגוד, שעליו התריע מבקר המדינה. המבקר דיבר על כך שלאורך חופי הכנרת הוקמו גדרות ללא היתרי בנייה כחוק, המונעות מהציבור מעבר חופשי. בדברי ההסבר להצעת החוק החדש דובר על ריבוי גורמים מטפלים, על היעדר תכנון סטטוטורי בחופים, על עברות תכנון ובנייה, על קריסת תשתיות ביוב ועל היעדר תקציבים. על רקע זה הוקם האיגוד, שמטרותיו הן להסדיר את הטיפול בחופי הכנרת בראייה כוללת ואחידה ולהגביר את האכיפה, כך שתצטמצם הפגיעה בכנרת".
ורדי מדגיש, כי לאיגוד יש רק שני עובדים במשרות חלקיות, גזבר ומבקר, העבודה נעשית תוך שיתוף פעולה הדוק עם "רשות ניקוז כנרת" ועם כוח האדם שלהם, וכי כל התקציב הולך למטרות שהוצבו לפני האיגוד.
האיגוד הוציא בראשית עבודתו כ-900 אלף שקל על בניית תשתית תכנונית, שכללה סקר נכסים, מודל כלכלי, תשתית משפטית, הכנת תוכנית אב תחבורתית, סקר מערכות מים וביוב וניתוח סטטוטורי. בין פעולות הפיתוח שנעשו – שדרוג תחנות שאיבה, פיתוח שביל סובב כנרת (קטע כפר נחום גשר אריק), שיפוץ 13 מבני שירותים במזרח הכנרת, ומיזמים נוספים, בעלות כוללת של 13.7 מיליון שקל.
בתחום האכיפה, הוקמה יחידת פיקוח ואכיפה באגף סובב כנרת ברשות הניקוז, שאנשיה הוכשרו והוסמכו לאכיפת החוקים ולהתקנות בחופים מסביב לכנרת. כמו כן נרכשה ספינת פיקוח, הפועלת בשיתוף פעולה הדוק עם השיטור הימי, עם רשות המים ועם רשות הטבע והגנים. בנוסף, עוסק האיגוד בפעולות חינוך והסברה עם בני נוער וילדים.
לאחר כל הנאומים והמאמרים חוצבי הלהבות של הירוקים, בסופו של דבר, בחופים שהאיגוד מתפעל גובים דמי כניסה, כך שהמצב בעצם לא השתנה, וכניסה לחוף כרוכה בתשלום.
"נכון לעכשיו, האוצר לא מוכן לממן את ההוצאות ואת התקציב של הפעלת החופים. האיגוד איננו מיועד לתחזוקה שוטפת, אלא לתשתיות ולפיתוח. רק לדוגמה, לאחרונה, סידרנו כביש גישה לחוף גופרה בעלות של 4.5 מיליון שקל. להפעיל חוף עולה כסף - או שהמדינה תבוא ותממן את ההוצאות השוטפות, ואז הציבור יוכל להיכנס חינם, אך כאמור, לא כך הדבר ואנו חייבים, על פי חוק עזר, לגבות בכניסה לחוף על חניית רכב 55 שקל, כדי לממן את השוטף. האיגוד עשה הרבה מאז שהוקם, אבל אי אפשר לפתור הזנחה ומצוקה של עשרות שנים בשיטת זבנג וגמרנו".
הכתבה פורסמה באדיבות בעמק וברמה, עיתון המועצה האיזורית עמק הירדן בעריכתה של מירה נדבך
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם