הבקשה האחרונה של אלירז: אל תהרסו ביתי
זמן קצר לפני שנהרג בעזה כתב רס"ן פרץ מסמך לבית המשפט שבו ביקש למנוע את הריסת ביתו שביישוב עלי. "קשורים למקום בנימי נפשנו"
- בשורה למשפחת פרץ: משרד הביטחון מתכוון להכשיר את ביתה
מאז אותה תמונה, שצולמה בחטף בבוקר של יום שישי בחורף האחרון, לא פגש אלירז את שלומית או את הילדים. שלושה שבועות לאחר שהצטלם עם אשתו וילדיו בפתח ביתם המיועד כעת להריסה נפל אלירז בקרב עם מחבלים בעזה.
בתחילת השנה, כמה חודשים לפני שנפל אלירז, נערכו תושבי גבעת היובל לדרמה המשפטית הגורלית שבסופה אמורה להתקבל ההכרעה בבית המשפט: האם ייהרסו בתיהם, כפי שתבעה תנועת "שלום עכשיו". במסגרת ההליך המשפטי לבירור העתירה, קבע בית המשפט בסוף שנת 2009 כי על משרד הביטחון לערוך שימוע לכל אחת מהמשפחות בשכונה ולאחר השימוע להגיש את החלטתו בעניין הריסת הבתים.
תושבי השכונה שכרו את שירותיו של משרד עורכי הדין ליפא מאיר ושות'. כל אחת מהמשפחות התבקשה לספר על עצמה, לתאר את ההיסטוריה המשפחתית ולפרט מהן הסיבות שבגללן, לדעתה, אין להרוס את הבתים. כל אחת מהמשפחות בשכונה התבקשה גם להצטלם בפתח ביתה ולצרף את התמונה למסמכי השימוע.
בזמן המועט שהיה לו, תוך שהוא ממלא את התפקיד התובעני של סגן מפקד גדוד 12 של חטיבת גולני, הקדיש אלירז מאמצים רבים להגשת השימוע שלו ושל משפחתו. בתחילה כתבה שלומית, אשתו של אלירז, את הטיוטה. בשיחות טלפון מהצבא הוסיף אלירז פרטים שהיה חשוב לו שייכנסו לשימוע. גורם שריכז את הליכי הכנת השימוע אמר אמש למעריב: "למרות כל העומס, לאלירז היה חשוב מאוד להיות מעורב בזה. היו פרטים שהוא לא היה מוכן שיישארו בחוץ".
"לפני ארבע שנים עברנו לגבעת היובל. בבית הנוכחי אנחנו גרים כחצי שנה", כתב אלירז. "כשבחרנו לגור כאן למדתי בבית המדרש של מכינת בני דוד בעלי ושילבתי זאת עם לימודים אקדמיים בירושלים, מאז התאהבנו במקום ובאנשים שחיים בו. אנחנו חיים בשכונה ארבע שנים, בה בנינו את ביתנו, בה נולדו ילדינו ואנו קשורים אליה בנימי נפשנו".
אלירז המשיך וכתב: "יש לנו ארבעה ילדים: אור-חדש אוריאל בן שש; הלל מרים בת ארבע; שיר ציון בת שנתיים, וגילי
"אם יוחלט חלילה להרוס את ביתנו הרי שיהא זה הפינוי השלישי עבורי", כתב אלירז בכתב מודגש. "כאשר הייתי בן חמש פונתה משפחתי מהיישוב אופירה בשארם א-שייח. לאחר שהתחתנתי עם שלומית גרנו ביישוב שליו שבגוש קטיף. במסגרת ההתנתקות נהרסו ופונו כל היישובים שברצועת עזה וגם ביתנו שם נהרס. עוד ברצוני לציין שאני בן למשפחה שכולה ".
"אלירז אף פעם לא רצה לקבל הנחות בחיים. לא על רקע זה שהוא אח שכול ולא בגלל שום דבר אחר", אמר אמש הגורם שסייע בהכנת התצהיר. "הוא התעקש להמשיך להיות לוחם גם אחרי שאחיו אוריאל נהרג, תמיד הלך בראש והתוצאות של זה ידועות. הוא באמת האמין שהבית שלו נמצא במקום שנכון לגור בו ועל אף שלא רצה לקבל הנחות הוא לא התבייש להציג את עצמו כפי שהוא.
שני הפינויים שחווה והעובדה שאחיו נהרג, הם חלקים משמעותיים מהחיים שלו ולכן היה לו חשוב שהפרטים הללו ייכנסו לשימוע".
באורח מצמרר, במסמכים שהגיש, בחר אלירז להתייחס לשני מקרי השכול הטרגיים שפקדו את השכונה: "לפני כשמונה שנים נרצחו בפיגוע זוג תושבי השכונה אבי ואביטל וולנסקי. בית הכנסת של השכונה קרוי על שמם", כתב .
בהמשך הוא מזכיר גם את סיפורו של רס"ן רועי קליין: "בשכונה מתגוררת גם אלמנתו של רס"ן רועי קליין ז"ל, סמג"ד 51 בחטיבת גולני, אשר נפל במלחמת לבנון השנייה, בקרב עקוב הדמים בבינת ג' בל, עת נשכב על רימון כדי להציל את חייליו. בגין אירוע זה ניתן לרס"ן רועי קליין ז"ל עיטור העוז.
בשכונת היובל הוקם לזכרו גן משחקים לילדים. רס"ן רועי קליין ז"ל הותיר אחריו אלמנה - שרה ושני ילדים, גלעד ויואב, בני שש וארבע. ביתו של רס"ן רועי קליין ז"ל מועמד אף הוא להריסה". לחלק הזה של המסמך צורפו תמונות של בית הכנסת ושל גן המשחקים.
לאחר שסיים את הפרק העוסק בתיאור משפחתו, עבר אלירז לעסוק בפרטים על אודות גבעת היובל והבתים בה: "ברצוננו לציין ששכונת היובל הוקמה תוך סיוע ומעורבות של רשויות המדינה, מה שיצר הסתמכות מצד המשפחות ובכלל זה גם שלנו, כי מדובר בהתיישבות לגיטימית שתפרח ותשגשג. איש מרשויות המדינה לא התריע בפנינו על קיומו של צו הריסה ו/או צו הפסקת עבודה ומעולם לא נמסרו לידינו צווים כאלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם