ערב ההתרמה לפצועי הפיגוע בבר נוער: אנו כאן כדי להישאר

הרצח המזעזע בבר נוער היה עבורי ועבור הקהילה כולה סטירת לחי איומה. חשבנו שהתקדמנו, ושמתקופה של מועדונים לא מורשים ושוטרים שמכים הומואים הפכנו לקהילה גאה ומוצהרת. בעצרת הזיכרון הבנתי שאם לא נדאג לעצמנו, אף אחד לא ידאג לנו. עידו תדמור כותב על ערב ההתרמה שיתקיים היום (א')

עידו תדמור | 3/10/2010 7:50 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לפני כחודש וחצי עמדתי בעצרת לציון שנה לפשע השנאה בבר נוער. הקשבתי ליניב ויצמן חברי הטוב וחבר מועצת תל אביב, הסתכלתי סביבי ובפעם הראשונה מזה כ-20 שנה חששתי. אני מודה שמדי פעם הגנבתי מבט, לראות האם יש בקהל מישהו חשוד. האם יש בתוך ההמון מישהו זועם. ואז הבנתי שבנוסף לעצרת חייבים לעשות עוד מעשה נוסף.

עידו תדמור.
עידו תדמור. צילום: יח''צ
לרגע אחד, הייתי שוב עידו, בחור צעיר בשנות ה- 80 שעומד מחוץ למועדון לא מורשה בתל אביב ומפחד ששוטרים יראו אותי ויתנו לי מכות. אני שייך לדור בו הומוסקסואליות הייתה מחוץ לחוק. בו מרדפים היו נעשים בגנים ובמקומות הבילוי של הקהילה.

הרצח המזעזע הזה, היה עבורי ועבור הקהילה כולה סטירת לחי איומה. חשבנו שהתקדמנו, שעשינו צעדים ענקיים. הנה ממועדונים לא מורשים, שוטרים שמכים הומואים ופסקי דין בגין יחסי מין הומוסקסואלים שגררו מאסרים קשים, הפכנו לקהילה גאה, מוצהרת, שמתהדרת במועדונים הכי גדולים, במסיבות הכי שוות, במצעדי גאווה ואפילו - בהפיכת תל אביב לעיר תיירות גאה. היינו באופוריה. נעשו צעדים אמיתיים לקראת שיוויון זכויות אמיתי.

הצלחנו להביא לחקיקות רבות בתחום. הנה, זוגות חד מיניים זוכים לקבל מהמדינה את כל הזכויות הסוציאליות של ידועים בציבור ואף זכאים להירשם בתעודת הזהות כנשואים, במידה וערכו חתונה אזרחית באחת מהמדינות המורשות. נשים לסביות יכולות לאמץ באופן חוקי את ילדיהן של בנות זוגן. אישור לקיים את מצעד הגאווה בעיר הבירה שלנו, ואפילו פסק הדין שהתקבל לפני שבועיים בו חויבה עריית ירושלים להשתתף במימון של אירועי הגאווה בעיר.

הרגשנו בעננים. הנה, אנחנו שהיינו האנדר גראונד, הנחותים, המושפלים, הפכנו לאנשים חזקים בתחומי התעשייה והאופנה ולמעשה דרסנו רגל כמעט בכל תחומי החיים במדינת ישראל. ואז בא הרוצח והזכיר לנו, עם מחסנית כדורים, כמה אנחנו שנואים. כמה לא משנה כמה צעדים נתקדם ועד לאן נרחיק לכת, תמיד נחיה בפחד ובתחושה איומה של עזבון.
החלטתי להרים את הכפפה

תראו את התנהלות המדינה בכל הנוגע לאירוע. שנה וחודש עברה ואין אפילו קצה חוט לפתרון התעלומה. המדינה מתעלמת מזכויותיהם של הנפגעים ושום גורם חיצוני גדול לא מוכן לקחת חסות, להרים את הכפפה ולסייע, שמא ייקשר שמו לקהילה המלטב"ית.

והנה היום, שנים רבות עברו ואנחנו במידה רבה עדיין לבד. נלחמים על זכויותינו. מפחדים שאיזה הומופוב ייצא מהארון ויגיע לרצוח אותנו בהמונינו. טבח עם. נפשי לפחות.

באותו רגע ממש, באותה עצרת זכרון, הבנתי שאם אין אנחנו לנו, מי לנו, והחלטתי להרים את הכפפה. גייסתי את טובי אמני המחול בארץ, כמו יורם כרמי, יוני סוטחי, רונה לי וטליה פז, ובשיתוף פעולה עם מרכז סוזן דלל החלטנו להרים מופע מחול

ייחודי שכל הכנסותיו ייתרמו לפצועים ובני משפחותיהם.

כשעמדתי בעצרת הרגשתי שהמקרה הנוראי הזה עזר במידה רבה להעצים פערים בתוך הקהילה. חשיבה שונה ,קבוצות שונות , ניגודים רבים שעלולים בסופו של דבר להרוס דרך נפלאה שהקהילה כבר עשתה. באותה עצרת התאחדנו שוב כמו באותו רגע שבא הרוצח הנתעב וגרם לנו להתעורר, להתאחד ולהיות שוב קהילה אחת גאה וחזקה שיודעת מה היא רוצה ומוכנה להלחם אחד עבור זכויותיו של האחר. כי אנחנו כאן, כדי להישאר ושום רוצח נתעב ושונא אדם לא יוכל לשנות את זה.

ערב ההתרמה גם הוא ניסיון נוסף ליצור רגע, והפעם רגע של תרבות ואומנות שיהדק את החיבוק של הקהילה ויעזור אפילו במעט להמשך דרכה.

היום (א', 3.10.10) בסוזן דלל: אמני מחול מהשורה הראשונה מעלים ממיטב יצירותיהם בערב מיוחד שכל הכנסותיו קודש לשיקום וטיפול בנפגעי הפיגוע בבר-נוער ובמשפחותיהם. פרטים נוספים ורכישת כרטיסים במספר 03-5105656 (ניתן לתרום כל סכום נוסף עם קניית הכרטיס). מחיר כרטיס יחיד: 150 ₪, מחיר כרטיס זוגי: 250 ₪

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''חברה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/homepage -->