אגודת ישראל: סיפור הוועדים החדשים
הנה ארבעה אנשים שקמו יום אחד והחליטו שהם לא מוכנים יותר. לא מוכנים לעבוד בלי תמורה נאותה או לחיות בפחד שיפוטרו. אז הם הקימו ועד
אבי דהן ועובדי חברת "שפע קייטרינג" קיבלו חיזוק למאבקם מהוועדים הגדולים במשק; ואילו יוסף תומר הצליח במאמץ רב להחתים כ-1,000 עובדי "ש.ל.ה. רפואה משלימה" על הצטרפות להסתדרות. שני האחרונים, אגב, רשמו תקדים בנושא במקצועות בהם הם עוסקים.
התהליכים להקמת ועדי העובדים לוו, כמו במרבית המקרים, במאבקים ממושכים. בארבע החברות נתקלו העובדים בהתנגדות עיקשת מצד ההנהלה לקבל את דרישתם הראשונית להתארגן, שבחלק מהמקרים הגיעה לאלימות (סונול) ואף לפירוק ופיטורים המוניים (התזמורת האנדלוסית) אבל כשהם נפגשים ומדברים על הדרך שעברו, לכולם ברור שהמאבק היה שווה.
המתדלקים בחברת ספרינט מוטורס, אשר עובדיה משמשים כמנהלי ועובדי תחנות הדלק של חברת סונול, הכירו היטב את הנוהל של פיטורים אחרי 10 חודשים. גם מנהלי התחנות סבלו במשך שנים ארוכות מיד קשוחה ביותר מצד ההנהלה, שהייתה יכולה לקנוס או לפטר כל עובד ללא כל קושי על סמך ביקורת שגרתית, ועובדים רבים הסתובבו עם תחושות קשות של חוסר ביטחון תעסוקתי בחברה.
"יום אחד ההנהלה ארגנה מפגש לכלל מנהלי התחנות עם יועצת ארגונית", מספר שמעון שטרית, יו"ר ועד העובדים של ספרינט מוטורס. "אחת ממנהלי התחנות קמה ושאלה אם מותר לנו להקים ועד עובדים, ואיך שהיא שואלת את זה ניגש אליה המנכ"ל, מלווה אותה החוצה ואומר לה בלי להתבלבל 'שלא תדברי על זה בכלל'.
"אחרי זה התחלנו לדבר בינינו, עשינו מפגש סודי של כמה מנהלי תחנות בצפון והחלטנו להקים ועד. האמת? כשפנו אליי ואמרו לי בוא תהיה בוועד וכל זה, לא התלהבתי. היה לי טוב בסך הכל, ולא חיפשתי צרות. האסימון נפל לי רק חודש
מה שמנהל התחנה דיבר עליו היה נוהל "סיורי ימי רביעי", שנודעו לשמצה בקרב כלל העובדים בספרינט מוטורוס ובסונול. "כל יום רביעי המנכ"ל היה יוצא לסיור בכמה תחנות ועושה ביקורות פתע לעובדים", מספר שטרית. "אם הוא היה מגיע לתחנה ורואה איזה לכלוך בחוץ, או מוכרת שלא הציעה מבצעים ללקוח - זה היה על המקום קנס ואפילו פיטורים".
"כשישבנו ודיברנו על זה", אומר שטרית, "הבנתי שאי אפשר להמשיך ככה". וכך, באחד הערבים של סוף חודש מאי 2009, תחת מעטה חשאיות כבד, הגיעו כ-30 מנהלי תחנות של ספרינט מוטורס לבניין ההסתדרות, ונפגשו עם אנשי האגף לאיגוד מקצועי שהסבירו להם בפירוט מה נדרש מהם בכדי להתאגד, וסיפרו להם על מה שצפוי להם.
למחרת היום הגיע אחד המנהלים האזוריים לתחנה אותה מנהל שטרית, והשניים ישבו ושוחחו על ענייני היום. "צחקנו, דיברנו על שטויות, הכל היה בסדר". ואז שטרית החליט לספר לו על הפגישה הלילית והכוונה להקים את הוועד, ובהמלצת ההסתדרות גם ביקש ממנו להודיע על כך להנהלה. "הוא היה בשוק", אומר שטרית. "למחרת הוא חזר אליי, הפעם בלי חיוכים, עם פנים של תשעה באב. הוא לקח אותי בשקט הצידה ואמר לי 'אני צריך לעשות לך שימוע'. וזה לא בוס, זה חבר! בדיעבד הסתבר לי שבאותם רגעים ל-22 מנהלים אחרים שהיו בפגישה בהסתדרות גם עשו שימועים, ולמחרת קיבלנו מכתבי פיטורין".
את השימוע, אגב, תירץ המנהל האזורי במקרה של חוסר ב-200 ליטר דלק שנרשם שנתיים לפני כן באחת התחנות שניהל שטרית, עובד מצטיין בחברה. מה שהחל באותו מפגש לילי בהסתדרות והמשיך לפיטורי למעלה מ-20 מנהלי תחנות דלק, הסתיים בסופו של דבר בהתערבותו של יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שדאג להחזיר את המפוטרים לעבודתם, ואילץ את ההנהלה להכיר בהתארגנות של העובדים. אבל זו הייתה רק ההתחלה.
"לא היה חשוב לנו בכלל הכסף, היה חשוב לנו שלעובדים תהיה הגנה מול איום פיטורים קבוע", מספר שטרית. "ההנהלה עשתה הכל כדי לפרק את הוועד. הפעילו כל מיני מניפולציות, ניסו להוציא אנשים מהוועד, ולקראת החתימה על ההסכם גילינו שההנהלה בכלל לא מוכנה לחתום. אז יצאנו להפגין".
בחודש יוני 2010, בצעד חסר תקדים בישראל, השביתו העובדים 137 תחנות דלק ברחבי הארץ, ופתחו בעיצומים תוך מניעת תדלוק מאגרי הדלק בתחנות. פעולות אלו לא עברו בשקט מצד ההנהלה, ששלחה נציגים מטעמה בניסיון לשבור את השביתה. "החבר'ה שלנו היו כמו אריות, שכבו על בארות הדלק בתחנות ולא נתנו להם למלא אותם, חמישה ימים ישנו בתחנות דלק בכל הארץ עם שקי שינה. אשתי ארזה לי תיק ערב השביתה ואמרה לי 'שמעון, אל תחזור לפני שאתה מנצח'. תבין, לא הייתה לנו ברירה אחרת".
בסופו של דבר, מי שהלך הביתה היה דווקא המתנגד העיקרי להקמת ועד העובדים, מנכ"ל סונול, תמיר פוליקר, ובימים אלו נכנס לתפקיד תת אלוף במיל' ניר גלילי.
"אם הסיפור של הוועד בסונול, עם כל הבריונים והאיומים, זה סרט, אז מה שהיה אצלנו זה כבר מדע בדיוני", אומר בחיוך תום כהן, מנצח התזמורת האנדלוסית החדשה. השם הזה, "התזמורת החדשה" מספר בעצם את כל הסיפור כולו: הסכסוך הממושך בין הנגנים למנכ"ל התזמורת ולראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי, שהתנגדו להקמת ועד עובדים לנגנים והתעקשו לשלם להם פרוטות עבור ההופעות ועבור הזמן הרב שהשקיעו בחזרות, סכסוך שהביא בסופו של דבר לשביתה ארוכה שבעקבותיה פוטרו כל נגני התזמורת.
הסיפור דווקא הסתיים טוב מבחינתם של הנגנים. היום הם זוכים לתמיכת משרד התרבות בדמות תקצוב של 1.4 מיליון שקלים וכן בתמיכת עיריית אשקלון, ששמחה לקחת אותם תחת חסותה, ובימים אלו הם פותחים את סבב ההופעות השנתי במתכונת התזמורת האנדלוסית המחודשת. אבל הדרך לניצחון לא הייתה קלה.
"ביום הקמתה של התזמורת היה לה תקציב של 400 אלף שקל, כשעובד קיבל עבור חזרה 120 שקל", מסביר תום, בוגר האקדמיה למוזיקה, שהתחיל כעוזר מנצח ומעבד מוזיקלי בתזמורת האנדלוסית והיום משמש כמנצח התזמורת. 14 שנה אחרי זה, התקציב כבר עמד על 8 מיליון שקל אבל הנגנים קיבלו עדיין 130 שקל בלבד לחזרה.
נגנים עבדו בלי לקבל משכורות, חודשים ארוכים היו איחורים בתשלומים, אבל רוב הנגנים - שניגנו בתזמורת מיום הקמתה והיו חדורי שליחות - המשיכו לנגן גם כשלא קיבלו כסף. המצחיק הוא, שהכל התחיל מזה שההנהלה אמרה לנו שאנחנו בכלל לא יציגים והם לא חייבים לדבר איתנו, אז הלכנו לברר מה זה אומר, ואחרי שהגענו להסתדרות הבנו שזה לא חייב להיות ככה".
בסיוע האגף לאיגוד מקצועי ואיגוד האמנים בהסתדרות יצאו נגני התזמורת למאבק ממושך בדרכם להקמת ועד עובדים, לראשונה בתולדות התזמורת. "זה היה משא ומתן מתיש מול ההנהלה, התחילו לפטר אנשים, הרעו את התנאים לנגנים, לא היו מוכנים להקשיב לנו", אומר תום. "אחרי תשעה חודשים החלטנו לצאת לשביתה, ויום אחד פשוט לא הגענו לקונצרט. 24 שעות אחרי זה כבר קראנו באינטרנט שכולנו מפוטרים, 3 ימים מאוחר יותר הגיעו המכתבים שנאמר בהם במפורש שזה רק בגלל ההתארגנות להקמת הוועד".
נציגי ההסתדרות הסבירו לאנשי התזמורת כי מדובר במהלך לא חוקי של ההנהלה והציעו להם לחייב את ההנהלה לבטל את הפיטורים והנגנים, שזכו שלוש שנים קודם לכן בפרס ישראל, החליטו לא לוותר ולצאת לדרך חדשה, שאז עדיין לא היה ברור לאן היא תוביל.
עד לקבלת ההכרה ממשרד התרבות והמעבר לעיריית אשקלון, מצבם של הנגנים המפוטרים היה רע מאוד. כדי לשמור על האחדות ועל המקצועיות החלה התזמורת להופיע בהתנדבות, אולם רבים מהנגנים שהתקשו לפרנס את משפחותיהם החלו להתייאש. השביתה נמשכה ונמשכה, ובינתיים אזלו החסכונות וחלקם נכנסו למצוקה כלכלית קשה. רק סיוע מההסתדרות ובעיקר מהעומד בראשה, עופר עיני, הצליח להחזיק אותם מכוונים מטרה.
במשך כל תקופת השביתה דאג עיני להזמין את התזמורת להופיע בכל טקס עובד מצטיין מרחבי וארצי, בכל כינוס של ועד עובדים בהסתדרות, כדי לסייע לנגנים. "כל מי שהגיע לאירועים של ההסתדרות כבר הכיר את הרפרטואר שלנו בעל פה", אומר כהן בחיוך.
"בהנהגת ההסתדרות צחקו על זה שלתום מהתזמורת האנדלוסית, שכולה מורכבת מ-50 נגנים, עופר עיני עונה לטלפון יותר מליו"ר הוועד של חברת החשמל. הם עשו הכל כדי שלא נישבר, אפילו הלוו לנו כספים. לעולם לא נשכח להם את זה".
לעובדי חברת שפע, אחת מחברות שירותי ההסעדה (קייטרינג) הגדולות בארץ, דווקא לא היו יותר מדי בעיות לפני הקמת הוועד. במשך 30 שנות עבודתה סיפקה החברה לעובדיה תנאי העסקה נאותים, אולם כאשר החברה נרכשה על ידי חברת "סודסקו" העולמית, המפעילה כ-400 אלף עובדים ברחבי העולם, החלו העובדים לחשוש לעתידם המקצועי.
"כשהתחלנו לדבר בינינו על ועד עובדים אף אחד לא ממש התלהב מזה", מספר אבי דהן, מנהל פיתוח עסקי בשפע ומי שהתמנה לעמוד בראש ועד העובדים של החברה. "מדובר על עובדים מהפריפריה בעיקר, שמפרנסים משפחות שלמות. אנשים מאוד פחדו ללכת הביתה". אבל חוסר הביטחון התעסוקתי, הוא אומר, הוביל בסופו של דבר את העובדים להיכנס למהלך.
"הגענו להסתדרות, ולמרות שהם לא האמינו שנצליח בזמן כל כך קצר, בתוך יום אחד עברנו ב-120 סניפים ברחבי הארץ, והחתמנו מעל 600 עובדים על טפסי ההתארגנות לוועד", מספר דהן. היוזמה החברתית לא התקבלה יפה אצל ההנהלה, שניסתה תחילה ללחוץ על ראשי הוועד לסגת מהעניין. "הם שכרו יועץ מיוחד, התחילו להשקיע הרבה כסף בניסיון למנוע את ההתאגדות", אומר דהן. "אני אישית קיבלתי מכתב מעורך דין, באמצע הלילה במסירה אישית, כאמצעי הפחדה. אבל היינו מאוד מלוכדים".
אם צריך לשים את האצבע על הרגע בו הבינו בסודסקו העולמית, חברה שמגלגלת כ-15 מיליארד יורו בשנה, שיש בישראל אדם ושמו עופר עיני ושהוא לא אחד שרגיל להתקפל, היה זה ה-10 בדצמבר 2009. באותו יום הודיע ועד העובדים של חברת החשמל, אחד הוועדים החזקים במדינה, כי לאות סולידריות בין הוועדים והזדהות עם מאבקם של עובדי שפע, המפעילה בין היתר את חדרי האוכל באתרי חברת החשמל ברחבי הארץ, אף עובד של חברת חשמל לא יאכל באותו יום בחדרי האוכל. "זה היה מדהים", מספר דהן. "בוועד שלהם הכינו סנדוויצ'ים לעובדים מקופת הוועד, והנהלת חברת חשמל נאלצה לבטל את ההזמנה משפע כי לא היה מי שיאכל".
שיתוף הפעולה בין הוועדים הגדולים להתארגנות בשפע עשה את שלו, ולאחר זמן קצר הודיעה ההנהלה כי היא מקבלת את ההתארגנות, נכנסה למשא ומתן מול ההסתדרות, וחתמה על הסכם קיבוצי מול עובדיה, לראשונה בתחום ההסעדה במדינת ישראל. "בסופו של דבר אני חושב שגם ההנהלה שלנו וגם בחברות אחרות מבינים היום שהקמת ועד עובדים זה מהלך חיוני וחיובי לחברה ולעובדים שלה. ועד טוב זה טוב לחברה", אומר דהן. "עובד שמרגיש טוב, שיש לו ביטחון תעסוקתי, התפוקה שלו תהיה בהתאם, וזה כבר הוכח בעבר".
בניגוד לשלושת עמיתיו, יוסף תומר, מטפל ברפואה אלטרנטיבית שנבחר לאחרונה לעמוד בראש ועד העובדים של ש.ל.ה. רפואה משלימה, חברת בת של שירותי בריאות כללית המעסיקה כ-3,000 עובדים, נכנס לתמונת המאבק להקמת הוועד רק בשלב מאוחר יחסית.
מי שהחל את ההתארגנות בש.ל.ה, המספקת שירותי רפואה משלימה, רפואת שיניים ורפואה אסתטית, היה בכלל ארגון "כוח לעובדים", שהצליח לארגן מאות מעובדי "כללית רפואה משלימה". רק בשלב מאוחר יותר נכנסה ההסתדרות לתמונה, ובמהלך שנמשך תשעה חודשים הצליחה להחתים למעלה מ-1,000 עובדי החברה על טפסי ההתארגנות. בעקבות פסיקת בית הדין לעבודה, היא גם הפכה לארגון שמייצג את העובדים באופן רשמי מול ההנהלה.
"הבעיה העיקרית שלנו הייתה כל הזמן העובדה שאנחנו חתומים על הסכמים אישיים", מספר תומר. "עובד בש.ל.ה, בין אם הוא רופא שיניים, מסז'יזט או מנתח פלסטי, אם לקוח שלו מבטל תור, הוא לא מקבל כסף. וכך גם בתקופת החגים או כשיש ירידה בהזמנות, אז המשכורת יורדת בהתאם". לדברי יוסף, החשש של האנשים להתארגן במשך השנים נבע ממחסור באופציות אחרות. "הפחד שורר כל הזמן. למשל שיננית במצפה רמון, איפה היא תקבל פציינטים אם לא בסניף קופת חולים? הבעיה היא יותר חמורה - אם הרופא שלה חולה, אז גם היא הולכת הביתה. משכורת עבור תפוקה, זה היה המוטו".
בעידוד אנשי האגף החדש להתארגנות עובדים בהסתדרות בראשות עורך הדין שי תקן, אגף שהוקם בעיקר לאור גל ההתאגדויות ששטף את הבניין הוותיק ברחוב ארלוזורוב, הצליח תומר להדביק את חבריו לקליניקות בהתלהבות. במאמצים רבים, שכללו נסיעות של שעות ארוכות לכל סניפי החברה ברחבי הארץ, הוא החתים כ-1,200 עובדים מתוך כ-3,000. לאחרונה נאלצה ההנהלה להכיר בהם כוועד, ובימים אלו מתנהל המשא ומתן על ההסכם הקיבוצי לכלל העובדים.
"אתה יודע מה? עוד לא סיימנו את התהליך, אבל היום אני בהחלט יכול להרים טלפון למנכ"ל, והוא משתדל תמיד לחזור, מתעניין מה הבעיה", אומר תומר. "זה אף פעם לא היה".
שטרית שומע את תומר ומחייך. "אצלנו (בסונול, י.ג) לא היו טלפונים, אצלנו זה היה טרור. מנהלי תחנה ששמו אותם לעבוד כמתדלקים, או מנהלי תחנות שהציבו אותם 90 ק"מ מהבית שלהם, עובדים שהיו צריכים לשלם על מים לשתיה בעבודה. היו גם אנשים שהתייאשו והלכו הביתה, עברנו דברים מאוד קשים. אבל כשאני נזכר איך רק לפני שנה הגענו לפה לאולם המליאה, כשעופר עיני עמד מולנו ודיבר על חזון ועל סולידריות, ואני חושב איפה אנחנו היום, זה היה שווה את הכל".
דהן: "אני יכול להגיד בגדול שכן, היה שווה, אבל זו לא תקופה קלה, זה בטוח. זה זמן שאתה משקיע מעצמך, מהכסף שלך לפעמים, ולא כל העובדים באים ואומרים תודה, אבל בכל זאת ראיתי אנשים עם אופי, שהלכו איתנו כל הדרך. אבל בעיקר אני חושב שיש פה יותר מהעניין האישי שלנו. הפערים שכל הזמן מדברים עליהם בחברה מתחילים מפה, ממקום העבודה".
תומר: "אני מסתכל על הנושא הזה מהמקום שאני נמצא בו, מתחום ההומאופטיה. החזק אמור להגן על החלש, לא לפגוע בו. אתה שומע את הסיפורים אצל ההתארגנויות האחרות, ולא מבין איך זה יכול להיות שבישראל 2010 מעסיקים מחפשים כל דרך כדי לדכא בן אדם שמנסה להביא פרנסה לביתו. אתם מטורפים? בשורה התחתונה, עובדים רוצים להיות גאים במקום העבודה שלהם".
כהן: "במבט לאחור אין ספק שזה היה מהלך מדהים. אחרי שפיטרו אותנו מהתזמורת, בהסתדרות אמרו לנו שאנחנו חייבים ללכת לבית הדין לעבודה והם יחזירו אותנו לעבודה ולמשא ומתן, כי אסור לפטר אנשים בזמן שביתה והחוק לצידנו, אבל לא הסכמנו. זה היה די נאיבי מבחינתנו, ואני בכלל לא בטוח שהיום היה לי האומץ לעשות את זה שוב, אבל לשמחתי זה הוכיח את עצמו. בסופו של דבר, לפחות אצלנו, איפה שיש טוב, הטוב ינצח, ואנחנו יותר טובים".
מחברת "ספרינט מוטורס" נמסר בתגובה: "הנהלת ספרינט מוטורס מצרה על כך שמר שטרית בוחר שוב ושוב לנהל את המשא ומתן מעל גבי העיתון ולנדב כל פעם מחדש דברי נאצה שלא תורמים במאומה לקידומו. הנהלת החברה קוראת למר שטרית לשבת לשולחן המשא ומתן ולסיים את הסוגיה לטובת העובדים והחברה".
מחברת "שפע" נמסר בתגובה: "לאחר שהשלימו העובדים את מכסת החתימות, והחלו להיות מיוצגים על ידי ועד, הנושא פישט את תהליך המשא ומתן המחודש עם העובדים. בפועל, העובדים חששו שכניסת סודסקו העולמית, כבעלים של 51 אחוזים מהחברה, תפגע בתנאיהם, אבל במהלך המגעים עם הוועד שלהם, נוכחו לדעת שסודסקו רק שיפרה והבטיחה את תנאיהם. כיום, יש שיתוף פעולה מלא בין ההנהלה לוועד, מה שמבטיח לחברה וללקוחותיה יציבות ושקט בפעילות שפע לאורך זמן".
מחברת "ש.ל.ה" נמסר בתגובה: "מאז שש.ל.ה. הוכרה כיחידת מיקוח אחת, ההנהלה מנהלת מול נציגות העובדים וההסתדרות משא ומתן לקראת הסכם קיבוצי".
תגובת התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד: "מדובר בסכסוך בתוך ארגון שיצא מפרופורציות. קבוצה בראשות מנכ"ל שפוטר ונגן צעיר שרצה לתפוס את מקומו של המנצח הראשי, הצליחה לצערנו לשטות בתקשורת, ביו"ר ההסתדרות ובמנהל התרבות. הנזק למוזיקה האנדלוסית הוא עצום. לשמחתנו לקחה על עצמה עיריית אשדוד בראשות ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי לשקם מחדש את המוסד התרבותי החשוב הזה, ובמהלך השנה חזרה התזמורת לפעול באשדוד. אנו מאחלים ללהקה מאשקלון בהצלחה ומקווים שישמרו ויכבדו את המורשת המוזיקלית האנדלוסית".
עיתון "הפטיש" יצא לדרך ב-1989 כיוזמה של כמה עיתונאים, אקדמאים ופעילי שכונות. הוא שם לעצמו למטרה להעלות לסדר היום הציבורי נושאים חברתיים. הכתבה היא חלק מפרויקט מחווה שנערך במעריב לעיתון השכונות ההיסטורי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם