את מי באמת מייצגות הפמיניסטיות?
סקר חדש קובע כי רוב הנשים אינן חושבות שהן זקוקות לאפליה מתקנת. זה לא מפריע לארגוני נשים, שנתמכים ברובם על ידי הקרן החדשה, לדרוש זאת
בית המשפט והכנסת קיבלו, לפחות באופן חלקי, את העמדה הפמיניסטית. הדבר מקבל ביטוי בנושאים פוליטיים – כמו הפסיקה של בג"ץ שחייבה את הממשלה לעשות מאמץ מיוחד למנות אישה לוועדת טירקל לחקירת המשט הטורקי (גם אם הגברים שמונו לוועדה התאימו יותר לתפקיד), שריון מקומות לנשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, והגדלת המימון לאותן מפלגות שכוללות נשים בין חברי הכנסת שלהן.
להצלחת הלובי הפמיניסטי יש גם השלכות כספיות על החיים הפרטיים של כולנו - כמו נקודת הזיכוי במס הכנסה שמקבלות נשים עובדות ואמהות (אך לא גברים עובדים ואבות), או הפסיקה בנושאי מזונות שכמעט תמיד נוטה לטובת האישה ומרוקנת את כיסי הגבר.
הארגונים הפמיניסטיים גאים בפעילותם ובהישגיהם. לשיטתם, הם פועלים לטובת החברה כולה, והישגיהם הם צעד קטן בדרך לשוויון מלא בין המינים. מאידך, יש הטוענים כי לא מדובר בצעד קטן בדרך לשוויון אלא בצעד גדול בדרך לדיקטטורה, וכי הארגונים הפמיניסטיים לא רק שלא מייצגים את כל החברה - אלא שספק אם הם מייצגים אפילו את הנשים.
מי צודק? סקר רחב היקף (7,500 משיבים), שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת, ושפורסם בשבוע שעבר, נותן תשובה חד משמעית. בסקר הופנתה השאלה "מהי האוכלוסייה הראויה ביותר לדעתך לאפליה מתקנת?". רק 12% מהציבור בחרו בנשים.
אם על הגברים, שרק 6% מביניהם סבורים כי יש מקום לאפליה מתקנת לטובת נשים, עוד ניתן לומר שהם מגוננים על האינטרס המגדרי שלהם, העובדה כי רק 17% מבין הנשים תומכות בהעדפה מתקנת לבנות מינן היא בעיטה כואבת בבטן הרכה של התנועה הפמיניסטית, והוכחה ניצחת כי הן לא מייצגות יותר ממיעוט מבוטל של הציבור הישראלי.
מכאן, השאלה המתבקשת היא איך מיעוט קטן מצליח לעצב את הפוליטיקה שלנו ואת חיינו הפרטיים לפי תפיסת עולמו? התשובה נעוצה בדממת הרוב. לקומץ פמיניסטיות קל יחסית לארגן הפגנה, לנסוע לפגישות עם פוליטיקאים בכנסת, או לעתור לבג"ץ - מכיוון שהלובינג הוא
מאיפה מגיע הכסף? אתר האינטרנט של הקרן החדשה לישראל מדווח על תמיכה כספית וסיוע ללא פחות מ-27 ארגוני סיוע לנשים ועמותות פמיניסטיות – מארגוני קונצנזוס לכאורה כמו "שדולת הנשים בישראל" ועד לארגונים ערבים, פלסטינים ובדואים (לא פחות מ-14 ארגונים כאלה). עם צ'ק שמן מהקרן החדשה לישראל ומשכורת לפעילות - קל לפמיניסטיות לעשות נפשות לתורתן.
לעומתן, למיליוני גברים ונשים, שעובדים קשה לפרנסתם בתעשייה, בשירותים ובחקלאות - אין זמן לפעילות פוליטית ואפילו לא פנאי לכתוב מאמר לעיתון. הם אמנם מתנגדים לאג'נדה הפמיניסטית, כשם שהם מתנגדים לתפיסת העולם השמאלנית הכללית של הקרן החדשה לישראל, אבל בלחץ הצורך להתפרנס הם מותירים את הזירה התקשורתית והציבורית פנויה לארגוני מיעוט ועמותות צעקניות, אשר יוצרים רושם מוטעה לחלוטין בדבר התפלגות הדעות בחברה הישראלית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם