חוק המועד: על סוכות ותעשיית 4 המינים
שוק ללא פיקוח, ילדים קטנים שהופכים לאנשי עסקים ותעשייה מפוארת של סוכות ומוצרים נלווים. ככה נראה חג האסיף במבט מקרוב
בן ארי משפר שלאחרונה החלו אנשי מכס בנתב"ג להתמקד בטיסות המגיעות מארה"ב שבהן מבריחים בעיקר אייפונים, אייפאדים ובגדים ממותגים, מקוריים וגם מזויפים. "אבל בין האנשים שעצרנו היה גם אדם שהגיע מצרפת עם כמעט 360 אתרוגים", מספר בן ארי ומוסיף "אבל היו גם כמה מקרים של ניסיון להברחת לולבים וגם תייר ניגרי שהביא 201 שופרות של אייל".
ומה קורה אם מביאים מחו"ל רק אתרוג אחד?
בן ארי: "בניגוד לביגוד, או מוצרי אלקטרוניקה, אסור להכניס לארץ אפילו אתרוג בודד, לולב או כל צמח אחר. מדובר בנ הלים של משרד החקלאות שגילה כי בצמחים שמגיעים מחו"ל יש לעיתים כנימות או מזיקים אחרים. התברר לנו שגם כאשר אנחנו גורסים צמחים שהגיעו מחו"ל, והופכים אותם לקומפוסט, המזיקים ממשיכים לשרוד, עלולים לחסל שדות שלמים ולהתפשט בכל הארץ. רק לאחרונה התגלתה בארץ נמלת האש שהיא מזיק מסוכן במיוחד. היא הגיעה לארץ בצמחים שיובאו מחו"ל ולכן אנחנו ממש מקפידים בנושא".
ומה עושים כשאנשים מתחילים לטעון שזה למצווה?
"כל אחד טוען שזה למטרה טובה. אני מאמין שחלק מהעבודה שלנו היא לתת שירות טוב ולהסביר לאנשים את הסיבה שבגללה אנחנו מחרימים לולבים או אייפאדים - זה בניגוד לחוק, פוגע באלו שמייבאים כחוק וגם גורם נזק בארץ. יש אצלנו בכל חודש בין 300-ל-350 תפיסות של הברחות מהותיות. כשאנחנו מסבירים לאנשים שאנחנו לא סתם מחרימים אלא שזה החוק, יש הרבה שמקבלים את זה בהבנה".
הרב בן ציון אלגאזי, העומד בראש מכון "צורבא מרבנן" הוא בדרך כלל אדם חייכן ומסביר פנים. אבל אם רוצים להוציא אותו מהכלים, מספיק להזכיר לידו את נושא מכירת ארבעת המינים.
לדבריו מדובר בתחום שעשיר בזיופים, הונאות, הפקעת מחירים וגם הונאה של מס הכנסה. מספיק שתנסו ללכת מאחד משווקי ארבעת המינים ולבקש קבלה, המוכרים יסתכלו עליכם כאילו כרגע הגעתם לכדור הארץ בטיסה ישירה ממאדים.
לדברי הרב אלגאזי: "על ממשלת ישראל והרבנות הראשית לישראל ליצור מנגנון פיקוח על נושא מכירת ארבעת
לא נעים לגלות את האמת, אבל לפחות בתחום הזה, הכי קל לעבוד על חילונים. לעומת זאת, דתיים, ובפרט חרדים, מכירים את רוב הטריקים של הנוכלים ולכן עליהם קשה לעבוד. תכל'ס, למרות שארבעת המינים נמכרים בנפרד, בחישוב כולל יעלה "סט" 60-100 שקל. הרכיב היקר ביותר בארבעת המינים הוא האתרוג ולכן יש בו הכי הרבה ניסיונות זיוף.
הרב אלגאזי מזכיר כי באותה איגרת של בר כוכבא הוא דורש שיפרישו מעשרות מארבעת המינים ושאם קונים למשל אתרוג שמעץ שלא בוצע ממנו הפרשת מעשר לעניים או שמדובר בעורלה, כלומר פרי שגדל בשלוש השנים הראשונות של העץ, הרי שלא ניתן לברך עליו בסוכות.
בעיה נוספת היא עם אתרוגים מורכבים, כלומר עצי אתרוג שהרכיבו אותו עם עץ לימון, כדי להגביר את עמידות העץ למזיקים ולהגדיל את תפוקת הפרי. גם אתרוגים אלו, שהם למעשה לימונים משודרגים, אינם כשרים לארבעת המינים. הדרך היחידה לדעת האם מדובר בארבת המינים כשרים, היא לקנות אותם באריזה סגורה שעליה יש חותמת כשרות.
הרב אלגזאי: "המגמה כיום היא למכור כמה שיותר עד כניסת החג בלי התחשבות בנזקקים ובמיעוטי יכולת. מצער אותי לראות את כל המוכרים הצעירים, אשר דווקא אחרי עשרת ימי תשובה שבהם צריך לכפר על העוונות שלנו, עושקים את הציבור ללא רחמים. ישנם בעלי דוכנים אשר מסוגלים לעשוק את הקונים ולעשות דברים לא ראויים לפי ההלכה ובכלל, כבני אדם. מצוות ארבעת המינים היא אחת המצוות היותר חשובות שאנו לומדים מהתורה, אשר מסמלת את החיבור שלנו לכל אדם בעם ישראל באשר הוא, כואב לי שדווקא מצווה זו נהיית בזויה על ידי בעלי אינטרסים".
בשנות ה-60' וה-70' היו בארץ הרבה מקשאות שמכרו אבטיחים בצמתים. הן היו בנויות מעץ, ולהרכיב אותן היה כאב ראש לא קטן. בשלב מסוים אנשים עלו על פטנט – אפשר להרכיב שלד ממוטות ברזל שבהן יש מגרעות מיוחדות, וכך במשך כרבע שעה אפשר לבנות או לפרק סוכה כזו ולהציב סביבה יריעות יוטה או ניילון.
במושב נחלים המשתייך למגזר הדתי-לאומי זיהו את הפוטנציאל והחלו לייצר "סוכה לנצח" באופן מסחרי. הסוכות הראשונות היו עשויות משלד ברזל של 1.5 מטר על 1.5 מטר והדפנות היו עשויות בד. עם השנים הסוכות הלכו והשתכללו – מוטות הברזל שנטו להחליד הוחלפו במוטות אלומיניום שעבור תהליך צביעה וגילוון שהפכו אותם עמידים בפני שמש וגשם. יריעות הבד מהן היו עשויות הדפנות הפכו למבוססות על ניילון עמיד ובמקום סכך עשוי קרשים או כפות תמרים, נולד "סכך לנצח" העשוי קנים דקים המחוברים זה לזה בחוטים.
אבל את השמחה קטעו דווקא הרבנים – הם טענו שסוכה שדפנותיה הן מבד או מניילון המתנפנפים ברוח איננה, כשרה לפי ההלכה. הרבנים גם טענו שסכך קבוע שמחובר בעזרת חוטי ניילון הוא בעייתי מאחר וסכך חייב להיות מצמחים ולא מצמחים המשולבים בחומר שהופק מנפט.
לפני כ-13 שנים אבנר בר נוי, שעסק בגידול ורדים בחממות, טס במסגרת עבודתו לאפריקה. הוא גילה כי כדי להילחם בשמש הקופחת על הראשים, העובדים מייצרים סכך בצורה מיוחדת – הם משחילים מוטות דקים וקלים עשויים מצמח הגווה ומחברים את המוטות האלו בעזרת חוטים שגם הם נלקחים מאותו צמח. בר נוי הבין שהייעוד שלו בחיים הוא ייצור אביזרים לסוכות וכך נולדה חברת "סוכות ירושלים", שהחלה לשווק את סכך ה"קיינעס" (קנים, בהברה אשכנזית), שגם חוטיו עשויים צמחים, על פי השיטה שהמיצאו פועלים קשי-יום באפריקה.
צבי בוכריס, מנהל השיווק ב"סוכות ירושלים", מסביר שבכל שנה החברה שהוא עובד בה מנסה להמציא פטנטים חדשים. פעם אלו מוטות חיזוק של דפנות הסוכה שהופכות אותה לכשרה למהדרין, ופעם אלו דפנות בד במארג אוורירי עם תוספת של חלונות לאוורור
ועם הדפסים של מקומות קדושים.
לדברי בוכריס השנה החליטה "סוכות ירושלים" לחדש בתחום קישוטי הסוכה שרובם מיוצרים במזרח הרחוק ומשמשים לקישוט של עצי אשוח בחג המולד. כמובן שהקישוטים האלו עלו גם הם על הכוונת של מספר רבנים אשר טענו כי לקשט סוכה עם שרשרת נורות מהבהבות שיוצרו עבור הכריסמס זה ממש לא מצווה.
לכן ב"סוכות ירושלים" החלו לייצר השנה קישוטי סוכה עם טאץ' דתי, ומקפידים שהייצור יהיה לא רק בסין אלא גם בטנזניה שבמזרח אפריקה ובניו ג'רזי שבארה"ב. אגב, הפטנט האחרון שלהם הוא "מגנוטים" קישוטים המתחברים לדפנות בעזרת מגנט שאותה ניתן לחבר ולהסיר בקלות.
אחד הדברים המפתיעים ביותר בתחום שוק ארבעת המינים הוא המספר הרב של זאטוטים העוסקים בתחום. בגיל 7-8 יש כאלו שעוזרים לקרובים או שכנים שמוכרים ארבעת המינים וסכך, תמורת סכום סמלי. בגיל 11-12 יש ילדים דתיים שהופכים לאנשי עסקים זעירים.
יוסף הוא בעל ותק של שש שנים בתחום ארבעת המינים - הישג מרשים לאור העובדה שמדובר בנער שהוא רק בן 16.5. בשנה הראשונה שלו בתחום הוא סייע במכירת סכך וכעבור שנה כבר עזר אומץ וביקש מאביו להסיע אותו לבני ברק למחסן שבו במשך שעות הוא ואביו נברו במשך שעות בערימות של צמחים בניסיון למצוא לולבים, אתרוגים והדסים מהודרים. לאחר מכן רואש מכר את כל הסחורה עד הפרט האחרון ועשה קופה לא רעה בכלל.
אבל הסוחר הצעיר מהקריות גם מודה שמדובר בתחום עתיר סיכונים. באחת השנים הוא נתקע עם עשרות סטים של ארבעת המינים שאותם הוא לא הצליח למכור ולכן הוא בקושי כיסה את ההשקעה. מה שהוא הרוויח לצמיתות מהעיסוק בתחום, הוא את היכולת לנתח את אופי האדם.
"היום אני יודע לזהות את הצורה שבה אדם מסתכל על ארבעת המינים ואת שפת הגוף שלו, כדי לדעת האם הוא באמת רוצה לקנות או רק להשוות מחירים", אומר רואש.
חושב לעסוק בזה גם בעתיד?
"בהחלט יכול להיות שבעתיד אעסוק במסחר, אבל מניח שזה לא יהיה דווקא בתחום ארבעת המינים", הוא אומר בחיוך.
ב-2004 גרם שולי רנד למהפכה בעולם הקולנוע הישראלי כשהראה שאפשר ליצור סרט דרמטי-קומי שבמרכזו אדם חרדי מורכב, מעניין ומרתק, ולא עוד דמות נלעגת מהסוג של קונילמל או חכם חנוכה.
בסרט "האושפיזין", עליו קיבל רנד את פרס אופיר לשחקן הטוב ביותר, הוא גילם את דמותו של עבריין חוזר בתשובה שסובל מצרות – אשתו לא מצליחה להיכנס להיריון, שני חברים מפוקפקים מעברו מתנחלים בסוכה שלו והבעיה הקשה ביותר – הוא רוצה לקנות אתרוג מהודר ופשוט אין לו כסף.
כל מי שמעורה במקצת בחיים הדתיים יודע שבניגוד לבעיית ילודה או חברים נרקומנים, כמעט לכל החרדים יש את התשוקה לקנות אתרוג מהודר למרות המחסור במזומנים. בניגוד לאתרוג פשוט שעולה כ-30 שקל, אתרוג עם הכשר טוב עולה מעל מאה שקל ואילו אתרוג מהודר ממש עשוי לעלות אלפי שקלים. הרעיון פשוט – האתרוג אמור להיות נקי משריטות, חורים, ונקבים.
אגב, בניגוד לסיפור המפורסם של שלום עליכם, היום רבים מהאתרוגים משווקים כשהם נטולי פיטם ולכן לילדים החרדים אין אובססיה לבדוק לאיזו רמה של אובדן שליטה ושפיות יגיע האבא שלהם, כאשר הוא ייראה שהפיטם נפל והאתרוג היקר שלו נפסל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם