מי צריך לבקש סליחה?
אם חושבים על זה ברצינות, הנה ארבעה שחייבים לבקש סליחה במשך כל השנה, ובמיוחד בערב יום הכיפורים תשע"א
הסיבה: לנתניהו יש מן הסתם אנשים רבים שהוא חייב להם התנצלות, אבל לעניות דעתי אין קבוצה גדולה יותר שהוא פגע בה בצורה כל כך בוטה ומוחצנת מאנשי ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. הציפיות שלהם מהקדנציה השנייה שלו היו בשמיים, לאחר תסריטי האימה של ממשלת קדימה שהובילו בלי שום ספק לדעת המתיישבים להתנתקות שנייה שתהיה כואבת וקשה בהרבה מקודמתה.
והנה בא נתניהו, סמל של מחנה הימין, ונושא נאום באוניברסיטת בר-אילן שהפכה לרגע לתחליף לכנסת ישראל שעיקרו מדינה פלסטינית עתידית מפורזת
את הדי סטירת הלחי שחטפו המתיישבים אפשר היה לשמוע בכל יומן ומהדורת חדשות שחלפו מאז, אבל ראש הממשלה לא חש צורך לבקש סליחה מבוחריו הנאמנים. עכשיו זה הזמן להוכיח שנשאר משהו מהימני הלוחם שכתב את מקום תחת השמש, ומבין מן הסתם את המשמעות של הישיבה ליד בית גמור איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו- בשלום , בביטחון, ובעיקר על פי החוק כפי שהבטיחו שרי ממשלתו.
הסיבה: גם אם המאבק שניהלו חבורות הזמר האלה שצועקים סיסמאות מחאה חדשות לבקרים, ומאיימים בצעדי מחאה תמוהים שחלקם חותרים במפגיע תחת שלטון החוק, הוא לגיטימי צודק והכרחי, עדיין אי-אפשר שלא להתנער מהתחושה שהפעילים למען העובדים הזרים וילדיהם ואוהבי הקיץ לדורותיו הגזימו בגעגועיהם לתקופת המקדש בכך שהפכו את השר ישי לשעיר לעזאזל.
נכון שהאיש אומר דברים שלא תמיד נעימים לאוזן, אבל לעיתים צריך להקשיב גם לקול ההיגיון ולעובדות ולא לתת לצדקנות ולהתחסדות, וגם לאינטרסים אישיים צרים ואגואיסטיים, לכסות על טובת הכלל ועל העקרונות החשובים עליהם נשענת מערכת המשפט והצדק בארצנו הקטנטונת. לפעמים, גם האדם הכי צודק טועה בכך שהוא נותן לכעס שלו לפגוע בעוצמה במי שכל חטאו שהוא חושב אחרת. יש דרך לחלוק ויש דרך לחנוק. אז בוא נבחר בזו שמחזירה את השד העדתי לבקבוק, ופותחת בקבוק יין אדום מתוק לחורף טוב, להסדרת מדיניות ההגירה, ולשעות טובות ביחד.
הסיבה: גם אם עיתונאים חושבים שהם קיבלו את התעודה מבורא עולם בכבודו ובעצמו, החונן לאדם דעת ויכולת לשפוך אותה על הניר או על המסך, אין בכתב ההרשאה שלהם את הזכות לרמוס את כבודם של רבנים ומורי דרך והוראה בהינף יד המנפיקה משפט ציני נוטף ארס ומכיל אבחון של צלילות דעתם או תיאור ציורי של מה היה העיתונאי עושה, לו פגש ברב המכובד בסמטה חשוכה וללא עדים, או לחילופין לנתח בכל פאנל את מוסד הרבנות בתיאורים שהולמים יותר את גדולי האנטישמים בכל הדורות.
הסיבה: כי העם הזה, המפולג כל השנה, יכול יום אחד להבין שהרבה אנשים צמים כדי להרגיש שהמכנה המשותף רב על המפריד, כי אי אפשר לראות רק את השלילי בכל צד, ובגדול- בסופו של דבר לשני הצדדים יש כל כך הרבה מה ללמוד וללמד האחד את השני, אז למה לבזבז זמן במלחמות?
ואם הדברים שנכתבו כאן פגעו במישהו, אז מעומק הלב - סליחה!
אריאל שרפר הוא עיתונאי, עורך ומפיק חדשות ברדיו קול-חי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם