אומן, אוקראינה: ברוכים הבאים ל"גיהינום"
אווירה של הפקרות, ועבריינים שתרים אחר סמים. תיעוד מפסטיבל הסליחות השנתי באומן – בית הקברות השמייח בעולם
אחרי 24 שעות ללא שינה הוא לא נראה כמו ג'ורג' קלוני בפרסומת לאספרסו. לא ממש. דוד ס' הוא בן 20, חייל בשירות סדיר. הוא בן למשפחה הרוסה בת עשר נפשות, כך הוא מעיד על עצמו, שנדד לאילת, ערק מהצבא, נתפס ובילה שבועות ארוכים בכלא. גם משטרת אילת-אילות מכירה אותו לא רע. עם הוריו הוא לא בקשר כבר מזמן. הנסיעה לאומן נראתה לו נתיב בריחה מהצרות.
הוא התחבר לחסידי ברסלב בעירו, והם לקחו אותו לישיבת "שובו בנים" בירושלים. הרב אהרן שוורץ מהישיבה החליט לממן לו את הטיסה. עכשיו הוא כאן, בכיפה גדולה ובציציות בחוץ, בלי אגורה, מתחיל ביזנס ברחובות, אבל מבטיח שהתפילה מול ציון הקבר של ר' נחמן מברסלב עושה לו משהו בלב.
החיבור המהיר של אנשי השוליים עם חסידי ברסלב יכול להישמע נחמד, אבל בעיני רבים שפגשתי באומן מדובר במשבר זהות, שאת התוצאות הקשות שלו אפשר להרגיש היום כמעט בכל פינה בעיירה הקשה והמידרדרת הזו, שאילולא היה מונח כאן קבר של צדיק, ספק אם מישהו היה מניח בה אי פעם כף רגל. "הברסלבים האלה אוהבים כל אחד כמו שהוא", מתלהב בינתיים דוד ס'. "כולם שם שמחים כל הזמן. כיף. מוזיקה נון-סטופ. הם נותנים לך הרגשה שהם מקבלים אותך איך שאתה, לא משנה מה אתה לובש ואיך אתה מתנהג". דוד ס' לא יודה, אבל חסידי ברסלב העניקו לו כנראה את תחושת המשפחה שחסרה לו.
"תסתכל על החבר'ה האלה", אומר לי אדם בן 50, כיפה סרוגה לראשו, מבט של ייאוש בעיניו. "הברסלבים מושכים אותם אליהם במכה אחת, בלי הכוונה, בלי סדר. אתה לא מיושב בדעתך. יש לך בעיות אחרות. אתה שם כיפה על הראש, אבל אתה לא משתנה באופן מהותי. אין יראת שמים, אין הכוונה. אני קורא לזה נבל ברשות התורה, או במקרה הזה, ברשות החסידות הזו".
השנה מלאו 200 שנה למותו של ר' נחמן מברסלב שנקבר באומן. סיבה מצוינת לעשרות אלפי מאמינים להגיע שוב לציון הקבר. מה לא נכתב ונאמר על הצדיק המופלא הזה, שפוסק כי "מצווה גדולה להיות בשמחה" ו"אין ייאוש בעולם כלל", הנין של הבעל שם טוב שגם נהפך ליריבו ההלכתי.
ר' נחמן התחתן אחרי שחגג בר מצווה, נהפך למנהיג רוחני בגיל 20, הגיע לארץ ב-1798, אבל נתקע במצור שהטיל נפוליאון על עכו. אחרי חצי שנה שב לאוקראינה אבל לא הפסיק להלל את ארץ ישראל. בגיל 38 נפטר, אבל ציווה על מאמיניו לבקר באומן, שבה נקבר, לאות הזדהות עם 30 אלף הקורבנות היהודים בטבח שערכו שם ההיידמקים, 30 שנה לפני מותו.
יותר מכל מעניק הרב נחמן למאמינים, או שאולי חסידיו הקרובים עושים זאת בשמו, את תחושת הקלות הבלתי נסבלת כמעט. הם לא תובעים הרבה מדוד ס' ומחבריו שהציפו את אומן, ולא ממאות פרחחים שאיימו להפוך את העיירה למאורה ענקית של סמים וזנות. הדרישות
ר' נחמן הרי הבטיח "שמי שיבוא על קברו וייתן פרוטה לצדקה עבורו ויאמר תיקון הכללי, אזי אפילו אם גדלו עוונותיו של האיש ההוא מאוד-מאוד, חס ושלום, אז רבנו ז"ל יתאמץ בשבילו להושיעו ולהוציאו מן השאול תחתיות" ("מנפלאות הצדיק", דף שמופץ באומן).
את הפרוטה מעביר המאמין לצדקה בעשרות, אולי מאות תיבות, קערות וצנצנות שמונחות מסביב לציון הקדוש. תמיד יימצא במקום מי שישמח לקבל צדקה, וגם מי שיקל את תהליך ההתחברות עם ר' נחמן, שמלווה מן הסתם גם בשמחה גדולה. יניב צבי גרין מבית שמש רוקד ליד הקבר ומושך למעגל אנשים, גם בעל כורחם. "אני פורק את הדאגות שלי כאן", הוא מסביר. "אנשים שואלים אותי לפעמים 'למה נסעת'. הם אומרים 'אני עומד ליד הקבר ולא מרגיש כלום'. אני אומר להם שר' נחמן נותן לכולם מזוודה. הם פותחים אותה במשך השנה, ואז הם מרגישים את המתנות שקיבלו".
הטקס קצר ומרגש. רבים מאוד, אפילו הרוב, מגיעים לאומן כדי להתמיד בתפילות, ויושבים שעות מול רבי נחמן. רבים מאוד מחפשים תעסוקה אחרת להעביר את ימי ראש השנה הארוכים, אחרי שעזבו את נשותיהם ואת בני משפחתם. גם סיפור הנטישה הזה, דווקא בימי החג הארוכים, מעורר מחלוקת אדירה.
הרב עובדיה יוסף, שנלחץ כנראה מבעלי התשובה שעושים את דרכם לדת באמצעות חסידי ברסלב, ולא דרך העטרה ליושנה של ש"ס - לא החמיץ הזדמנויות לכסח את התופעה. בדרשה שנשא לפני שנתיים הוא כינה בלגלוג את ההליכה לקבר "מעשה ידי אומן". "הולכים לאומן, מה אומן"? התעצבן עובדיה. "אמרו שאני תומך בזה? חס ושלום. כל יהודי יישב עם בני המשפחה שלו, ישים דברים טובים, יגידו שנה טובה ומתוקה, מתפללים יחד בבית הכנסת. למה ילכו לאומן... אלה מנהיגים חסידיים, יעשו מה שיעשו. מה אכפת לי אני מהם? אני חסיד אומן? כתוב 'תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו'. זה יום טוב. צריך לשמוח, לא ללכת לבית קברות".
את כתב ההגנה למירוק המצפון המשפחתי מקבלים האלפים שמגיעים לאומן במנות גדושות. ההסברים נעים בין שחזור מנהגי עבר ובין צורכי ההווה הדחופים, שמחייבים משום מה את האישה להישאר ספונה בביתה. באתר "שער ברסלב" נטען כי בימי המקרא היו האנשים עולים דווקא במועדי החג לבית המקדש, מרחק ימים ארוכים. הרב ארז משה דורון מחדד וקובע באתר כי אם עולים לקברי צדיקים בימים של מצב רפואי קשה, או כדי לבקש פרנסה, על אחת כמה וכמה צריך לטוס לאומן לטובת פרנסת הנפש ורפואת הנפש.
ומה עם הנשים? "ודאי שראוי לאישה כשרה ויראת שמים לזרז את בעלה, ולשולחו כחץ מקשת לאומן בימי ראש השנה", מדרבן האתר הברסלבי. ליד הקבר מצאתי כרוז שמסביר למה האישה צריכה להישאר לבד בארץ, כדי לא לגרום נזק לבני המשפחה, שעולים להשתטח ארבע אמותיהם על פי הקבר. "אישה כשרה וצנועה", כך בדיוק נאמר בכרוז, "שולחת את ילדיה לאומן כדי להמתיק דינים, ואילו היא נשארת בביתה, ומי שעוברת על התקנה ומגיעה לאומן, מפסידה לה ולמשפחתה את הברכות והתיקונים ומסתכנת חלילה בנפשה".
ואגב, את הדחיפה הגדולה לביקור באומן העניק אריה דרעי, יושב ראש ש"ס בעבר, שהקפיד לנסוע לקבר של ר' נחמן לבדו בכל שנה, בניגוד לדעתו המפורשת של הרב עובדיה. דרעי משך אחריו המונים, רבים מהם תומכי ש"ס דווקא. בשנים האחרונות הוא לא מגיע. מקורביו אומרים שהוא נרתע מההמוניות הגדולה במקום.
"האווירה אלימה. אם מישהו לא נרצח שם עד היום זה נס", מסכם הרטמן. "האוקראינים אנטישמים, אבל גם אנחנו עושים בלגן. יש המון אלכוהול שם. כולם שותים. ראיתי הרבה גראס אצל האמריקאים. יש זונות בחמישים דולר בסביבה. רוב האנשים הם בסדר, באו לעשות תיקון נפש, אבל האחרים משתלטים על הרחוב. הם מרשים לעשות את מה שלא יעזו לעשות בארץ. יש אווירה של הפקרות. זה כמו בפסטיבל".
הברסלבים מסכימים עם הרטמן, אבל טוענים שמדובר בתהליך ארוך של תיקון, שבסופו יוצא האדם באשר הוא איש אחר, ואם הוא לא, אז בניו. צריך סבלנות. הגאון מוילנה הרי אמר כי לשנות מידה אחת באדם קשה יותר מאשר ללמוד את התורה כולה. בכלל, הסבל הרב שכרוך לפעמים בנסיעה לאומן מקבל הסברים לא רעים. הרב ארז משה דורון מספר על הצפיפות בנמל התעופה בקייב, על הצעקות ועל הבלגן. "מה זה כאן, גיהינום"? שאל אותו אחד הנוסעים לאומן. "כן, זה גיהינום",
אישר הרב, "אבל הגיהינום כאן למטה זה במקום הגיהינום שם למעלה".
השאלה הגדולה הייתה ונשארה איך להרוג את הזמן. האוקראינים קלטו את העניין מזמן. הנה למשל ואדים, צעיר בן 20 שהגיע בערב החג לרחוב פושקניה באופניים שהכידון שלהם שבור ומתהפך. ואדים הציע לסובבים עסקה. מי שירכב על אופניו הרעועים לאורך עשרה מטרים, יקבל פי חמישה מהסכום שהשקיע. האנשים שמו כסף, עלו על האופניים, מנסים לעשות את דרכם המקרטעת בין שתי חומות אנושיות שהתייצבו שם במהירות. היו כאלה שליוו את ההרפתקה הקצרה בתקיעת שופר. לא צריך לציין שכולם כשלו, עד שמישהו צרח, "הגוי הזה מרמה את כולנו. תהרגו אותו".
השידוך בין אלפי הישראלים שגודשים את אומן ובין האוכלוסייה המקומית לא יכול להצליח. אין הרבה מדינות שספוגות בדם של מיליוני יהודים כמו אוקראינה. בכיכר המרכזית של הבירה קייב, אולי אחת היפות במזרח אירופה, ליד המרכז האוניברסיטאי הגדול, מתנוסס פסל ענק של הקוזאק בוגדן חמלינצקי, רכוב על סוס אימתני. כל בוגר תיכון יודע שחמלניצקי היה צורר היהודים, מי שביצע את פרעות ת"ח ות"ט במאה ה-17 ורצח באכזריות מאה אלף יהודים. חמלניצקי נחשב באוקראינה גיבור לאומי.
הטבח ביהודים לא נפסק מעולם. בתחילת המאה שעברה, במהלך מלחמת העולם הראשונה, רצח סימון פטליורה, נשיא אוקראינה רבבות יהודים במדינה. גם פטליורה נחשב גיבור בארצו. ב-1924 רצח השען היהודי שלום שוורצברד את פטליורה בפריז. בבית המשפט הוא נשאל מי האנשים שביצעו איתו את הפעולה. "מצטער, הם לא יכלו להיות איתי", הוא הסביר. השופטים, ששמעו את העדויות קורעות הלב של ניצולי הפרעות, זיכו את שוורצברד מכל אשמה. במלחמת העולם השנייה נרצחו קרוב ל-1.7 מיליון יהודים מתוך 2.5 מיליון יהודי אוקראינה.
החיכוך היומיומי באומן בין האוקראינים לישראלים הוא בלתי נמנע. התושבים מרוויחים הון במונחים מקומיים מרבבות הישראלים שהתנפלו עליהם השנה ובכלל. האורחים משוכנעים כי הגויים עובדים עליהם וגובים מהם מחיר מופקע על הלינה ועל השירותים. לאורך שעות ארוכות, כמעט בכל יום, קורסות באומן מערכת המים ורשת החשמל, מה שלא מוסיף מצב רוח. לאורך רחוב טולסטוי שמוביל לציון הקבר יש עשרות דוכנים. המוכרים האוקראינים כיסו אותם ברשתות חבלים מכוערות כדי למנוע גניבות. מראה קצת מזעזע למתבונן מן הצד, שחושב כי הגיע למקום של קיום מצוות.
ובכל זאת, קרוב לחצי מיליון יהודים חיים היום באוקראינה. עוד אלפי ישראלים מסתובבים במדינה הענקית הזו ועושים בה עסקים, אבל לא תמצא אצלם מילה טובה על האוקראינים, רק תלונות על היחס ועל ההתנהגות הקרה והמנוכרת.
ביום שני, לפני ראש השנה, הגיע הרב הראשי יונה מצגר לקייב. מצגר בא לישיבת הקונגרס היהודי האירו-אסייתי בעיר, שבראשו עומד המיליארדר האוקראיני, ד"ר אלכסנדר משקביץ. בערב הראשון של הקונגרס גייסו משקביץ ויושב ראש חבר הנאמנים הבינלאומי של ארגון זק"א מיכאל מירשווילי 1.2
מיליון דולר לטובת הארגון של יהודה משי זהב. מצגר היה הנואם המרכזי. למחרת הוא הגיע לאומן עם משי זהב, אבל הקפיד לחזור הביתה לפני החג. "אני מסכים לכל מילה שאמר הרב עובדיה על אומן. אתה לא עוזב את ישראל בראש השנה כדי לחגוג בבית קברות", אמר הרב הראשי.
בקייב פגשתי גם את עורך הדין מרדכי ציבין, פרקליטו של סוחר הנשק סגן אלוף (מיל') יאיר קליין. ציבין, חובש כיפה, מתרוצץ חודשים ארוכים בין מוסקבה לקייב, כדי למנוע את ההסגרה של קליין לקולומביה, אשר שם מחכה לו כנראה עונש כבד על אימון יחידות לפעולות גרילה. ציבין מעולם לא חשב להגיע לאומן, מרחק שעתיים נסיעה. "יהדות אומן היא יהדות של יומיים-שלושה בשנה", הוא אומר. "מה עם 363 הימים האחרים? אני חושב שצריך למחות על המסע ההולך וגובר בכל שנה, ובו הופכים את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר".
אבל גם השאלה הזו לא נשארת פתוחה. נטישת הארץ לטובת ההשתטחות על קבר ר' נחמן בחג מוצאת הסברים מנומקים אצל הברסלבים, והמרוץ המטורף לאומן רק הולך ומתגבר, נגד כל המתנגדים. "ללא נסיעה לאומן, לא ניתן כלל להרגיש באמת את קדושת ארץ ישראל", מצטט העיתונאי איש ברסלב חיים מחלב את הרבנים. אחרי מה שראיתי באומן אני נוטה להסכים איתו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם