למרות הכעס, לפעמים השביתה בלתי נמנעת
למרות המסירות שלנו בוחר משרד התמ"ת לא לשלם לנו אפילו את שכר המינימום. אנו לא מתכוונות לוותר. לא נהסס להפעיל את נשק השביתה
השנה "מבחר" השביתות הפוטנציאליות מגוון מתמיד: מורי חטיבות הביניים שמבקשים לשבות, מטפלות במעונות היום של נעמת וסייעות לגננות בלוד. שביתות פוטנציאליות מינקות ועד לבחינות הבגרות. מנגד, מוחים הורי הילדים על ה"איומים" בשביתה שמסכנים את פתיחת שנת הלימודים. ההורים האלה שוכחים לעצור ולבדוק מהן הסיבות לשביתה. הם מעדיפים לעצום עין מול תנאי ההעסקה המחפירים של האנשים שבידיהם הם מפקידים את היקר להם מכל - חינוך הילדים.
כאם וכמטפלת, אני מכירה היטב את שני התפקידים במשחק ההימורים הלאומי: "תהיה או לא תהיה שביתה?". כאם אני מייחלת לכך שגם חמשת ילדיי יזכו לפתוח את השנה במועדה. כמטפלת במשפחתונים של משרד התמ"ת, אני מזדהה עם הקולגות שלי: מורות, גננות ומטפלות.
גם בפניי ובפניי חברותיי למאבק (כ-2,700 מטפלות מכל הארץ) עמד הפיתוי לשבות. גם עבורנו מהלך השביתה (בו נקטנו פעמיים בעבר) היה מוצא אחרון. גם עבורנו הדרך של מאבק בוטה הובילה לשיפור של כמה מרכיבים בתנאי ההעסקה שלנו. אלא שיש דבר אחד מהותי שמבדיל אותנו ממורי בית הספר או ממטפלות המעונות של נעמ"ת: בעוד שמשרד החינוך הוא הכתובת עבור המורים, מאיתנו המדינה מתעלמת כאשר היא מסרבת להיות המעסיק הישיר שלנו.
המשפחתונים של משרד התמ"ת, הם מפעל חברתי נפלא. אנו, המטפלות, גאות ליטול בו חלק. כולנו מודעים לעלות הכספית הגבוהה הכרוכה בשליחת ילדים למשפחתונים. עלות כזו, מונעת לעתים מאחד ההורים לצאת לעבוד. במשפחתונים שמפעיל משרד התמ"ת, שותפה המדינה למימון יחד עם ההורים. בזכות פעילות המשפחתונים יכולות אימהות רבות לצאת לעבוד. כ- 15 אלף ילדים באיזורים פריפריאליים – כשליש מהם ילדים ממשפחות רווחה - מגיעים כיום למשפחתונים, בהם נשמרים סטנדרטים חינוכיים ובטיחותיים גבוהים.
למרות העבודה הקשה והמסירות הגבוהה שלנו, בוחר משרד התמ"ת לא להכיר בזכויות שלנו.
משרד התמ"ת מגדיר אותנו כעצמאיות ובכך למעשה שומט מצידו כל אחריות
אז אולי אנו בעצם שכירות? אם כך, היכן תשלום המשכורת שלנו? (במשרד התמ"ת מכנים את המשכורת שלנו - "העברת תשלום") היכן הזכויות הסוציאליות המגיעות לנו כחוק? תאמרו: "אינכם מרוצות, חפשו מקום עבודה אחר". חשוב להבין, כי במקומות בהם פועלים המשפחתונים - לרוב במקומות קשים, המשפחתונים בפיקוח התמ"ת הם האופציה הכלכלית היחידה עבור ההורים. אנו רוצות לעבוד – אך בתנאים הוגנים.
בשנתיים האחרונות החלטנו שלא נמשיך לספוג עוד את האלימות הכלכלית שמפעיל כלפינו משרד התמ"ת. התאגדנו בארגון "כוח לעובדים", פעלנו בערוצים שונים וכאמור נאלצנו להשתמש בנשק השביתה שנראה לעתים בלתי נמנע.
אחרי שנה וחצי של מאבק זכינו סוף סוף להתחלת הפרשות לקרן פנסיה מצד המדינה, אקט ראשון של הכרה בזכויות סוציאליות. שנה וחצי של מאבק הוביל גם לעלייה מצטברת של כ-10 אחוזים בתעריף לשעה, ולראשונה מטפלת תזכה גם לתשלום כאשר היא יושבת שבעה - זכות שלא ניתנה עד כה.
הישגים? בהחלט. מספקים? ממש לא. ההישגים שלנו עד כה הוא הם קודם כל הוכחה כי עובדות המשתכרות פחות משכר מינימום יכולות להתאגד וביחד לשפר את מצבן.
כנראה שציניות הכתבים הייתה במקומה: סביר כי בעתיד שוב תידרשו להתכונן להארכת החופש של הילדים בשל ימי שביתה. ייתכן וללא פתרון מכובד תמצאו את מטפלות המשפחתונים ברשימת השובתים. זכרו רק מי עומד מאחורי השביתות הללו ומדוע. במקרה שלנו – אלפי נשים עובדות שלא מקבלות עדיין שכר מינימום המנוצלות בחסות משרד ממשלתי.
רחל אברהם היא תושבת בני ברק, אם ל-11 ילדים. ממובילות מאבק המטפלות במשפחתוני התמ"ת
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם