"אדולף אייכמן לא נחטף על ידי המוסד"

גבי וובר, עיתונאית גרמניה, טוענת כי חטיפת הנאצי הומצאה, ושהרשויות בארצה הם שהסגירו אותו לישראל. "מסמכים סודיים יוכיחו זאת"

יגאל אבידן, ברלין | 15/9/2010 7:50 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כמעט חמישים שנה לאחר הוצאתו להורג של הפושע הנאצי אדולף אייכמן, פרשת חטיפתו לישראל על ידי אנשי מוסד ממשיכה למשוך תיאוריות קונספירציה שונות. עיתונאית גרמנית בשם גבי וובר חוקרת בשנתיים האחרונות את סיפור החטיפה ואף דורשת מארגוני ביון ברחבי העולם להציג בפניה מסמכים, שלטענתה יוכיחו כי אייכמן לא באמת נחטף על ידי סוכני מוסד ושסיפור הבאתו לישראל סולף לחלוטין.

אדולף אייכמן במשפטו בירושלים
אדולף אייכמן במשפטו בירושלים צילום ארכיון
אדולף אייכמן, שהיה קצין נאצי שאירגן משלוחים של יהודים למחנות המוות, מצא לאחר מלחמת העולם השנייה מקלט בארגנטינה. הוא נחטף, לטענת המוסד, על-ידי סוכנים ישראלים בשנת 1960 והוצא להורג בתום משפטו בשנת 1962.

לטענת וובר, שירות הביון הגרמני, ה-BND, מסרב למסור לה כאלף מסמכים ומסתיר מידע רב שקשור לפעילותו של הפושע הנאצי. לדבריה היא שוחחה במאי 2008 עם נציג המחלקה המשפטית של לשכת הקנצלרית שהבטיח לה שתראה את המסמכים. לאחר שההבטחה לא קוימה, עתרה וובר באוקטובר 2008 לבית המשפט המנהלי בגרמניה נגד ה-BND בתביעה לראות את המידע - כ-3,400 דפים, רובם משנות ה-50 וראשית שנות ה-60.
אייכמן סיכן את הקאנצלר

העיתונאית טוענת שחטיפתו של אייכמן מארגנטינה לא בוצעה על ידי המוסד הישראלי. וובר סבורה, שישראל קיבלה את הפושע הנאצי לידיה לאחר שאייכמן התראיין לראשונה על עברו ובגרמניה התעורר חשש, שהוא יסכן בכירים בממשל אדנאואר.

עוד טוענת וובר שבין ישראל לגרמניה הייתה הבנה לפיה בתמורה לשתיקתה של ישראל לגבי הנאצים בממשלו של אדנאואר, היא תקבל נשק, ידע גרעיני וכסף. מסיבה זו, ובהתאם לאינטרס האמריקאי בתקופת

המלחמה הקרה, אף אחת מהממשלות המעורבות - ישראל, ארצות הברית וגרמניה - לא מוכנה לחשיפה של המסמכים הנוגעים לפרשת אייכמן.

לאחר שהשופטים בעיר לייפציג עיינו במסמכים החשאיים, הם דחו את עמדת ה-BND שרצה לחסום את כל החומר ובית המשפט פסק לטובתה של וובר. אך למרות הפסיקה, ביום רביעי שעבר הורשו וובר ועורך-דינה לעיין בדלתיים סגורות רק בחלק מהחומר המסווג. "קיבלנו לעיון ארגז מלא קלסרים", אמר ל- nrg מעריב עורך דינה של וובר, רמו קלינגר. "אבל רק חלק קטן מאוד מהמסמכים הללו היה קריא. רוב הטקסט פשוט הושחר".

וובר אמרה לעיתון לייפציגר פולקסצייטונג, שלכל היותר 100 מכלל 2,400 העמודים שהיא קיבלה מכילים מידע מעניין. רוב הדפים היו לבנים או שחורים לגמרי וכאלף עמודים היו חסרים. החומר שבו היא הורשתה לעיין היה מתקופת משפט אייכמן. המסמכים שהוסתרו הם מהשנים 1945 עד 1950 שבהן אייכמן הסתתר בגרמניה ומהתקופה שבה הוא ברח לארגנטינה דרך איטליה.

"הוחלט שלא ירשו לי לחקור את האמת"

וובר רוצה לגלות מי בדיוק סייע לאייכמן לברוח, מתי ואיך ה-BND גילה שהוא מסתתר בארגנטינה ומדוע ממשלת מערב גרמניה לא דרשה את הסגרתו. "המוסד הישראלי מתנגד לפרסום שאר המסמכים", אומר עו"ד קלינגר. הוא משוכנע עם זאת, שוובר תזכה לבסוף לראות את המסמכים והוא מסתמך על חוק חופש המידע.

וובר רוצה להגיש לשם כך תביעה חדשה כדי לשחרר את שאר המסמכים. לדבריה, האנשים שמוזכרים במסמכים מתו כבר ואפילו לשכת הקנצלר אינה טוענת שיש להגן על פרטיותם. היא אף זוכה לסיוע מסיעת השמאל בפרלמנט. "אנחנו נמשיך ללחוץ לשחרור המסמכים כדי שאפשר יהיה לחקור באופן מלא את העבר של שירות הביון הגרמני", אומר חבר הפרלמנט יאן קורטה.

בחודש אוגוסט השנה נסעה וובר לארה"ב כדי לחקור בארכיון הפדרלי פרטים נוספים על פרשת אייכמן. בראיון לעיתון "יונגה וולט" היא סיפרה כי לא הורשתה להיכנס למדינה ובניגוד לחוק אפילו לא הרשו לה לשוחח בטלפון עם הקונסול הגרמני או עם עו"ד. "זה ברור שמאחורי הקלעים הוחלט שלא ירשו לי לחקור את האמת על רוצח ההמונים אייכמן. רק הגירסה המסולפת של המוסד הישראלי רשאית להתפרסם".

מסמך תמוה אחד שהתגלה בארכיון הסי-אי-איי, טוען שאייכמן נולד בישראל, הגיע לדרגה בכירה באס-אס וחי זמן מה בארגנטינה תחת שם בדוי. תאריך המסמך, ככל הנראה, שנתיים לפני תפיסתו של אייכמן בארגנטינה, בשנת 1960, מה שיכול להעיד על ידע כלשהו של הסי-אי-איי לגבי מקום המצאו של פושע המלחמה הנאצי.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''חדשות חוץ''

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/around_world/ -->