שנה חדשה, מסקנות מעודכנות
חובה לזכור כי מוטל עלינו לשמור על ברכות העבר אותן ירשנו, אך אסור לנו לקדשו ללא תנאי
שלום רוזנברג צילום: אלבום משפחתי
אלא שלא כל הזמנים שווים. יש התלויים בטבע, שלוש רגלים למשל, כשהאקלים מאפשר לנו להרגיש את איכותם המיוחדת. זמנים אחרים קשורים להיסטוריה ולדת. רק המצוות, בעזרת המסורת והפולקלור, מעניקות להם את איכותם המיוחדת. קיומם של זמנים מביא אותנו לחוש את המעבר בין עבר לעתיד, ומתוך כך מאפשרים הם – בדברי הראי"ה – "לזכך אותו ולצרפו ולהסיר את כל הסיגים אשר נטפלו עלינו, על ידי שגגותינו ופשעינו, על ידי כל החולשות שלנו, הנפשיות והגופניות, באופן שאלה לא
יוסיפו את השפעתם הרעה על החיים העתידים שלנו". זיכוך אין פירושו ביטול העבר: "אנו מכשירים את עצמנו לקבל את כל הרשמים הטובים מהצד הבריא הטהור והזך שנפל בגורלנו במשך החלק של החיים, שהננו כעת מכירים אותו בתור עבר". זאת מהות התשובה, שינוי תוך אינטגרציה של הטוב שבעבר.
עד כאן ראש השנה ברשות היחיד. אלא שהראי"ה מסיק מכאן מסקנה מפתיעה. ראש השנה חייבת להיות מודל היסטורי. אנו חייבים להיות מודעים וקשובים "לתקופות תולדתיות", דהיינו לתקופות ההיסטוריות המשתנות. יש בהיסטוריה נקודות מפנה "מתקופה ישנה שנעשית אצלנו בתור עבר, לתקופה חדשה שהיא הולכת ומהוה לנו עתיד". אי אפשר "להרגיש את השינויים הללו לא מתוך הסתכלות בטבע, ואף לא בעזרת המצוות והפולקלור. אנחנו חייבים להביט בהיסטוריה ולהרגיש את חילופי התקופות בעצמנו. ואכן, התקופות השתנו בימי הראי"ה. כפי שמבשרי הציונות אמרו הגלות אינה עתה עונש היא הפכה חטא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם