ערב ראש השנה: עין בוכה, לב שמח
מרים פרץ ששכלה את בניה אלירז ואוריאל ז"ל, מאחלת שנה טובה למשפחתה ולעם ישראל ומבהירה כי למרות שעיניה בוכות - ליבה שמח
מרים פרץ עם בתו של אלירז פרץ ז"ל צילום: פלאש 90
השנה שלנו הייתה שנה של "עין במר בוכה" - עם הרבה כאב, הרבה צער. העין שלנו במר בכתה על הנעורים של אלירז, על הילדים שלו, על המבט הכואב בעיניה של אשתו. העין שלנו בכתה הרבה על המבט של גילי בתו, שראתה את אבא רק פעמיים והיום היא כבר זוחלת. גילי הקטנה, שכבר משמיעה קולות "בה בה" ואנחנו אומרים לה "כן, אבא", אבל יודעים שגם אם היא תגיד אבא, את אבא היא כבר לא תכיר.
עין שלי בוכה על אור-חדש, בנו הבכור של אלירז, שהתחיל ללמוד בכיתה א' בתלמוד התורה בעלי. מה היו המאווים של אלירז כל חייו? להוביל את בנו לבית המדרש, למקום שממנו הוא ינק את הכוח. ועכשיו אור-חדש הולך לתלמוד התורה, אבל הוא הולך לבד.
השנה הזו היא שנה כואבת גם על ילדיי, שאיבדו את האח השני. אחרי אוריאל הבכור, אלירז לקח על עצמו את הייעוץ וההכוונה, ועכשיו כבר אין להם עם מי להתייעץ. שנה שבה גם לילדיי וגם לנכדיי אין אבא.
העין שלי בוכה גם על עצמי, על שנה שבה אני נכנסת לבית העלמין בהר הרצל ומתלבטת למי מילדיי אני הולכת ראשון.
כמו שולחן ליל הסדר, אותו ערכנו ערב נפילתו של אלירז, גם שולחן החג הזה יהיה ערוך בכל טוב. כלים יפים, מתנות לילדים ובגדים חדשים - אבל משהו בפנים יהיה חסר. נזכור את החגים עם אלירז שמחזיק את גביע הקידוש מחייך וצוחק, ולידו מונח כל הזמן הטלפון הצבאי. עכשיו נראה ליד השולחן הזה את שלומית יושבת, אלמנה צעירה.
אבל לצד העין שבוכה במר יש גם לב שמח. בשנה הזו הלב שלנו שמח מאוד כשגילה את עם ישראל.
עם שמזדהה, מחבק ומעריך. את הכוחות הללו ראיתי במו עיניי בחיי הבנים שלי, בגבורתם, ולצערי זכיתי לראות את עוצמת הכוחות גם בחיבוק החם שקיבלתי אחרי נפילתם. ראינו מעשי חסד, אהבה, התעלות ואחדות - וזה מה שאני מאחלת לנו לשנה הבאה. שבשנה הבאה נהיה טובים אחד לשני. שתהיה זו שנה של אהבת העם ואחדות. שנה שבה העם הזה יזכה להביא לידי ביטוי את הכוחות הנפלאים שלו, בלי צורך לשלם מחיר כבד כל כך.
שנה שבה דין הופך לרחמים ומחילה, שנה שבה נעריך כל דקה ודקה שלנו, שנה של תפילה לימים טובים יותר. שנה טובה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם