אבא כבר לא נוכח-נפקד
פסיקה חדשה המעניקה להורים שהתגרשו משמורת משותפת, היא סמן דרך חשוב ומעודד לאבות גרושים הרוצים לקחת חלק פעיל בגידול ילדיהם
השופט מתמודד עם שאלת איכות התקשורת בין ההורים ומשקלה בעת מתן פסק הדין, ונותן מענה לנושא שהפך לנושא כה אקוטי ככלי למניעת משמורת משותפת. הוא מתאר את השינויים שחלו בנושא זה בשנים האחרונות, תוך הסבר מאלף ושימוש במחקרים עדכניים על המתרחש בתחום בארץ ובעולם ומסביר מדוע משמורת משותפת היא הפתרון הנכון בימינו.
ראוי להזכיר שעד לפני כשנתיים לא נפסקה משמורת משותפת ללא הסכמת האם. בשנים האחרונות החל תהליך חברתי מבורך, הנובע בעיקר מרצונם של האבות הגרושים לקחת חלק משמעותי ושווה בגידול ילדם גם אם התגרשו מאם הילד. מסקנות הביניים של ועדת שניט, שדנה באחריות ההורית לאחר גירושין אשר פורסמו לפני כשנתיים, קובעות שיש לבטל את חזקת גיל הרך ולא לקבוע הגדרות מפלות בין ההורים, גם כאשר ישנו קונפליקט בין ההורים, מאחר שהסדרי משמורת לא סימטריים רק ינציחו את הקונפליקט, את תחושת הקיפוח של הורה אחד ואת תחושת העליונות של ההורה האחר, והכל על חשבון טובת הילד.
במקרה שלפנינו להורים שתי בנות תאומות בנות ארבע. האם נקבעה בעבר כמשמורנית לילדות. האב עתר לבית המשפט וביקש משמורת בלעדית ולחילופין משמורת משותפת עם האם, מאחר שהוא היה שותף מלא ואף דומיננטי בטיפול ובגידול הילדות.
על פי מתכונת ההורות היחידנית יש להכריע מי מבין ההורים יהיה המשמורן. הצורך הזה, להכריע בין ההורים, הוא שגורם למערכת הרווחה והמשפט לפעול בדרכים שאינן תמיד לטובת העניין; הוא שגורם להורים להחריף את המאבק ביניהם על מנת "לנצח"; והוא שגורם להחלשת הקשר של הילד עם אחד מהוריו. כך נמצא שבמקום לדחוף את שני ההורים להמשיך לקחת חלק פעיל בחיי הילד ולעודדם לשיתוף פעולה לטובת הילד, נעשה ממש ההיפך.
כבוד השופט סילמן מצטט את פקידת הסעד המאפיינת את עלויות המאבק, וממליצה על משמורת משותפת: "הבחנתי שכל עוד אין מועד להגשת תסקיר באופק הצדדים מסתדרים ביניהם, מצליחים לקבל החלטות הטובות לבנות. ברגע שיש מועד לדיון מתחילה התלהמות ופגיעה וחשדנות הדדית, ואז צרכי
אחת הנקודות המכריעות כיום לקביעת משמורת, וללא כל הצדקה, הוא נושא התקשורת בין ההורים. לדעת פקידות הסעד ושופטים רבים חייבת להיות תקשורת טובה בין ההורים. אבל השופט סילמן טוען, ובצדק רב: "סבורני כי יש מקום להבחין בין מועד בדיקה 'אגב הליך' ובין בחינת הדברים לפני ההליך ולאחריו". עוד הוסיף וכתב: "לא יעלה על הדעת ליתן במה לשאלת התקשורת (כתנאי בלעדיו אין), ובכך לעודד חוסר תקשורת בין הורים, על ידי קביעה כי תנאי לקיומה של משמורת משותפת הנה התקשורת האופטימלית הבין הורית; היעלה על הדעת כי צד אשר אינו חפץ במשמורת משותפת, יחבל בעצמו בתקשורת, יחטא בפגיעה בטובת הקטינים, ואף יזכה לפרס?... דא עקא ששאלת המשמורת לא נבחנת בתנאי האופטימום; שאלת המשמורת נבחנת דווקא כאשר הצדדים ניצים".
במקרה שלנו פוסק כבוד השופט על הסדר משמורת משותפת, הסדר בו שני ההורים "זוכים" לקבל הגדרה של הורה משמורן. היתרון הגדול לקביעת הסדר של משמורת משותפת (לעומת, למשל, הסדרי ראייה נרחבים) הוא עיגון המשמורת המשפטית המשותפת בחיי היום יום על ידי הענקת סטטוס זהה לשני ההורים, הן תפיסתית, והן מעשית, ומתוך כך מתן אפשרות לשני ההורים לשמור על קשר הדוק עם ילדיהם אף לאחר הגירושין.
השופט כותב: "הדור הנוכחי של האבות אינו חרד מהכנת אוכל לילדים, אפילו רכים, רחיצתם, טיול עימם, יחד עם האם ובלעדיה. חלוקת התפקידים המסורתית, בחלוף השנים, הלכה ונשתנתה ; אבות החלו נוטלים חלק מהותי יותר ויותר בגידול הילדים ובחייהם; אם עד לפני דור או שנים, לא הכירו אבות צורת חיתול, חלק ניכר מאבות דור זה לוקח תפקיד בכל היבט בחיי ילדיהם, ובכל צורך מצורכיהם. לאבות אלו, חל דין רצוי של חלוקת זמן הורי, בצורה שוויונית או קרובה לכך. מקום בו קיימת מסוגלות נאותה, מקום בו ניסיון העבר מלמד על חלוקת נטל הגידול והטיפול, ומקום בו קיים רצון להמשיך לחלוק בעול הטיפול, (וכל אלו הנם פרמטרים שיש לבחון ביחס למקרה הקונקרטי), תהיה המשמורת המשותפת דרך המלך".
מסקנתו מהכתוב לעיל: "לטעמי, בברירה בין 'כותרת' כזו או אחרת, יש להעדיף את ברירת המשמורת המשותפת, על מנת למנוע את תחושת ה'הפקעה' או תחושת ה'הפסד'. מקום בו קיימים התנאים לעיל, יש להעביר נטל שלילת ההסדר המשותף, לשכמו של הטוען כנגד".
והמלצתו: " לטעמי, הן בפן המשפטי (כגישה ראויה), הן בפן העובדתי (התנהלות ההורים שניהם, העדויות, התסקירים), הוכח כי טובת הבנות להיות במשמורת שני ההורים, המשותפת. סבור אני, כמאמר התסקיר, כי עם תום ההליך, יתם המדון בין הצדדים, ודווקא המשמורת המשותפת היא שתסייע בבניית קשר הורי ראוי ביניהם (כפי שהתנהל כל עוד לא עמדו הצדדים בפני דיון)".
כאב גרוש, המקדם את חלוקת האחריות ההורית המשותפת, מעודד אותי לקרוא על עוד ועוד אבות הפונים לבית המשפט במטרה לממש את הורותם, הן בהיבט הפיזי (הסדרי ראייה) והן בהיבט ההגדרתי (משמורת משותפת). מעודד לראות את התהליך המבורך שחל בשנים האחרונות במדיניות משרד הרווחה בכל הקשור להורותם של האבות, ובכך שכיום יותר ויותר שופטים בבתי המשפט למשפחה מעודכנים במחקרים פסיכולוגיים עדכניים, מיישמים את השינויים החברתיים ומקדמים בפסקי הדין שלהם את המשמורת המשותפת כדרך המלך.
הכותב הוא אב גרוש, פעיל לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת בחקיקה ובחברה
* המאמר נכתב בסיועה הרב של רותי דניאל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם