אנשי הרוח וויתרו על מהותם כאנשים חושבים
היסטורית, אין הוכחה ליתרון של אנשי הרוח. כאז כן עתה, הם מתנהגים כעדר כבשים, תמיד בצד של מרצ. והם לא מבינים למה בזים להם
אז למה, באמת למה. אילו היו אנשי הרוח ותומכיהם מתבוננים במראה, הם לא היו רואים אנשי רוח. הם היו רואים עדר. פשוט עדר. זה לא חשוב מה הסוגיה הציבורית שעל הפרק, התגובה תהיה אוטומטית. הבדואים מתעקשים על הפרת חוק קולקטיבית? עמוס עוז יהיה איתם. שוהים בלתי חוקיים מקימים משפחות כדי לזכות באשרת קבע? אנשי הרוח יטענו שהם חייבים להישאר חרם אמנים על אריאל? הסופרים תומכים. לא חשוב מהי הסוגיה - העמדה תהיה תמיד אחת. ומה עם קצת מחשבה? מה עם קצת ספקות? לא בבית סופרינו. מדובר בעדר לא באנשי רוח.
אילו אכן היו הבדואים של שבט אל עראקיב קורבנות של הממסד האכזרי, היה מצעד ההזדהות של עמוס עוז במקומו. אבל לא. לעוז לא אכפת שמדובר בחבורה של עבריינים אמידים, שלכל אחד מהם וילה רחבת מידות ביישוב אחר. לעוז לא אכפת שהמדינה פעלה לפי החלטות בתי המשפט, כולל העליון. עוז פועל כמו אוטומט. השמאל האנטיציוני החליט משהו? עוז מתייצב. הוא בעד העבריינים.
כך גם עם הילדים הזרים. ממתי יש זכות אוטומטית לכל שוהה בלתי חוקי להישאר עם משפחתו? המדינה בדקה את הנושא לעומק. ועדה ציבורית החליטה ש-800 מתוך 1,200 ילדים יישארו. החלטה סבירה והומנית. אולי אפילו מוטה בגין הלחץ הציבורי. זה לא יעזור. עוז וחבר מרעיו יוצאים שוב בריקוד קבוע, לפי החליל של רק"ח (רשימה קומוניסטית חדשה). הם בעד העבריינים. כך גם בעניין אריאל. העיר הוקמה כדין. לא על אדמות פרטיות.
קשה להתייחס ברצינות לאוטומטים
פוליטית, הקמתה היא איוולת גמורה. אבל השחקנים שהחליטו על חרם פרטי הם מפרי חוק. הם חתומים על חוזה. הם מקבלים משכורת על חשבון משלמי המסים. אבל הם מצפצפים. הם רוצים גם משכורת וגם להצטייר כנאורים. אל דאגה. העדר יתייצב לצד העבריינים.
אם מישהו גרם לזילות "אנשי הרוח", זה הם בעצמם. כל חמשת או עשרת הסופרים הקאנונים של ישראל משמיעים תמיד אותה עמדה. אמור לי מה העמדה של רק"ח או מרצ ואומר לך מה הם ידקלמו. זה לא אומר שאסור להקשיב להם. זה לא אומר שהם אינם צודקים לפעמים. ודאי שכן. אבל קשה קצת להתייחס ברצינות לאוטומטים, שוויתרו על מהותם כאנשים חושבים.
היסטורית, אין שום יתרון לאנשי רוח רק משום שהם אנשי רוח.
ראינו אותם מזדהים עם סטאלין, שמש העמים. ראינו אותם ניצבים לצד סדאם חוסיין. ראינו אותם בהערצתם לערפאת. ראינו אותם בספינות ההזדהות עם החמאס. הם אף פעם לא לומדים את הלקח. הם ממשיכים במצעד חתן פרס נובל שהלך לעולמו, ג'וזה סאראמאגו, הפך את ישראל לנאצית; כלת פרס נובל מריאד מקגווייר היא סייענית של החמאס.
הרשימה ארוכה. העמדה קבועה. אי שם בין אנטי-ציונות לאנטישמיות. אבל לא ראינו את אנשי הרוח שלנו מתייצבים מולם ומבהירים להם את איוולתם. היו להם אינספור הזדמנויות. הם תמיד שתקו, או הזדהו, כאשר נשמעו דברי הבלע והופצו עלילות נגד ישראל. אז נא לא להתבכיין. מי שהחליט להפוך לכבשה בעדר זוכה ליחס של עדר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם