איך סופרים ואינטלקטואלים הפכו לעוכרי ישראל
אנשי רוח הפכו לשם נרדף למי שיש לתעב אותו ולסתום את פיו
אין גרוע מלהשתייך לקבוצה הזו, שמכונה בבוז ארסי "אליטה", כמו הייתה זו מחלה שטרם נמצא לה חיסון. עם הספר, העם שחקק על דגלו את הלימוד כערך ואת ההשכלה כבסיס להישרדותו ולפריחתו, שהוציא מתוכו סופרים דגולים ומדענים גדולים, מביט היום בלגלוג ואפילו בתיעוב בסופר, במשכיל ובאיש הרוח.
למה מי הם, חבורה של יפי נפש, שקרנים ושונאי ישראל, שיביעו את דעתם על נושא כזה או אחר? על ילדי העובדים הזרים זה עוד בסדר - אבל על המציאות המתמשכת של 43 שנות כיבוש ותוצאותיה ההרסניות לשני הצדדים? עד כאן.
מי שמכם, חבורת פחדנים פוסט-ציונים, להביע דעה בעניין הזה? הרי אתם סתם מפחדים להגיע לאריאל, ועוטפים זאת באצטלה של עניין מוסרי. יאללה, עופו לנו מהעיניים, שמאלנים מגעילים.
איש מאותם שונאי שמאל אובססיבים, והם רבים מספור, אינו עוצר לרגע ומקשיב לקולות, לטיעונים של סופרים מוערכים ונקראים בעולם כולו, דוגמת עמוס עוז, דוד גרוסמן, א"ב יהושע, למאות פרופסורים בעלי שם בעולם האקדמיה הבינלאומי, שרק מיעוטם הקטן, הבטל בשישים, הם פוסט ציונים.
אין ספק שהאנשים הללו גורמים נזק עצום לשמאל הישראלי, אבל מדובר בכמה עשרות בלבד, והמהומה שהם מקימים גדולה הרבה מערכם האמיתי.
כל
אילו היו מצטרפים לחבורה הקטנה וההומוגנית הזו, שנלחמת נגד הכיבוש על עם אחר, גם ציבור נהגי המוניות וסוחרי השווקים, לדוגמה, איש לא היה מעז לתקוף אותם באותה עוצמה רגשית שמעורבים בה שנאה ובוז.
אז היו מקשיבים, רואים בכך מחאה לגיטימית שבאה מ"שורות העם". בשורות הללו, נכון להיום, אין מקום לאנשי רוח וספר זה לא "העם שלנו". העם שלנו מורכב מאנשים שעבורם סופר כמו סמי מיכאל או שחקנים כמו עודד קוטלר ורמי הויברגר הם מחוץ למחנה.
ואל תבלבלו לנו את הראש עם מוסר וערכים ושלילת כל זכויות האזרח הכי בסיסיות שמביא איתו הכיבוש. לא תשכנעו אותנו שאתם אנשי מוסר, אליטיסטים שכמותכם.
לכאורה מתנהל ויכוח בין שמאל לימין, בין מי שסבורים שעדיף הכיבוש על פני כל מצב אחר אפשרי, ובין אלו הסבורים שחייבים לסיימו. למעשה, אין שום דיון.
מעט מאוד, אם בכלל, מתייחסים אנשי הימין לשאלות שמעלים אנשי הרוח וחבורת האינטלקטואלים המושמצים באשר לעוולות הנוראיות של עם שולט על עם אחר מה עמדתם באשר לכך או שהם סתם סבורים שכדאי להמשיך עם זה, כי למה לשנות?
מה הפתרון שלהם למצב שבו נערים בני 18 מקבלים כוח משחית לקבוע לזקנים, ילדים רכים, נשים וגברים כיצד יחיו את חייהם, והאם ייסעו לבקר את האח החי בכפר סמוך, או לא.
יכול להיות שבעיניהם זהו מצב רצוי. אבל צריך לשמוע אותם אומרים זאת. אם לא - שיגידו מה הם מציעים. יכול להיות שיש להם רעיונות שלא חשבנו עליהם.
מלאכתם של המתנגדים לכל הסדר באשר הוא, אם הוא מחייב נסיגה משטחים וסיום הכיבוש, קלה מאוד. הם לא צריכים לנתח את המצב. רק לתקוף את האחר, ואם אפשר במילים הכי בוטות שישנן.
הם לא צריכים להביא שום משנה סדורה לגבי שום נושא שעומד על הפרק. מספיק להם להתקיף את השמאל, ללעוג לאינטלקטואלים, לבוז לכל מי שלשמו נוסף התואר פרופסור, ויש להם את זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם