אווטאר זה כאן
בסטירת הלחי שנתנה לתאגיד ודנטה, הוכיחה השבוע ממשלת הודו שהקולוניאליזם הולך ומסתיים לא רק באורח פורמלי, ושלעתים צדק חברתי וסביבתי יכול לנצח
להם את כל צורכי חייהם. תאגיד מערבי ענק ורב עוצמה החליט להשתלט על מרחב המחיה שלהם, בשם הרווחים והקפיטליזם הטהור. החל מאבק. "הם אמרו שיילחמו עד המוות לפני שיראו את ההר הקדום שלהם נהרס. באופן יוצא דופן הם ניצחו", כתב ה"אינדיפנדנט" הבריטי השבוע.
חברת ודנטה, תאגיד בינלאומי עם עסקים נרחבים בתחום ייצור האלומיניום, רצה להקים מכרה בוקסיט באחד האזורים הנידחים והיפים בהודו - גבעות נייאמגירי, במזרח הודו. זהו אזור בעל אוכלוסייה שבטית המחוברת באורח מוגבל מאוד להודו המודרנית והמתפתחת. שבט הדונגריה-קונד חי שם מאות, אולי אלפי שנים, ומתמחה בציד וחקלאות זעירה. תאגיד ודנטה רצה לכרות מאדמתם את הבוקסיט, העשיר באלומיניום.
זו הייתה עסקה בשווי מיליארדי דולרים, ובהודו של לפני עשור או שניים, אין שום ספק שהייתה נחתמת בלי בעיות. הממשלה הייתה נלהבת לעודד משקיעים זרים, הפקידים קיבלו שוחד בשמחה והשבטים היו נאלצים לנדוד ולעזוב את אדמתם וההר המקודש להם. למרבה המזל, ההודו ההיא, הלא-מפותחת והמנוצלת, נעלמה.
הודו החדשה היא מדינה בטוחה בעצמה, כזו שנהנית מהשקעות זרות נדיבות ומודעת יותר ויותר לפערים החברתיים האדירים בתוכה. זו מדינה שהעבירה לפני כמה שנים חקיקה המבטיחה הכנסה מינימלית - בתמורה לעבודות יזומות - למאות מיליוני בני אדם. השבוע, בסטירת הלחי לתאגיד ודנטה, הוכיחה ממשלת הודו שהקולוניאליזם הולך ומסתיים לא רק באורח פורמלי, ושלעתים צדק חברתי וסביבתי יכול לנצח.
שר איכות הסביבה של ממשלת הודו אמר שהמאבק של שבט הדונגריה-קונד היה "דוד מול גוליית". " הייתה פה הפרה משמעותית של החוק", תקף השר, "ולכן הפרויקט הזה לא יתקדם". הממשלה קיבלה את ההחלטה: לא רק שתאגיד ודנטה לא יוכל להקים מכרה, גם בית הזיקוק - שהילידים מספרים שהוא משחרר אבק וזיהום שגורם למותן של פרות ולהתייבשות עצי מנגו - ייבחן מחדש. בגבעות הירוקות של נייאמגירי היו חגיגות ספונטניות, ובאותה שעה צנחה המניה של ודנטה בכחמישה אחוזים.
תעשיית הכרייה של הודו מחזיקה בכוח פוליטי עצום ומעסיקה גדודי יחצנים, לוביסטים, מאכערים ופוליטיקאים ממש. מי שהובילו את הקמפיין עבור הדונגריה ספגו איומים והפחדות. ממשלת אוריסה, המדינה שבה יושבים בני הדונגריה, תמכה בהקמת המכרה. "אי אפשר לעצור את הקדמה", אמרו בממשלה המקומית.
ACTIONAID, ארגון פעולה חברתי בינלאומי, חשב אחרת. ב-2004 נפתח מאבק בינלאומי שהגיע לבית המשפט העליון של הודו. הוקמו ועדות מיוחדות כדי לבחון את הנזק שייגרם לשבט הדונגריה כתוצאה מהקמת המכרה, והאמונה הרווחת הייתה שתאגיד ודנטה, שטען כי "רק שלושה אחוזים מחברי השבט ייאלצו לשנות את מקום מחייתם", ינצח בקרב הזה בלי הפרעות מיוחדות.
ACTIONAID הפך את הסיפור הזה-הרבה לפני אווטאר - לסוגיה שידוענים מתגייסים עבורה; הראשון שבהם היה ראול גנדי, בנה של סוניה גנדי, מנהיגת מפלגת הקונגרס ההודית לשעבר. אחרי ראול גנדי הגיעו רבים אחרים, והארגונים הבינלאומיים שהתגייסו לטובת השבט הפכו את תאגיד ודנטה למטרה להתקפות בלתי פוסקות,כולל מחאות באספות בעלי המניות והטסת תושבים ילידים משבט הדונגריה ללונדון, מוקד הפעילות של התאגיד.
אנשי הדונגריה-קונד סוגדים לגבעות שלהם, וטענו כי אם תתבצע כרייה, היא תביא להתייבשות נחלים ופלגי מים שבהם ייעשה שימוש לצרכים תעשייתיים; היא תשמיד עצי פרי שמהם נאספים פירות מחייתם ותחסל את צמחי המרפא שלהם. בתאגיד אמרו שהילידים מפיצים "שקרים ותרמיות", אבל הפעילות המתמשכת החלה לתת תוצאות: ממשלת נורווגיה משכה את השקעותיה בתאגיד וכך עשתה גם הכנסייה של אנגליה.
זה היה כנראה קמפיין צודק מאוד של ארגונים בינלאומיים שאוהבים להשתבח בצדקתם, אלמלא הגיע שר חדש לאיכות הסביבה, ג'יירם ראמש. ראמש נחשב לדמות יוצאת דופן במציאות הפוליטית ההודית; בניגוד לרטוריקה המקובלת בהודו, זו שמדברת על פיתוח ועוד פיתוח, החל ראמש לעסוק יותר ויותר בזכויות אדם. הוא ביטל או עיכב רישיונות ליותר ממאה מכרות חדשים, החל לרדת לחייהם של עשרות מכרות בלתי חוקיים ותואר על ידי התעשיינים ההודים כ"פונדמנטליסט ירוק". הם קבלו על כך שמדובר ב"ציד מכשפות".
ראמש (56), נחשב לפוליטיקאי צעיר במונחים הודיים, אבל הוא הפנים היטב את מהויות המאבק המתפתח בין הפיתוח ואלה שירוויחו ממנו ובין הרוב המוחלט העני המרוד. יש מילה אחת שמתארת את המאבק הזה: אדמה. זהו הנכס היחיד שיש, לעתים, לאוכלוסיות שנמצאות בשולי החברה ההודית הצומחת. לעתים מדובר באדמה במרכז הערים, בבתי דירות מטים ליפול שיזם נדל"ן רוצה להורסם. לעתים זו האדמה החקלאית, שחברה גדולה רוצה להשתלט עליה, ולפעמים מדובר באזור של שבט שלם ועתיק.
האדמה היא המצרך הראשון הנדרש להתרחבות; היא הדבר האחרון שנשאר לציבור המוחלש של הודו. בהודו, שני שלישים מהאוכלוסיה
עדיין עובדים בחוואות ובחקלאות זעירה. כאשר לוקחים להם את האדמה, המורדים הקומוניסטים-מאואיסטים, שפעילים באזורי הספר של הודו, מצליחים לגייס אוכלוסיות שלמות. ראמש, איש מפלגת הקונגרס הסוציאלית, הבין זאת היטב.
לפני יותר משני עשורים אירע אחד האסונות התעשייתיים החמורים בהיסטוריה האנושית - אסון בופאל, שבו נהרגו כ-3,800 בני אדם כתוצאה משחרור גז במפעל שנשלט על ידי תאגיד אמריקאי. הממשלה ההודית, תאבה להשביע את רצונם של המשקיעים הזרים, התקפלה בפני יוניון קרבייד, החברה האחראית, ששילמה פרוטות לאלפי ההרוגים. עד היום לא הועמדו האחראים לדין.
הודו ההיא, החלשה והענייה, חסרת הביטחון והמושחתת, הולכת ונעלמת. במקומה עולה הודו אחרת - כזו שיכולה להגיד לא לתאגידים בינלאומיים. זו הודו שמתחילה להבין שיותר ממה שהיא צריכה את המשקיעים, הם צריכים אותה - מדינה יציבה, דמוקרטית, דוברת אנגלית, זולה ואמינה יחסית. למהפכה התעשייתית של הודו יש מחיר סביבתי כבד; שאיננו בר תיקון. אפילו בעיצומה של המהפכה הזו, דלהי מתחילה להפנים שיש מחיר שלא צריך לשלם. היא עושה מה שמדינות חזקות עושות כאשר אזרחיהן עשויים להיפגע: אומרת לא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם