המירוץ לקונגרס: הנוק אאוט היהודי בפלורידה
בעוד קצת יותר מחודשיים יצביעו האמריקאים לקונגרס. בשבועות הקרובים נעקוב אחר המירוץ ומשמעויותיו, השבוע: מדינת פלורידה
גרין הוא איש עשיר מאוד שבזבז את הונו - לא את כולו כמובן - בניסיון לכבוש את המפלגה ולהתמודד על משרת הסנאטור. הוא יהודי, עם כמה כתמי צבע ססגוניים בעברו. הם נשלפו כמובן במרוץ הצמוד שהתחולל בפלורידה. למשל, הסיפור על הנסיעה השנויה במחלוקת שלו לרומניה ביאכטה הפרטית שלו.
נסיעה שעל פי מתעד אחד, כללה את האירוע הבא: "גרין הביא שתי חשפניות אוקראיניות לסיפון כדי שיופיעו, ושכר דיילות מערי החוף כדי שישמשו כצוות הספינה. חלקן תפקדו גם כמסז'יסטיות, מה שהיה נחוץ במיוחד לאחר יום שלם של צלילה, גלישה וחתירה בקיאקים". לגרסתו של גרין עצמו, אותה נסיעה עצמה הייתה מסע לחיפוש שורשים שלו ושל הרבי שלו, שנסעו יחדיו לאתרים יהודיים במזרח אירופה. אגב, הרב דיוויד ברון מ"טמפל האמנויות" בלוס אנג'לס-שהוא הרב המדובר - אישר ש"בהחלט ביקרנו בבתי כנסת באיסטנבול וברומניה".
בפלורידה יש הרבה מצביעים יהודים, רובם דמוקרטים. כלומר, יש ליהודים תפקיד חשוב כשמדובר בבחירת מועמדה של המפלגה לסנאט. וכאמור, גרין יהודי. אבל מיק איננו יהודי. הוא נוצרי, ושחור. הוא גם חבר קונגרס שנתמך במרוץ על ידי ברק אובמה ועל ידי הנשיא הדמוקרטי הקודם, ביל קלינטון, שהקליט למענו מסר טלפוני. ונכון שגרין תקף את מיק בנושא הישראלי, אבל ודאי לא עשה זאת משום שהוא גזען.
גרין איננו גזען. עובדה: השושבין בחתונתו היה שחור, ולא סתם שחור, אלא אלוף העולם באגרוף והעבריין המורשע מייק טייסון. כן, זה סוג החברים שיש למיליונר הזה. לפעמים הוא חוגג איתם במסיבות פרועות, כפי שעשה כנראה עם טייסון, ולעתים הוא לוקח אותם לאמא שלו, לחגוג יחדיו את ליל הסדר, כפי שעשה בחברתה של מי שנודעה כ"מאדאם מהוליווד", היידי פלייס.
גרין חוגג את ליל הסדר, וגם התפאר בכך שנהג לתקוע בשופר בבית הכנסת שלו. הוא התגורר בישראל כחצי שנה, כשהיה תלמיד תיכון. "כשאהיה סנאטור", הבטיח השבוע, "אעמוד לימין ישראל ואגן עליה". איש לא מערער על כנות ידידותו אלא שהיו שערערו על טענתו שקנדריק מיק לא יהיה ידיד כמותו.ישלו"רקורדאיתןשלתמיכהבישראל", קבעה ה"מועצה הלאומית היהודית הדמוקרטית" בהודעת תמיכה במיק. המועמד המנצח גילה גדלות נפש ואמר שהוא "סולח" לגרין על מתקפותיו. כמה נוצרי מצדו.
מיק עבר משוכה אחת, משוכת הפריימריז של המפלגה מול גרין, אך עוד משוכה אחת לפניו,גבוהה לא פחות,בטרם יוכל להתיישב בכיסא הסנאטור. הסקרים מלמדים כי הקרב על פלורידה, זה שיוכרע בבחירות הכלליות בנובמבר, צמוד מאוד.
זה קרב מרתק על השאלה מי יירש את כיסאו של הסנאטור הרפובליקני מל מרטינז שפרש. המושל לשעבר, צ'רלי כריסט, התכוון להיות המועמד הרפובליקני, אך נבעט על ידי הבוחרים השמרנים של המפלגה, שחשבו שהוא רפובליקני מתון וליברלי מדי. קרה לו דבר דומה מאוד לזה שקרה לסנאטור היהודי ג'ו ליברמן לפני ארבע שנים-רק בתמונת ראי. ליברמן לא היה ליברלי דיו בעיני הבוחרים הדמוקרטים של קונטיקט. כריסט לא היה מספיק שמרן בעיני הבוחרים הרפובליקנים של פלורידה.
ובדיוק כמו ליברמן, גם כריסט החליט להתעלם מהמפלגה שלו-ולרוץ כעצמאי. הוא יתמודד מול המועמד הרפובליקני שנבחר, מרקו רוביו, ומול הדמוקרט שנבחר השבוע, מיק, ויש לו סיכוי לחזור על ההישג של ליברמן גם בקרב הסופי.
הסיכוי של מיק קטן, קלוש. הסקר האחרון נתן לו 16 אחוז מול 39 אחוז
מעניין מה יעשו המצביעים היהודים, שרובם הגדול דמוקרטים. באפריל שעבר, כשנערכו בחירות מיוחדות לבית הנבחרים במחוז ה-19 של פלורידה, נרשמה דריכות קלה במחנה הדמוקרטי. היו שחשבו כי בשיאה של המחלוקת בין ממשל אובמה ובין ממשלת ישראל עשויים בוחרים יהודים להצביע נגד מועמד המפלגה הדמוקרטית-כדי לשלוח מסר לבית הלבן.
אבל ניתוח מדוקדק של ההצבעה לאחר שהושלמה הוכיח שזה לא קרה. בכל הקלפיות שיש בהן ריכוז גבוה של יהודים זכה המועמד הדמוקרטי, טד דויטש, לאחוזי תמיכה דומים מאוד לאלה שנרשמו שנתיים קודם למועמד שירש, רוברט וקסלר. רק בקלפי אחת נרשמה חריגה מובהקת: הקלפי שרוב מצביעיה יהודים "אורתודוקסים". אלה נטו פחות להצביע לאובמה ב-2008, וגם פחות לדויטש ב-2010.
כן ,יכול להיות שלמפלגה הדמוקרטית יהיה מזל בפלורידה.שבמקום סנאטור "רפובליקני" אמיתי מהסוג של רוביו ייבחר סנאטור "עצמאי" מסוגו של כריסט. אבל תמונת הבחירות הכוללת נראית בכי רע מבחינתם. עד כדי כך גרוע, שהשבוע שוב החלו לצוץ ההשוואות לשנה ההיא, 1994, שבה קרס המערך הדמוקרטי מול צונאמי רפובליקני סוחף ואיבד את השליטה בקונגרס, ולזמן מה גם את השליטה בסדר היום האמריקאי.
ניוט גינגריץ', שהנהיג את המהפכה ההיא, היה עסוק בשבועות האחרונים במיצוי כל טיפה של הון פוליטי אפשרי מסיפור הקמת המסגד בגראונד זירו. הוא עדיין מתלבט, כנראה, אם לקפוץ למרוץ הבחירות לנשיאות של 2012 מול אובמה, ובתקווה לנצחו. ויש לו עדיין זמן להתלבט, בטח עד אחרי נובמבר.
התלבטות לא קלה, בהתחשב בכך שכמה מועמדים כבר מסתמנים כהימור בטוח: מיט רומני המוכר מבחירות 2008, מייק הקאבי, גם הוא מהסיבוב הקודם, וכמובן שרה פיילין. אגב, באמצע אוגוסט נבדקו סיכויי המועמדים הרפובליקנים לנצח בבחירות המקדימות של מדינת איווה ב-2012. הבחירות באיווה, שהן תמיד הראשונות בתור, הן שהקפיצו את אובמה מעל הילרי קלינטון בסיבוב הקודם.
לאחרונה, גינגריץ' מרבה לבקר באיווה, סימן לרצינות כוונותיו. והביקורים די משתלמים. על פי הסקר האחרון הובילו את רשימת המועמדים הרפובליקנים המועמדים הקאבי (22 אחוז) ורומני (18 אחוז). אך גינגריץ' (14 אחוז) הצליח להקדים את פיילין (11 אחוז).
ירוץ או לא, בנתחו את הסקרים המנבאים את מה שיקרה בנובמבר לגינגריץ' אין ספק: הולך להיות ניצחון רפובליקני גדול. אחוזי התמיכה באובמה נמוכים היום (44 אחוז) כמעט כפי שאחוזי התמיכה בביל קלינטון היו נמוכים בסוף אוגוסט 1994, ערב הבחירות ההן (39 אחוז).
הבוחרים הרפובליקנים ששים להצבעה, והדמוקרטים נבוכים. בשתי מערכות הבחירות הקודמות הדמוקרטים ניצחו, והגיע הזמן שהמטוטלת תנוע לצד השני. גם בסקר שזיהה אחוז עולה של אמריקאים הסבורים שאובמה "מוסלמי" יש מי שמוצא אינדיקציה למצב הרוח הלאומי. בשבועות הקרובים נעקוב אחר המרוץ ומשמעויותיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם