התגייסו לנחל גוברין
זה סיפור על נחל גוברין, שהפך ממזבלה גדולה לאתר טיולים וטבע. בעצם, זה יכול להיות הסיפור של כל מקום בישראל
אנחנו עומדים על גדת נחל גוברין. הסיפור הוא על הנחל המסוים הזה, אבל הוא יכול להיות על כל מקום בישראל. סיפור על אנשים טובים שהחליטו לשנות מציאות רעה, שהגיעו למסקנה שישראל לא מוכרחה להיראות כמו נחלתם של בבונים חסרי בושה שמתייחסים אל הטבע כאל מגרש גרוטאות. נחל גוברין חולף על פני שורה של מושבים ותיקים, ביניהם שפיר, זרחיה, אביגדור וניר בנים. חמש דקות מקריית מלאכי, 50 דקות מתל אביב, פינה נשכחת מישראל של פעם, לטוב ולרע. רוב המושבים הוקמו כאן לפני חצי מאה ויותר, ועד היום רבים מתושביהם עוסקים בחקלאות.
לחקלאים, כידוע, יש המון פסולת: גזם, ציוד שהתיישן, צינורות, יריעות ניילון. במקום לטרוח ולפנות את כל הבררה הזו לאתר פסולת מוסדר, יותר זמין וזול להשליך אותה לאפיק הנחל, שסופג ושותק. לא רק החקלאים הפכו את הנחל למזבלה: פסולת, יש לדעת, היא כמו מגנט. במקום שבו יש ערימת אשפה, מיד תצוץ לצדה עוד אחת. בעקבות החקלאים הגיעו קבלני הבניין, וגם סתם תושבים. ספות ישנות, מקררים חלודים, מה לא זרקו כאן. "לאורך אפיק הנחל", אומר מושקו רום, "כל 50 מטר היה אתר פסולת פיראטי. כמויות האשפה היו דמיוניות".
אז איך מחזירים נחל להיות נחל? קודם כל, צריך חזון. לרום - שמכהן כרכז מנהלות נחלים ברשות
העבודה מול החקלאים כללה שיחות. המון שיחות. ביחידים ובקבוצות, לפעמים בטוב ולפעמים ברע, תוך איומי אכיפה וקנסות. "חקלאים הם אנשים קשים", אומר רום. "הם היו מעבדים את החלקות עד גדת הנחל, לפעמים ממש עד השיפוע, ומזהמים את האפיק בדשן וחומרי הדברה. לך תשכנע אותם לסגת 20 מטר לאחור".
רום הבין שכדי להגיע ללב החקלאים צריך לגייס אנשי קשר. בכל מושב הוא איתר שותף לדרך. בועז כנות, ג'ינג'י, מזכיר איגוד מגדלי הדבורים, פעל במושב אביגדור; שאול חביביאן ריכך את החברים מזרחיה. "זרחיה היה המקום הכי קשה, כמעט הרמנו ידיים", אומר אלישע מזרחי מקק"ל, "אני מנקה והם שופכים, אני מכבה שריפה והם לא עוזרים. ואז באה הפתעה גדולה, פתאום גילינו שיש תושבים שרוצים להיות איתנו". על השינוי חתום חביביאן, שחונך בימים אלה יקב מול שורות הגפנים שלו. הוא הבין שתיירות לא תשגשג בתוך המיץ של הזבל, והתחיל לשגע את החברים. "רצתי אחרי הרב שיקדיש את הדרשה בשבת בבית הכנסת לחשיבות השמירה על הטבע", הוא מספר, "כינסתי אסיפת חברים, שלחתי מכתב אישי לכל בית".
"בסופו של דבר", אומר מוטי אקיאן משפיר, שמטעי הפסיפלורה שלו משקיפים על הנחל, "אנחנו מבינים שזה לטובתנו. כל חקלאי שמייצא, יודע שאם תבוא ביקורת מחו"ל ויראו את ערימות האשפה ליד המטעים, התוצרת תיפסל מיד". גדת הנחל עומדת עכשיו נקייה ולוהטת, ממתינה לעצים של קק"ל ולמטיילים שיגיעו בחורף הקרוב. "כבר שבוע אף אחד לא שפך פסולת", אומר בועז כנות מאביגדור, "אבל זה לא אומר שהצרות נגמרו. זה מאבק בלתי פוסק. נביא לכאן את בתי הספר, כדי להטמיע את המחויבות לנחל דרך הילדים".
הדרך חזרה מהנחל חוצה את המושבים. צדי הדרכים והכיכרות מגוננים ומושקעים. "בתוך המושב הכל מגונן ויפה", אומר מושקו רום, "אבל ברגע שיוצאים יש ערימות של זבל, ובמשך שנים זה נראה לאנשים טבעי. עכשיו, סוף סוף, זה מתחיל להשתנות".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם