עין בציון צופייה
התקנת מצלמות בבתי הספר ובגנים הציבוריים בלי קריטריונים מגבילים עשויה להיות מסוכנת יותר מהפשיעה
השנה לראשונה יחוברו המצלמות בתריסר בתי ספר למוקד משטרתי, ולא רק למשרד הבית ספרי. במקביל יוצאת לדרך תוכנית של המשרד לביטחון פנים לפריסת מצלמות וחיישנים ברחבי הארץ - בגנים ציבוריים, אזורי מגורים ומסחר, אזורי בילוי ומוסדות ציבור המצלמות יחוברו למוקדי שליטה ובקרה עירוניים או משטרתיים. עלות הפרויקט לפחות חצי מיליארד שקל.
ראשי רשויות מצטרפים בהתלהבות למהלך ומבטיחים לתושבים שהמצלמות יביאו לירידה ברמת האלימות והוונדליזם ויגבירו את תחושת הביטחון. הם מצביעים על ניסיונן של ערים שיזמו וכבר התקינו מצלמות שאפשרו להן לזהות תנועות חשודות בזמן אמת, להזעיק את המשטרה ולסכל עברות או לפענח פשעים.
אבל בזמן שהרשויות בישראל דוהרות לרשת את המדינה בעדשות, בריטניה מתפכחת מהטעויות שעשתה בעשור האחרון כאשר התקינה יותר מארבעה מיליון מצלמות בכל פינה בממלכה המאוחדת.
בדיקות שערכה ממשלת בריטניה לבחון את יעילות המערך מצאו שהשפעתו קטנה. לא רק שהתגובה של המשטרה לתמונות אטית, לא רק שלחלק מהרשויות אין כסף לתחזק את המצלמות, לא רק שרבות מיושנות ואיכות הצילומים אינה מאפשרת לזהות חשודים, אלא שגם אין בהן הרתעה ממשית, משום שהדעה הרווחת היא שרובן אינן פועלות.
הממשלה החדשה הודיעה כי בכוונתה לפעול לצמצום מספר המצלמות ולהידוק הפיקוח עליהן. בישראל, לעומת זאת, התקנת המצלמות מתקדמת בקצב, בלא הסדרה חוקית או דיון בהשלכות המשפטיות, החברתיות והכלכליות של המהלך.
בשנה שעברה התקיים דיון שבו השתתפו בכירי רשויות האכיפה והוסכם שנדרשת הסדרה של הנושא, בעיקר משום שהמצלמות פוגעות בזכות החוקתית לפרטיות של כל אזרח. אבל מאז, על אף בקשות חוזרות של הסנגוריה הציבורית, דבר לא הוסדר. גם ארגוני זכויות והורים מסויגים מהמגמה וחלקם פועלים בעצמם להסדרת השימוש במצלמות.
בדימונה, למשל, ראש ארגון ההורים העירוני, שמעון אסולין, הודיע שיתנגד להצבת מצלמות בבתי הספר אלא אם יתקיימו דרישותיו: מצלמות יוצבו רק בשטחים פתוחים וציבוריים, ולא בכיתות או בשירותים, לא יוקלטו שיחות או דיבורים ותותקן תוכנת הצפנה נגד האקרים.
התקנת המצלמות בלא קריטריונים ברורים ומגבילים מסוכנת לאזרח לפעמים לא פחות מאשר מפושעים. למשל, מי יוודא שלא ייעשה שימוש בתמונות מפגישה בין אישה למאהב או בין אנשי עסקים שרוקחים עסקה סודית? כיצד יאובטח החומר מפני האקרים? כמה זמן יישמרו התמונות? מי יהיה זכאי לראות אותן? מה תהיה חלוקת האחריות בין הרשויות המקומיות למשטרה?
"נדמה כי המשרד לביטחון פנים נהנה מההפקרות הזאת ונוקט מדיניות של מחטף: הטמעה מהירה של תוכניות לפני שמישהו ישאל שאלות לגבי חוקיותן, לפני שהציבור יתעורר", כתבה באחרונה סגנית הסנגורית הציבורית הארצית חגית לרנאו ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין.
התקנת מצלמות במוסדות ציבור היא פלסטר טכנולוגי לבעיה חינוכית. גם אם המצלמות ירתיעו ויגבירו את תחושת הביטחון של התלמידים בעיית היסוד לא תיפתר. ילדים מרביצים, גונבים או סוחטים יעברו לפעול מחוץ לטווח המצלמה משום שלא למדו דבר, למעט כיצד לתחמן את המערכת.
גם אנשים פוטוגניים, שאין להם מה להסתיר, וגם כאלה שסבורים כי התשובה לפשיעה היא בהכבדת האכיפה והענישה ולא בהגברת החינוך והטיפול-גם אלה חייבים למחות על הפלישה הבלתי מבוקרת הזאת לחייהם. כולם חייבים להבין שהמרחק מפיקוח ובקרה באמצעות מצלמות למדינת משטרה קצר למדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם