סין במקום ארה"ב: המהפכה הירוקה נצבעת באדום
הנשיא אובמה התחייב להשקיע 69 מיליארד באנרגיה נקייה. זה כלום לעומת הסינים שעקפו את האמריקאים וישקיעו בעשור הקרוב 738 מיליארד דולר. ככה זה שאין אופוזיציה וכשרוצים לטפל במפעלים מזהמים, פשוט סוגרים להם את קו האשראי. עסק ירוק
אז מה היא שלושת רבעי הכוס הריקה? במילה אחת: סין. ארצות הברית עדיין מעצמה מבחינת השקעות באנרגיה נקייה, אבל היא איבדה את ההגמוניה לסין והפער בין השתיים רק הולך ומתרחב. אם מצב הדברים הנוכחי יימשך, ארצות הברית מול סין תהיה כמו ישראל לעומת ארצות הברית. זה באמת נשמע פחות נעים, אבל זו המציאות. על החלק הריק של הכוס שהולך ומתרוקן לו בצד האמריקאי בכתבה הבאה.
נתחיל בעובדות. ב-2009 עברה סין לראשונה את ארצות הברית בהשקעות באנרגיות נקיות. ההשקעות בארה"ב הסתכמו ב-18.6 מיליארד דולר לעומת 34.6 מיליארד דולר בסין. כמו שאפשר לראות, לא מדובר בתחרות צמודה מדי. השנה הפער הזה רק גדל – לפי נתונים של ה-New Energy Finance, ברבעון השני של השנה ההשקעות
אבל לא מדובר רק בהשקעות. כמעט בכל משתנה שמשווים בו את ארצות הברית לסין מבחינת אנרגיה נקייה, ארצות הברית מפגרת מאחור. הנה מספר דוגמאות:
הנפקות לציבור – בשנה שעברה, לפי Cleantech Group, ההנפקות לציבור בבורסה של חברות אנרגיה נקייה סיניות היו מבחינת שווי כולל כ-72% מסך שוק ההנפקות העולמי. ארצות הברית – 26% בלבד. בשנה הזו, עד כה, שלוש ההנפקות הבולטות בתחום הקלינטק היו של חברות סיניות.
רכישות ומיזוגים - 35% העסקאות בתחום בשנה שעברה היו באסיה לעומת 26% בצפון אמריקה. גם בתחום הזה הגיעה סין בשנה שעברה לשיא חדש עם 29 עסקאות בשווי 5.5 מיליארד דולר.
ייצור – סין הפכה ב-2009 ליצרנית טורבינות רוח הגדולה בעולם. 5 מתוך 10 יצרניות הפאנלים הסולריים הגדולות בעולם הן סיניות.
תמריצים ממשלתיים – מתוך סך חבילת התמריצים שהממשלות בסין ובארצות הברית החליטו להזרים למשק שלהן בכדי להלחם במיתון, הסינים הקצו 221 מיליארד דולר לטכנולוגיות נקיות לעומת 60 מיליארד דולר בארצות הברית. גם במונחים יחסיים ההפרש הוא עצום – בסין מדובר ב-40% מתוך חבילת התמריצים הכוללת לעומת 7.6% בארצות הברית.
החלק האחרון חשוב במיוחד, כי צריך להבדיל בין הדחיפה של המגזר הפרטי וזו של המגזר הציבורי. בהשקעות פרטיות של כספי הון סיכון ארצות הברית עדיין אוכלת את סין בלי מלח. ב-2009 חלקה בשוק ההון סיכון העולמי בטכנולוגיות נקיות עמד על 68% (ירידה של ארבעה אחוזים לעומת 2008) לעומת שישה אחוזים של הסינים. נתון נוסף מעניין הינו שארבע מתוך חמש ההשקעות הכי גדולות של קרנות הון סיכון ב-2009 בטכנולוגיה נקייה היו בחברות אמריקאיות (החברה החמישית הייתה שוויצרית). הבעיה של האמריקאים מתחילה בצד הממשלתי – במדיניות, בתמריצים ובדחיפה שהממשל מספק לתחום. כאן כבר הסינים משאירים את האמריקאים הרחק מאחור.
בואו נסתכל על ההבדלים בין האמריקאים והסינים מבחינת התנהלות הממשלות שלהם בכדי להבין איך נוצר הפער בין שתי המדינות.
מבחינת המודעות לחשיבות בהשקעות באנרגיה נקייה, גם האמריקאים וגם הסינים מבינים היטב במה מדובר. הנשיא אובמה ציין בנאום על מצב האומה כי "המדינה שתוביל את כלכלת האנרגיה הנקייה תהיה זו שתוביל את הכלכלה העולמית". מנגד, גם ראש הממשלה הסיני, וון ג'יאבאו, מחויב לא פחות לנושא - בחודש ינואר השנה, לדוגמה, הודיעה הממשלה הסינית על הקמת ועדה לאנרגיה לאומית שתתפקד כמשרד על בממשלה ובראשה יעמוד ראש הממשלה בעצמו.
הבעיה האמריקאית מתחילה במדיניות. חוסר היכולת של הנשיא והקונגרס לייצר חקיקה עם יעדים ברורים להפחתת פליטת גזי חממה וייצור חשמל מאנרגיה נקייה. בפועל מה שנותר הוא ניסיונות של המשרד לאיכות הסביבה (EPA) לייצר מדיניות חלופית וחקיקה ברמת המדינות השונות. התוצאה היא יצירת אווירה של חוסר ודאות במגזר העסקי ופגיעה ביכולת של המשק האמריקאי למצות את מלוא הפוטנציאל שלו מתחום האנרגיה הנקייה. דוח של Pew Charitable Trusts שהתפרסם השנה הזהיר כי המצב הנוכחי מייצר "כלכלת אנרגיה נקייה חלשה באופן יחסי" ועלול לפגוע בצמיחה של המשק האמריקאי וביכולתו ליצור מקומות עבודה.
מנגד, לסינים יש מדיניות ברורה. ראשית, ישנם יעדים שנקבעו – אלו הם אמנם הינם במונחי התייעלות אנרגטית-כלכלית ולא יעדי הפחתה אבסולוטיים במונחי פליטת גזי חממה, אבל הם עדיין יעדים ברורים. לסינים יש תוכניות חומש שמבקשות להפחית את צריכת האנרגיה ליחידת תוצר. היעד של התוכנית הנוכחית שאמורה להסתיים השנה הינו הפחתה של 20% לעומת נתוני 2005 וקיימת התחייבות סינית להורדה כוללת של 40%-45% עד שנת 2020. בנוסף, הסינים הציבו יעד של ייצור 15% מתצרוכת האנרגיה ממקורות נקיים בשנת 2020.
היתרון המשמעותי שיש לסינים הוא השיטה. המודל ההיברידי הסיני שמשלב קומוניזם וקפיטליזם מצליח ליצור בסיס הרבה יותר טוב לצמיחת שוק האנרגיה הנקייה מהמודל האמריקאי. לאמריקאים יש שתי בעיות עיקריות – השיטה הדמוקרטית גורמת לכך שנדרש קונצנזוס פוליטי רחב בכדי לקבוע מדיניות משמעותית בתחום הסביבה ואת זה קשה מאד להשיג באקלים הנוכחי מבלי להידרש לפשרות מכאיבות שמקטינות באופן משמעותי את האפקטיביות של מדיניות שכזו. בנוסף, יחסי הון-שלטון הדוקים מאפשרים לקבוצות לחץ כמו תעשיות הנפט לתקוע גלגלים בכל ניסיון לשנות את הסטאטוס קוו.
אצל הסינים, ברגע שהמפלגה הקומוניסטית וראשיה הבינו את החשיבות של אנרגיה נקייה והחליטו להפוך למדינה המובילה בתחום, הרי שהדברים מתגלגלים ביעילות קפיטליסטית מחד ובקשיחות קומוניסטית מאידך. אין כאן לא מפלגת אופוזיציה שתשתמש בכלים פרלמנטרים כדי לבלום החלטות בפרלמנט ולא תעשיות חזקות עם קשרים בשלטון שיממנו קמפיינים ולוביסטים במאות מיליוני דולרים כדי לעכב או לבטל את ההחלטות. המפלגה החליטה וככה יהיה. האם זה מושלם? בהחלט לא. אבל זה עובד.
דוגמה אחת ליעילות הסינית מביא תומס פרידמן שמספר על מייל שקיבל מביל גרוס מחברת eSolar, סטארט אפ מבטיח מקליפורניה בתחום האנרגיה התרמו-סולארית. גרוס הודיע בבייג'ין בינואר השנה על העסקה הכי גדולה בתחום בהיקף של חמישה מיליארד דולר לייצור שני ג'יגה-ואט חשמל. הוא סיפר כי הוא הגיש בקשה למשרד האנרגיה האמריקאי להלוואה לפרויקט של ייצור 92 מגה-וואט והסינים בדקו, אישרו, חתמו ונתנו אור ירוק להתחלת הבנייה תוך שנה בזמן קצר יותר משלקח לאמריקאים להעביר אותו את השלב הראשון בבדיקה של הבקשה. הפרויקט הסיני, כאמור, גדול פי 20 מזה האמריקאי.
דוגמה לקשיחות הסינית אפשר למצוא בהודעתו של ראש ממשלת סין בחודש שעבר כי יפעיל אגרוף ברזל בכדי לשפר את ההתייעלות האנרגטית של הסינים, תוך שהוא מתכוון להפעלת אמצעים לסגירת למעלה מ-2,000 מפעלי תעשייה כבדה בזבזניים מבחינת צריכת האנרגיה עליהם החליטה הממשלה הסינית לאחרונה. מה זה אומר? בכדי לדאוג שהמפעלים יצייתו להחלטת הממשלה, הודיעה הממשלה כי כל קווי האשראי שלהם יחסמו, הרישיונות שלהם יבוטלו ואם עדיין המפעלים יעשו בעיות, גם החשמל שלהם ינותק.
מנגד, את הדוגמה הכי טובה לחולשתה של השיטה האמריקאית אפשר למצוא לא רק בוושינגטון הבירה אלא גם בקליפורניה. קליפורניה היא המדינה הכי מתקדמת בארצות הברית מבחינת אנרגיה נקייה, לא רק מבחינת פעילות של יזמים ומשקיעים, אלא גם מבחינת מדיניות ויש כמובן מי שקושר בין השניים ורואה כאן אפקט של סיבה ותוצאה. בכל מקרה, בקליפורניה נקבעו ב-2006 יעדים של הפחתת פליטות גזי חממה לרמות של 1990 עד שנת 2020. בפועל, מדובר בהפחתה של 15% מהפליטות העכשוויות של גזי חממה. עכשיו יש מי שרוצה להחזיר את הגלגל אחורה.
שתי חברות נפט מטקסס עומדות מאחורי יוזמת חקיקה בשם הצעה 23 עליה יצביעו תושבי קליפורניה בנובמבר. ההצעה קוראת להקפיא את יעדי ההפחתה של המדינה עד שהאבטלה במדינה תרד לרמה של 5.5% (כיום היא עומדת על 12%), בטענה שהיעדים הללו מהווים מכשול בפני יצירת מקומות עבודה וצמיחה כלכלית. מנגד קמה תעשיית הקלינטק בקליפורניה ומנהלת קמפיין נמרץ שמסביר את האיוולת שבהצעה הזו ואת הנזקים שהיא עלולה לגרום לאחד ממקורות הצמיחה הכלכליים החשובים במדינה.
לא ברור אם הצעה 23 תעבור, אבל עצם העובדה שגורמים אינטרסנטיים כמו חברות נפט יכולים לעשות סאבוטז' שכזה למדיניות האנרגיה הנקייה של קליפורניה מדגימה את החולשה של השיטה האמריקאית לעומת זו הסינית ומסבירה במשהו למה האמריקאים רק הולכים ומתרחקים מעמדת ההובלה.
אז נכון שלנשיא אובמה יש עדיין כלים באמתחתו לעזור לתעשייה וגם 69 מיליארד דולר לא הולכים ברגל, אבל מה זה לעומת 738 מיליארד דולר שהסינים מתכוונים להשקיע בעשור הקרוב בפיתוח אנרגיה נקייה? תוסיפו לכל ערימת הכסף הזו יעדים אגרסיביים ואגרוף ברזל קומוניסטי ותבינו למה המהפכה הירוקה אדומה היום יותר מתמיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם