אסון הטבע בפקיסטן: סיפור של הישרדות
סיפורה של משפחה אחת שנמלטה מהשיטפונות אחרי שאיבדה את כל רכושה הוא דוגמה למצב הקשה של מיליונים בפקיסטן. כתב זר
"אני בן 100. הגעתי ל-100!", קרא ג'טוי בגאווה. אבל הוא גם זכה לראות כיצד מה שהוא עבד בשבילו כל חייו נעלם מתחת למים החומים של נהר אינדוס.
תושבים פקיסטנים נמלטים מהשיטפונות. צילום: אי-אף-פי
"איבדנו במים את כל הדברים שלנו", אמר ג'טוי, והוסיף: "הממשלה היא אמא ואבא. היא צריכה לעשות טוב, אנחנו פה עם הילדים שלנו וסובלים מרעב".
ממשלת פקיסטן אומרת שהיא הגיבה באופן אחראי ועושה את כל מה שהיא יכולה כדי לספק חילוץ והצלה. זו משימה של הרקולס – אם נתוני הממשלה נכונים, אז השיטפונות השפיעו על 20 מיליון בני אדם.
משפחת ג'טוי היא אחת מרבים שנפלו במה שנראה כמו פערים גדולים במאמצי הסיוע. "הצלנו את עצמנו", אמר קודה דינו ג'טוי. "אחרי שלא מצאנו שום מקלט, עשינו את דרכנו לבית הספר. הוא היה סגור וריק".
הדיכאון הוא המחלה
עברו כבר קרוב לשלושה שבועות מאז שהשיטפון לקח את בתיהם ואת המקנה וכיסה את האדמה.
הבעיות שלהם רבות. החום והמחסור בתברואה מילאו את המקום בזבובים. הילדים מכוסים בהם. האמהות יושבות לידם בחרדה.
"תסתכלו עליה", אמרה מוסמט איסלאם ג'טוי, בעת שהחזיקה את בתה בת החודשיים שהייתה מכוסה בפצעים. "היא כבר מתה", מתפרץ קרוב המשפחה ארבב ג'טוי. אף אחד לא מתווכח אתו.
שהנלה הקטנה מנומנמת ובקושי פותחת את עיניה. אף אחד לא יודע מה לא בסדר אתה. אבל כולם
יודעים מה לא בסדר עם הורמט ג'טוי, עוד אחת מהאמהות בקבוצה. היא חיוורת ונעה לכל מקום בזהירות.
"אני חולה כי תמיד אני חושבת על בתי הקטנה". היגון הוא המחלה שלה. בתה בת השנתיים הייתה בת המשפחה היחידה שלא שרדה את השיטפונות. "אין לי עוד ילדים. היא הייתה היחידה", אמרה.
אין אפשר לתאר במילים את עומק הסבל במשפחה הפקיסטנית הזו. אבל מי שמביט בפניהם יכול להרגיש את זה. "ההישרדות קשה מאד", אמרה הורמט ג'מוי לפני ששבה לערסל שלה והמשיכה להתאבל.
שרה סינדר היא כתבת רשת CNN בהודו ואחראית על סיקור דרום אסיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם