להציל את מלך הכנרת: דג הלבנון בסכנה
גם הדגים סובלים מהירידה במפלס: לבנון הכנרת, הדג הנפוץ באגם, הולך ונעלם עם המים. המשמעות: פגיעה קשה במערכת האקולוגית
בשנה האחרונה ספגו דייגי הכנרת מהלומה קשה אחרי שהממשלה החליטה לאסור את הדיג באגם למשך שנתיים בעקבות דיג מאסיבי שהביא לירידה דרסטית וחסרת תקדים בכמות הדגה. אולם מצבו של דג הלבנון, שלא נחשב לדג מסחרי, לא היה אמור להיות מושפע מהדיג הפראי. מחקר חדש של המעבדה לחקר הכנרת בדק את הקשר בין התנודות במפלס ובין תפוצת הדג, הייחודי לאגם הלאומי, נחשב ל"מלך הכנרת" ועומד בראש פירמידת המזון.
המחקר בדק את תפוצת האורגניזמים הנמצאים מתחתיו בשרשרת המזון והגיע למסקנות מפתיעות ומדאיגות: "לבנון הכנרת מטיל את ביציו במים רדודים ובאזור סלעי, אבל לא היכן שיש אצות", הסביר ד"ר גדעון גל, העומד בראש המחקר. "ירידת המפלס צמצמה אמנם את אזורי ההטלה שלהם, אבל אם הוא עולה מהר אז הוא מעלה את תפוצתם, מאחר שאז אין
חוקרי הכנרת מקבלים בדאגה את תוצאות הביניים של המחקר שנערך כבר שנתיים. "אנחנו מגיעים למצב של חוסר יציבות", סיכם ד"ר גל, "גם ככה האגם לא יציב, אבל האירועים הקיצוניים מביאים לכך שלא ניתן לצפות מה יהיה בעתיד ".
לבנון הירקון חי בעבר בנחלי החוף והיה נפוץ מנחל הנעמן הסמוך לעכו ועד נחל שורק בדרום. עם הרס בתי הגידול של הדג והתייבשות קטעי נחלים רבים הלך הלבנון החי רק בישראל ונכחד. אך בניגוד לחברו מהכנרת, עכשיו אוכלוסייתו נמצאת במגמת עלייה.
אמנם לבנון הירקון שרד רק בשלושה נחלים בארץ, אולם גם בהן הייתה אוכלוסייתו על סף הכחדה: בחלקו הנקי של הירקון, בנחל תות ובחלקו העליון של נחל תנינים. הזיהום בירקון איים מאוד על הישרדותו, ולכן ב1999- הוחלט על הקמת גרעין רבייה להצלת המין בפרויקט, אשר לו היו שותפות רשות הטבע והגנים, רשות נחל הירקון והמשרד להגנת הסביבה.
מערכת בריכות לגידולם ולריבוים הוקמה במעבדת הדגים באוניברסיטת תל אביב. ב2002- הושבה כמות של 2,000 דגיגים לירקון, אולם ההצלחה הייתה חלקית. הדגים אמנם שרדו וגדלו אולם לא הצליחו להתרבות. ניסויים נוספים נערכו גם בשנת ,2004 אולם רק ניסוי נוסף שנערך ב2006- הביא כעבור שנה להצלחה המיוחלת, על ידי העתקת תנאי הרבייה המלאכותיים מבריכות הניסוי לירקון.
אל מפלס הכנרת הממשיך לרדת ולקרקעית שהפכה למזבלה ענקית, הצטרפה בעיה חמורה נוספת: אצות חד-תאיות רעילות, שמדי קיץ, עם ההתעצמות בפריחתן, הן מאיימות על איכות המים באגם.
הופעתן של האצות הללו בכנרת נצפתה לראשונה לפני 16 שנה, אבל רק עתה, מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים מגלה כיצד הן מתרבות בצורה כה פראית. המחקר החדש, שבוצע בידי צוות בראשות פרופ' אהרון קפלן והדוקטורנט שלו יונתן בר-יוסף, בשיתוף מומחים ממעבדת הכנרת, מספק לראשונה הסבר כיצד האצות, שצבען כחול-ירוק, משתלטות על סביבתן, משעבדות לצורכיהן יצורים שונים החיים במים - והכל באמצעות אותו רעלן רב עוצמה שהן מפרישות לתוך המים.
המחקר מסביר כי הרעלן משליט במים מצב של חוסר זרחן. היצורים החיים במים, זקוקים לזרחן כחומר תזונתי מרכזי לבניית גופם, התרבותם וגדילתם. המחסור בזרחן במים גורם לאותם אורגניזמים להפריש מגופם כמות גדולה של אנזים, שכל תפקידו לשחרר זרחן עבורם מתוך התרכובות האורגניות שבמים - כדי שישמש להם כמזון. היצורים שבמים פשוט גוועים ברעב, ואילו האצות פורחות, מתרבות במהירות ומשגשגות על חשבונם. המחקר פורסם בסוף השבוע בכתב העת המדעי היוקרתי .Current Biology
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם