המסקנה המטרידה: תינוקות במקום צבאים

מכוניות חשמליות, נורות חסכוניות ואנרגיה סולארית לא יעצרו את השמדת ערכי הטבע. הסיכוי היחיד הוא לבלום את הגידול באוכלוסייה

הדר חורש | 10/8/2010 10:52

כמה נורא ומופלא היה המראה: השמש עמדה ברום השמים, ובעיצומו של היום הכי לוהט בשנה רצו שני צבאים זה לצד זה, לאורך כביש החוף, בקטע שבין הרצליה לצפון תל אביב. כל מי שחיפש צבאים בטבע יודע שקשה מאוד לראות צבי במרוצה בשעות החום. הם מעדיפים למצוא מסתור בצל שיח או עץ. ריצה מבוהלת בשעת צהריים עשויה להיות קטלנית לחיה.

אין ספק שמשהו החריד את הצמד מרבצו, ובמנוסתם אף זנחו את מנהגם לשמור מרחק סביר ממכוניות ובני אדם. מפתיע היה לגלות שהאזור, פיסת נדל"ן מרכזית ומבוקשת ביותר, מצליח לפרנס עדיין אוכלוסיית צבאים כלשהי. כמה שנים הם יוכלו להחזיק מעמד לפני שדחפור יתלוש את חלקת העשב האחרונה, שבלעדיה אין להם חיים? כבר זמן רב חסום מרחב המחיה שלהם בין הים, גדרות הכבישים המהירים והבתים. זמנם של הצבאים אוזל ואין להם מפלט.

הצבאים של שפלת החוף חולקים את גורלם עם מינים נכחדים רבים של בעלי חיים בישראל ובעולם: נמרי ים המלח, הנשרים של רמת הגולן, עוזניות הנגב, הטיגריס הסיבירי, הלווייתן הכחול והאורנגאוטן שביערות סומטרה. חוקי ההגנה המחמירים שנחקקו במאה הקודמת הפסיקו את הציד ההמוני של חלק מהמינים הנכחדים, אך הם ממשיכים לדעוך: האדם אינו צד אותם, אבל הוא מתחרה בלתי מנוצח על מקורות המזון שלהם ובתי הגידול שלהם.

גם אל גור נזהר

שוב איננו משמידים אותם מרשעות וחוסר מודעות: הגידול הנמשך במספר בני האדם ועליית רמת החיים מחייבים אותנו לצרוך עוד ועוד משאבים, וכשמין האדם מתפשט ומתרבה, חייבים מינים אחרים לפנות את מקומם על פני כדור הארץ, שמשאביו מוגבלים. יש בינינו רבים שכוונותיהם טובות: מנהיגים וארגונים נאבקים לשימור הסביבה ולהפחתת גזי החממה. הם מקבלים החלטות, מחוקקים חוקים, קובעים יעדים ומכנסים ועידות בינלאומיות. אבל הכל חוששים מלדבר על הגורם העיקרי להרס הסביבה: ריבוי האוכלוסייה.

בישראל הקטנה, שרמסה כבר את כל חופיה וזיהמה את כל נחליה, יגדל מספר התושבים ב-50 אחוז בתוך 20 שנה. בתוספת שיעור הצמיחה הכלכלית אפשר להעריך במידה רבה של ביטחון שהצריכה, הזיהום והלחץ על משאבי הטבע יוכפלו. נוכח המספרים האלה, נראה

כי המאבק החשוב של הארגונים הירוקים לדחות מעט את הקמתן של תחנות כוח חדשות הוא תלוש מהמציאות. קל גם להבין מדוע מנהיגי העולם מתקשים לקבל החלטות ולהקטין את פליטת גזי החממה: מכוניות חשמליות, נורות חסכוניות, תחנות כוח סולאריות ומכוניות חשמליות יכולות רק לעכב בשיעור בלתי מורגש מבחינה היסטורית את קצב ההרס.

הסיכוי היחיד לעצור את השמדת ערכי הטבע הוא בבלימת הגידול הטבעי של האוכלוסייה. אבל אין מנהיג שפוי במדינה מערבית שיטיף לכך, או גרוע מזה, יפעל להקטנת הילודה. אנחנו נענים ברצון לדרישות להפריד אשפה ולמחזר בקבוקי פלסטיק. אבל מי ישכנע אותנו שהתינוק הנם את שנתו בחדר הסמוך ממיס בהבל נשימותיו קרחון באוקיינוס הארקטי? זוהי המסקנה המטרידה שאפילו סגן הנשיא אל גור נמנע מלרדת אל סופה.