עסק משפחתי
מה ההבדל בין "סופר נני" לעובדת סוציאלית במחלקת הרווחה
שיטת הפעולה היא כזאת: דליות מקבלת מידע מוקדם על כל משפחה. לאחר מכן היא מגיעה ליום צפייה בבית, שבו אינה מתערבת אלא אוספת מידע על סדר היום וההרגלים המשפחתיים. בהמשך היא מקיימת שיחה עם ההורים, בה השלושה מסכימים על השינויים הנדרשים במשפחה ועל סדר היום החדש בבית. היא נשארת בבית המשפחה עוד כמה ימים, וחוזרת לאחר שבוע כדי לראות מה התרחש בפרק הזמן הזה.
האם התוכנית אמינה? להבנתי בהחלט כן. דליות משתמשת במיומנויות שכל סטודנטית לעבודה סוציאלית מזהה ויודעת להפעיל, בלי צורך בידע מיוחד מעבר למה שנלמד בהכשרת המטפל המשפחתי. היא עובדת ממש לפי הספר, והתוצאות נראות נפלא.
סביר להניח שאילו היו מציעים לכל אחת מהמשפחות המשתתפות בתוכנית לפנות ללשכת הרווחה הקרובה למקום מגוריהן כדי להתמודד עם הבעיות שבהן נתקלו - בעיות שיכלו להיפתר בעזרת כל עובדת סוציאלית מהשורה - רובן, אם לא כולן, היו מסרבות.
מדוע הן נותנות אמון ב"סופר נני" ולא בשירותים סוציאליים כמו הדרכת הורים, שניתן לקבל חינם במחלקת הרווחה העירונית? הפנייה לשירותי הרווחה נתפסת היום בעיני חלק גדול של הציבור כעניין לעניים בלבד. במקרה הטוב, נתפסים הפונים למחלקות הרווחה כאנשים שהחיים התאכזרו אליהם ולפיכך הם זקוקים לעזרה משירותי המדינה.
במקרה הרע, כעלוקות על צוואר החברה. גם העובדות הסוציאליות נתפסות על פי רוב כמי שתפקידן הוא להוציא ילדים מוזנחים או מוכים מהבית, או לחלק תלושים לסלי מזון של עמותות. ברור שהן לא נתפסות בציבור הרחב כבעלות מיומנות וידע מקצועי הראויים לאמונו של אדם מהיישוב.
אין זה מקרה שכך נתפסת העובדת הסוציאלית. מדובר בציבור הסובל משכר נמוך עד מאוד לעומת מקצועות אקדמיים אחרים, ומעבודה בתנאים של תת-תקנים ובעומסים מדהימים. לעובדת במחלקת רווחה בעיריית תל אביב יכולות להיות מאות משפחות בטיפולה בכל רגע נתון. מציאות זו מונעת מהעובדת הסוציאלית לתת לפונים את הטיפול המגיע להם - טיפול שהיא בהחלט מסוגלת לתת.
הורים עמידים בעלי יכולת כלכלית יקנו שירותים אלה בכסף. הורים שנמצאים במצב קשה ביותר, עד כדי הזנחה או התעללות, יקבלו את הסיוע של שירותי הרווחה רק כאשר יגיעו תלונות מגורמים המטפלים בילדים. ומה עם מעמד הביניים? הוא כנראה ימשיך לראות בטלוויזיה את מה שאינו יכול להרשות לעצמו ולפנטז שיזכה יום אחד בהגרלה. הפרס אצל מיכל דליות: משפחה מאושרת.
הכותבת היא סטודנטית לעבודה סוציאלית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם