חמש שאלות לתקשורת העוינת
האם ב"רשת" באמת דואגים לילדים, מה שווה החזון של "ישראל היום", מה משותף לגדעון לוי ולחמור ולמה עיתונאים לא עושים גוגל. דעה
הפגנה נגד גירוש ילדי העובדים הזרים צילום ארכיון: רענן כהן
אפרופו ההתגייסות של התקשורת למען העובדים הזרים, זה הזמן להזכיר כמה עובדות בסיס שרוב העיתונאים מתעקשים להשכיח: המדינה לא מגרשת את ילדי העובדים הזרים, אלא את העובדים הזרים שלחלקם יש גם ילדים. חשוב גם להבדיל בין קומץ פליטי המלחמה מסודן שיישארו בארץ מתוקף אמנת האו"ם האוסרת לגרש פליטי-חרב, ובין עשרות אלפי מהגרי העבודה מאפריקה שסתם רוצים לעבוד בארץ.
אגב, מעניין למה עיתונאים שלא העזו להשתמש במילה גירוש בהקשר של גוש קטיף, משתמשים במילה הזו בצורה חופשית ובדרך כלל מדובר באותם "בעלי דעה" שקיטרו על כך שתושבי הגוש מגייסים למאבק את הילדים, וכעת הם רצים לראיין בדמעות כל ילד שאמור לחזור למולדת הוריו.
לשיא הפתטיות הגיעו לדעתנו ב"רשת", שם הבטיחו לארח בקייטנה של ילדי העובדים גם 30 ילדי עובדים זרים. אבי צבי, מנכ"ל רשת הצהיר "אין באירוח שלנו את ילדי העובדים הזרים הבעת עמדה או אמירה פוליטית. כתחנה ערכית עם אג'נדה חברתית אנחנו רואים לעצמנו את התפקיד של הבאת הסיפורים האנושיים שמאחורי המספרים". מעניין אם ב"רשת" גם יארחו גם ילדים מגוש קטיף שגם אחרי חמש שנות "התנתקות" ביתם החדש טרם נבנה. כמובן שהאירוח יהיה מסיבה של "אג'נדה חברתית" כמובן, ולא כהבעת עמדה פוליטית.
2. משיכה מסוכנת
באתר גלובס פרסמו לפני מספר ימים ידיעה ראשית ולפיה יעקב אריאל, רב העיר רמת גן פסק שההלכה אוסרת על אדם יחיד להיכנס למצב של משיכת יתר (אוברדרפט).
את העובדה שעיתונאים חילוניים מתקשים להתמודד עם ידיעות שעוסקות ברבנים ופסקי הלכה כבר הפנמנו. אבל העובדה שהם לא היו מסוגלים לעשות גוגל ולגלות שכבר דיברו על כך בעבר לא פעם, זה כבר קצת מביך.
זה קורה, אגב, עשרות פעמים במהלך השנה. את רוב "פסקי ההלכה" שהתקשורת החילונית
עטה עליהם בהתלהבות, אפשר למצוא ב"שולחן ערוך" ובשאר ספרי ההלכה (רק שם הם מוצגים בצורה רגועה, ומתוך הקשר הגיוני, ולא ככותרת צעקנית).
3. יש דין, יש דיין ויש גדעון לוי
גדעון לוי אריק סולטן
4. ירושלים, מישהו?
עצי הארז העתיקים מתקופת בית ראשון שנגנבו מהר הבית צילום: הקרן למורשת הר הבית
ובכן, בשבוע שעבר שלח יהודה גליק, יו"ר הקרן למורשת הר הבית, הודעה דחופה לכל כלי התקשורת. למייל ששוגר לכתבים היו מצורפים צילומים של עמודי עץ ארז עתיקים שלדברי גליק שימשו חלק מבית המקדש הראשון. אל תנסו למצוא ידיעה על כך דרך "גוגל ניוז", פשוט לא תמצאו, היא פורסמה רק באתר חרדי בשם "לדעת". את העיתונאים מעניינים הרבה דברים, אבל החשד שבחסות הוואקף המוסלמי ומשטרת ישראל מושמדים בשיטתיות חלקים מההיסטוריה היהודית והקשר של היהודים להר הבית, זה פשוט לא נושא לכתבות. השערורייה שמתרחשת יומיום במקום הקדוש לא מזיזה להם.
אגב, גם את דו"ח מבקר המדינה בנושא חפירות הוואקף בהר הבית, עוד לא מצאו דרך לפרסם. מערכת הביטחון מנסה להשתיק את הנושא, והתקשורת - עוזרת לה.
5. ישראל היום – "שונה וטוב יותר"?
אוליבר סטון צילום: אי-פי
בפועל אין שום ראיון עומק אמיתי – הכתבים מוכנסים בקבוצות לפגישה קצרה עם הכוכב, או נכנסים אישית לכמה דקות ספורות. כל אחד שואל בדרך כלל שאלה אחת או שתיים, הכתבים משתמשים בשאלות של חבריהם וחוזרים לארצם עם "ראיון מיוחד".
גם "ישראל היום" שותף לחגיגה הזו ובשישי האחרון יובל אברמוביץ הביא "ראיון" עם אוליבר סטון, הבמאי האנטישמי, האנטי-אמריקאי והאידיוט שאמר "המצב האמריקני-אמריקאי סבוך מאוד, ולמען האמת אני כבר לא יודע מי דובר אמת ומי משקר".
אברמוביץ יכול כמובן לענות לו ולהסביר שדי ברור מי דובר אמת ומי משקר. איראן היא הרע וארה"ב היא הטוב בסיפור, אבל אז זו היתה הפעם האחרונה שהוא ועיתונו היו מוזמנים ל"ראיונות" האלו.
לכן בראיון שקיבל עמוד שער שבו יש רק שש שאלות שמופנות לבמאי הידוע, אברמוביץ (או אולי אחד מעמיתיו?), שאל את השאלה הבאה: "בשנים האחרונות צמח דור של צעירים שכל חלומו הוא עשיית כסף". אז כן, אנחנו יודעים שזו לא שאלה אלא ליקוק (של אברמוביץ או אחד מעמיתיו), לסרט ההמשך של "וול סטריט", אבל מקימי "ישראל היום" כתבו בעת הקמתו, שחור על גבי חזון: "מבטיחים להוות אלטרנטיבה טובה יותר לתקשורת הקיימת. עיתון נשכני אך הוגן. שונה וטוב יותר". בכל הנוגע לראיונות-יח"צ, כנראה שהמצב שם לא כל כך שונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם