בקיץ שעבר, כזכור, ספגו חופי ישראל משט עוין של פסולת ממקור לא ידוע. אי שם בים התיכון, בנמל כלשהו או אולי מסיפונה של אוניית מטען, מישהו השליך לים כמויות אדירות של יריעות פלסטיק מטונפות, שהסתובבו חודשים על פני הגלים עד שנחתו, במצב מתפורר ודוחה במיוחד, לאורך קו החוף של ישראל. בשיאה של מתקפת הג'יפה יצא נגיד בנק ישראל סטנלי פישר לריצת בוקר על החוף, נתקל בערימות הפלסטיק הרטובות ושיגר דגימה עם שליח ללשכת השר להגנת הסביבה.
"יש המון זבל בים שמגיע מכל מיני מקומות"צילום: אלכס רוזקובסקי
חלפה שנה, חלפו גם כמה נחילי ענק של מדוזות בחופי הארץ, ובשבוע שעבר, באחד החופים באזור תל אביב, שוב מצאתי את עצמי משכשך בתוך מרק של פסולת. בתחילה טיפחתי טינה כלפי הקייטן הישראלי: הנחתי שהאשפה שאנחנו משאירים בחופים נסחפת אל המים ומתפזרת בהם להנאת הרוחצים. התמונה השתנתה כשהצלחתי לשלות פיסת נייר ששייטה בין הגושים הלא מזוהים. זו הייתה עטיפה של חטיף עם כתוביות בערבית, מסוג שלא תמצאו בקיוסק בתל אביב או בהרצליה. מיד הפניתי את זעמי לעבר השכנים, ותהיתי: האם אנחנו נמצאים בתחילתה של מתקפת זבל חדשה?
רני עמיר, ראש אגף ים וחופים במשרד להגנת הסביבה, אומר שבינתיים אין אינדיקציה לקטסטרופה לכלוכית בהיקף שחווינו אשתקד. "בשנה שעברה היו כמויות ענק של פלסטיק שהיה ברור שמישהו זרק אותן לים בכוונה", הוא אומר, "השנה אין משהו מאסיבי כזה. לכלוך מהסוג שאתה מתאר הוא לא תופעה נדירה. זה מה שאנחנו מעוללים לים. יש המון זבל בים שמגיע מכל מיני מקומות. לפני שאנחנו באים בטענות לאחרים אני מציע לבדוק את עצמנו, כי ברגע שהישראלים משאירים אחריהם הרים של אשפה על החול יש סיכוי טוב שהיא תגיע למים ותעשה סיבוב בחופי הרחצה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם