ניצחון, תבוסה, הימור: על הנסיגה מעיראק
ההוצאות על המלחמה והיקף החוב האמריקאי הם למעשה אותו סיפור. לפני הבחירות לקונגרס הבין אובמה שעליו להכריז על ניצחון, ולסגת
יש שיאמרו שזוהי טעות, הרי המשבר הכלכלי הוא שחונק את ממשל אובמה; אבל שני הדברים -המלחמה בעיראק והיקף החוב האמריקאי, הם אותו הסיפור. 737 מיליארד דולר - זו העלות המשוערת של ההרפתקה מבית שושלת בוש במזרח התיכון, וזו רק ההוצאה הישירה. עם הוצאות הבריאות על נכי המלחמה ההערכה היא שהסכום הכללי יגיע לשלושה טריליון דולר.
אובמה הוא ריאליסט ידוע ואין לו הזמן או המותרות לעסוק בטפיחה על החזה הקולקטיבי של אמריקה. יש לו מיתון מעיק בבית ומיליארדים שזולגים בעיראק, בזמן שהמלחמה האמיתית והחריפה יותר מתנהלת באפגניסטן. אובמה החליט על דרך פעולה שהומצאה על ידי הסנאטור ג'ורג' אייקן עבור הנשיא לינדון ג'ונסון ב-1966, כאשר אמריקה שקעה בוייטנאם: להודיע שאמריקה ניצחה, ולסגת.
ג'ונסון לא עשה זאת, אך אובמה ניצח כך בבחירות. כאשר הודיע לפני יומיים שעד סוף החודש יוצאו מעיראק כל הכוחות הלוחמים, הוא בסך הכל קיים. כלי התקשורת בעולם כיסו בדרמטיות את הצהרתו, אך בארצות הברית הרוחות היו שקטות יותר: שם מקבלים בשוויון נפש פוליטיקאים שמקיימים הבטחות ומגיבים בדרמטיות כאשר הם מפרים אותן.
זהו סיפור אימפריאלי. ארצות הברית הייתה ב-2001 מעצמת העל היחידה בתבל. בתחום ההשפעה הרחב שלה שרר שקט יחסי וביטחון. אל מעבר לגבולות או בארצות ההפקר, באפגניסטן, בעיראק, באיראן, בקוריאה הצפונית, רחשו כוחות חתרניים עם אינטרס ומוטיבציה אידיאולוגית לערער את האימפריה. ארצות הברית עמדה לסבול את נחת זרועם של הברברים, ולאחר שכך קרה, ב-9.11, היא הגיבה כפי שאימפריות מגיבות לאיום על ביטחונן: הן מתפשטות.
"אנחנו אימפריה של חירות", אמר פעם רונלד רייגן, ואכן צדק, אך התפשטות היא התפשטות. יש לה מחיר. כאשר ההיסטוריון ניל פרגוסון מדבר על האפשרות שארצות הברית תאבד את הדומיננטיות שלה בגלל החובות האדירים שצברה, הוא מסתמך בעיקר על ניסיון העבר. כך שקעה השמש על האימפריה שבה השמש לעולם לא שקעה: על בריטניה.
המחיר האמיתי הוא הדם. רק מי ששומע, יומיומית, את הדיווחים בארצות הברית ובריטניה מעיראק ואפגניסטן, מבין שאלה הן אומות במלחמה. יש צעירים שמתגייסים לצבא. יש ערים שבהן חולפות שיירות ארוכות עם ארונות מתים. יש סיפורים קטנים-גדולים על פצועים שחוזרים הביתה אל עריהם המרוסקות ממשבר כלכלי.
קשה לנו לעתים להבין עד כמה המלחמה נספגת עמוק אצל הבריטים
הניצחון הוא הניצחון של ג'ורג' בוש, חד וחלק. הכרעתו לפלוש לעיראק אולי תירשם כאסון, אבל אילולא החליט - בניגוד גמור לעמדת הפוליטיקאים בוושינגטון והסנאטור אובמה - לשגר תוספת כוח משמעותית ב-2007, הייתה עיראק נתונה, קרוב לוודאי, במלחמת אזרחים נוראה. אמנם, בחודשים האחרונים יש עלייה הדרגתית בפעילות הטרור הפנים-עיראקית, אך בחודש יולי 2010 נהרגו רק ארבעה חיילים אמריקאים בעיראק, כנראה המספר הנמוך ביותר מאז המלחמה ב-2003.
מתוקף הנוכחות וההשקעה האמריקאית העצומה, עיראק עצמה השתנתה. לפני המלחמה היו בה 833 אלף קווי טלפון, כיום יש בה מיליון ו-300 אלף. לפני המלחמה היו בכל המדינה 80 אלף טלפונים ניידים, היום יש יותר מ-19 מיליון . מספר האנשים שמקבלים מים זורמים עלה בכ-50 אחוז ומספר הבתים המחוברים למערכת הביוב כמעט הוכפל. זו הייתה דרך ייסורים, אך עיראק נהנית עכשיו מתנופת פיתוח אמריקאית ונדיבה.
ההימור הוא ההחלטה של אובמה להמשיך ביציאה. למעשה, הנשיא רק החליט להמשיך לקיים הסכם שנחתם בין עיראק לארצות הברית עוד לפני השבעתו. ג'ון מקיין, שהתמודד מול אובמה, לעג אתמול לנאום אובמה ואמר כי "הייתה זו קטנוניות מצדו לא לתת קרדיט לג'ורג' בוש. עבורו (אובמה), לקחת לעצמו קרדיט על 'אסטרטגיה חדשה' זה פשוט ביזארי".
המצב הביטחוני הפנימי בעיראק עודנו בלתי יציב. לפני חמישה חודשים הייתה שם מערכת בחירות, אולם ממשלה לא הוקמה. האיראנים ממשיכים להרחיב את השפעתם ומרפדים את כיסיהם של פוליטיקאים עיראקים-שיעים בשוחד. הפקת הנפט - מוצר הייצוא העיקרי של המדינה - לא חזרה לרמתה מלפני המלחמה.
אובמה אמר אמנם כי ההקרבה האמריקאית בעיראק טרם הגיעה לסיומה, אולם הוא מחולל מומנטום של נסיגה. המומנטום הזה נושא איתו מהות משל עצמו וזו יכולה לערער יציבות במדינה מעורערת ממילא. 50 אלף החיילים האמריקאים שנשארים בעיראק כ"כוח עזר" עשויים להפוך, במהירות, לכוח לוחם. אם המצב במדינה יתערער בעקבות היציאה האמריקאית, אובמה עלול לשלם על כך בכיסאו.
ואם מדברים על כיסא, צריך גם לדבר על המרכיב השלישי: התבוסה. לפי כל ההערכות, הדמוקרטים עומדים לאבד את הרוב בקונגרס. אובמה התבקש בנימוס לא לסייע לקמפיינים של כמה מועמדים דמוקרטים; הנשיא יכול רק להזיק להם. אל מול הפסד אפשרי, הנשיא האמריקאי חייב לרשום הישג על שמו לפני נובמבר. בעקבות הניצחון המוגבל, רגע לפני התבוסה הצפויה, הוא מהמר.
הכותב הוא עורך חדשות החוץ של ערוץ 10.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם