מתקן יבשתי לקליטת גז: לאן נעלם האינטרס?
במשרד התשתיות טענו בתוקף שהקמת מתקן יבשתי היא אינטרס ביטחוני ואסטרטגי. כשבנובל אנרג'י החליטו ליזום מתקן ימי - הם שתקו
אלא שמאבקם של התושבים הצליח מהר מהצפוי: ביום שישי האחרון הודיע צ'אק דיווידסון, מנכ"ל נובל אנרג'י, כי החברה מתכוונת להביא את הגז ליבשה באמצעות אסדה ימית קיימת, שממוקמת באזור אשדוד. אתמול (ג') אישרה גם המועצה הארצית לתכנון ובנייה לבחון את החלופה הימית. מה שנראה רק לפני זמן קצר כמו קיר ברזל של התעקשות, קרס בבת אחת. עכשיו התושבים עומדים מול ההריסות ושואלים את עצמם אם ייתכן שהמלחמה הזו היתה כה קלה.
ההצהרה של דיווידסון הפתיעה, אבל ההפתעה הגדולה באמת הגיעה אחריה, בדמות הדומייה שנשמעת עד כה מכיוון משרד התשתיות. המניעים של היזם ברורים: התנגדות התושבים והתארכות ההליכים התכנוניים שכנעו אותו שהקמת מתקן יבשתי, אם בכלל, עומדת להיות סיפור ארוך ויקר.
אבל איפה המדינה? הרי לכל אורך הדרך משרד התשתיות ורשות הגז טענו בתוקף שהקמת מתקן יבשתי היא אינטרס לאומי, ביטחוני ואסטרטגי. לאן האינטרס הזה נעלם עתה? האם העובדה שהיזם נכנע מחייבת גם את המדינה להתקפל? תמוה. או שאולי מלכתחילה השימוש בהפחדות הביטחוניות היה בחזקת ספין?
במשרד התשתיות אומרים שלא הגיבו על התפנית של נובל אנרג'י משום שטרם גיבשו עמדה. גורם במשרד אמר אתמול ש"אנחנו עדיין משוכנעים שהקמת מתקן יבשתי בקו החוף הצפוני הוא צורך אסטרטגי, אבל בין האפשרות להשתמש באסדה ימית לבין האפשרות שהגז לא יגיע ולא יהיה מספיק חשמל במשק, אולי עדיף ללכת עם מה שיש. בכל מקרה, כרגע דנים בזה ועוד לא התקבלה החלטה".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם