משפחת הסא"ל ההרוג: הצבא היה בנשמתו
מאות בני אדם הגיעו לבית משפחת הררי בנתניה כדי להתאבל על האב, דב, שנהרג בתקרית בצפון. "הוא אהב לעזור לכולם", אמרו חבריו
"ברי היה לוחם בנשמתו", אמרו כמעט כולם. "הצבא, שירות המילואים והפיקוד היו בנשמתו. לבנון היתה הגזרה המוכרת לו. הוא העביר שם את כל שירותו הצבאי", הוסיפו אחרים.
בשעות הצהריים הגיעו נציגי קצין העיר לנגריה שבה החזיק הררי במשותף עם אביו, יעקב הררי, ניצול שואה בן 78. בשומעו את הבשורה, תפס האב את ראשו. "כבר חשבתי שהוא גמר עם המילואים", העיד. "לפני כמה שנים עשו לו מסיבת פרידה, ופתאום, אני זוכר עכשיו, הוא הגיע אלי ואמר לי שהוא רוצה להתנדב. אמרתי לו, 'ברי למה לך, עשית את שלך יש לנו הרבה עבודה בנגריה, יש לך משפחה. עזוב את זה'. הוא התעקש, והמשיך מדי שנה להתייצב לשירות המילואים שלו".
כבר משעות הצהריים אתמול החלו המונים לזרום לביתו של המג"ד הנערץ סא"ל הררי. "הוא היה איש שאהב לעזור לכולם בכל עניין, בכל זמן", העידו חבריו. "מה אפשר להגיד על אדם כזה. נשמה שאין דוגמתה", אמרה אחותו הלן נעמן, וחנקה את הדמעות.
אשתו רונית כמעט לא דיברה, אך סיפרה לסובבים אותה כי ברי עוד הספיק לדבר עם הילדים והבטיח לחזור למחרת הביתה. בתו מור, קצינה בחיל המודיעין, הייתה אולי האחרונה ששוחחה איתו לפני שנהרג. "הוא צילצל אלי בערך בעשר בבוקר, ואמר לי שהוא שלח לי מייל במייל הצבאי. לא דיברנו
סא"ל הררי לא היה בביתו מאז התגייס למילואים לפני כשבועיים. היום הוא היה אמור לצאת לחופשה הראשונה שלו בשירות המילואים הזה. "אני מגיע מחר לחופשה", הוא אמר לילדיו. שתי בנותיו התאומות של הררי, שיר ונוי, בנות 18, מחזיקות צו גיוס בידיהם. הן היו אלה ששמעו את הבשורה בהיותן בבית. אמן הוזעקה ממקום העבודה. הילדים כבר אמרו לה: "אבא לא יבוא מחר לחופשה, אבא נהרג בלבנון". הבן הצעיר, סתיו בן ה-15, גם הוא הוכנס בסוד ההודעה המרה.
אחיו הבכור של הררי, שמואל, הוסיף: "זה היה אמור להיות שירות המילואים האחרון שלו. אמרתי לו שאחרי המילואים האלה צריך להתמקד בעבודה, כי יש לנו המון עבודה". מלבד הנגריה שבה החזיק הררי, הייתה ברשותו גם חנות לחומרי בניין, שבה החזיק בשותפות עם אחיו שמואל. "הוא כל הזמן דיבר על הצבא. מדי שבוע הוא היה הולך לישיבות ודיונים, לפחות פעם בשבוע. הוא חי את המדים, את הלחימה. הוא היה איש צבא למרות שהיה מילואימניק", אמר האח ופרץ כמה פעמים בבכי.
במהלך כל שעות יום האתמול המה בית משפחת הררי מאות מבקרים. לא רק בני משפחה וחברים, אלא גם סתם כאלה שהכירו את אבי המשפחה. "אני פגשתי אותו לפני שנה במקרה", סיפר אחד המבקרים. "הוא עזר לי במשהו, ומאז התחברנו. הוא נתן לי את כל מה שרציתי באותה עת שהייתי במצוקה", הוסיף.
גם פקודיו של הררי וחבריו לאורך השנים במילואים זרמו לבית. לרגעים נדמה היה כי חצי צבא פלש לסלון הדירה. ברחוב סמילנסקי בנתניה, שם מתגוררת המשפחה, עמדה אמש התנועה מלכת. איש לא צפר, איש לא בא בטענות. השמועה פשטה בשכונה במהירות.
"אלה היו אמורים להיות המילואים האחרונים, ותראו מה קרה כאן. הוא התנדב ונהרג", אמר שלומי דנינו, בן-דודה של האלמנה רונית. "הוא היה 'מורעל' על הצבא. למרות שהוא היה דברן, אף פעם הוא לא סיפר איזו פעילות הוא עושה במילואים".
אחד מבני המשפחה סיפר כי אלמנתו של הררי איבדה את אביה לפני 12 שנים - ומאז נחשב דב לאיש היחיד שעליו ניתן היה להישען בעת הצורך. "עכשיו אין להם על מי להשען. המשפחה צריכה המון כוח, המשפחה צריכה להפנים את האסון הזה וזה יקח זמן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם