ד"ר אהוד ומיסטר ברק: שתי פנים לשר הביטחון
הוא תומך סוף סוף בחלוקת ירושלים, בחוק פינוי-פיצוי ואף בסימון גבולות. אז איך ייתכן שאותו ברק מפוכח, אנטליטי כושר כזה מגיע למעשים?
את הדברים האלה, ורבים אחרים, אמר ברק השבוע, ביום ראשון, באירוע של יוזמת ז‘נבה. אנשי ז‘נבה פעילים בדרך כלל בקרב מפלגות ימין ומרכז (בשבוע שעבר, למשל, היו סמינרים משותפים ישראלים-פלסטינים לנשים בכירות מש“ס, ולעוזרים פרלמנטריים מישראל ביתנו, ליכוד וקדימה,( אבל השבוע החל "פרויקט מפלגת העבודה.“ מנכ“ל יוזמת ז‘נבה, גדי בלטיאנסקי, אומר שלקראת תום ההקפאה בספטמבר, שהוא החודש המכריע מבחינת מפלגת העבודה, תוגבר מאוד פעילות אנשי ז‘נבה מול המפלגה של אהוד ברק, במטרה להסביר את חשיבות קיומו של תהליך מדיני והסכנות העצומות בהיעדרו.
האירוע הזה, שבו דיבר ברק, אורגן טכנית על ידי מחוז הקיבוצים בעבודה. ז‘נבה הייתה אחראית לתכנים. הייתה הרצאה על הסכם ז‘נבה, סיור לאורך תוואי הגבול המוצע בהסכם עם אל“מ במילואים שאול אריאלי, שיחה עם סופיאן אבו-זיידה והרצאה של ברק. נכחו כ50- איש. מתן וילנאי ואורית נוקד, אחרוני הנאמנים של ברק במפלגה, הפגינו נוכחות. הדברים שאמר ברק, לאורך שעה ארוכה, היו הבהירים ביותר שהשמיע בשנים האחרונות. לפעמים אפשר להשתאות איך ראש מסוכסך ומסובך כזה, שאינו מסוגל להעביר חצי שעה בלי להסתבך במשהו, יכול לפעמים להפיק דיבורים שנשמעים כמו משנה סדורה. הנה תקציר של עיקרי הדברים:
על המצב בשטחים: "מי שיוצא לו להסתובב בערי הגדה רואה מציאות שלא הייתה שם שנים. מציאות של נורמליות. לא רואים את החמאס. גם מצב הביטחון השתפר מאוד. כשהכרזנו על ההקפאה הייתה לי שיחה מאוד קשה עם ראשי הרשויות שלנו,
על המשא ומתן עם הפלסטינים: "האתגר מולם כואב, אבל פשוט. לפני 43 שנה, במלחמה שנכפתה עלינו, תפסנו את כל השטח של איו“ש ועזה, שחררנו שטחים שיש להם משמעות רגשית אמיתית, ששייכים לזכויות ההיסטוריות שלנו ויש לנו זיקה היסטורית אליהם. אבל יושב שם עם אחר שנמנה במיליונים. האמת הכואבת והמציאות האכזרית הזו דורשת הכרעות שאי אפשר להתחמק מהן. לכל מי שלא בטוח שיש שינוי בצד השני אני אומר, תסתכלו על השינוי אצלנו. כשלפני עשר שנים ניהלתי את הדיון בקמפ דיוויד, אנשים כמו אולמרט ולבני אמרו שאנו ממיטים אסון על המדינה. היום הם מוכנים ללכת אותו המרחק, אפילו יותר. כשחזרתי, בורג ופרס ולאה רבין אמרו "איך הוא העז ללכת כל כך רחוק,“ היום כולם היו מקווים ליישם את קמפ דיוויד ולחסוך את מה שעברנו בשנים האלה".
אכן, ברק במיטבו. מצד אחד ניתוח מבריק, מצד שני עיוות מוחלט, אמנותי, של ההיסטוריה. לקמפ דיוויד הוא הלך בלי הכנה, על אף שהוזהר שזה ימיט אסון, על אף שהאמריקאים לא הכשירו את הקרקע, הליגה הערבית לא גויסה, מצרים לא טופלה, וכך מצא מולו ערפאת בודד וסרבן וגרר את האזור להתנגשות הדמים של האינתיפאדה השנייה. אבל מי זוכר.
בשלב הזה השתמש ברק בדוגמה הקלאסית: יצחק רבין, שלחץ את ידו של ערפאת בקושי, מתוך בחילה. אלא שרבין כבר איננו. עושה רושם שהרבין הנוכחי של ברק הוא ביבי. וזה אומר הרבה על שניהם. אחר כך הוא עבר לטפל "ברפתן“ בוגי ובחברים מהשביעייה (ראו בתחילת הטור:( "אני אומר לחברים בשביעייה, אלה מכם שבטוחים שאין אפשרות להשיג הסכם, אין להם גם שום סיכון להיכנס למשא ומתן, אפילו לא סיכון לחשוף עמדות, גם זה לא קיים. אני חשפתי עמדות, אולמרט חשף שוב, ולבני גם תיעדה אותם בתוך הרבה מאוד ניירות. אבל אני מאמין שיש סיכוי, אני לא יודע אם יש ודאות, אבל יש אחריות לנסות.
"ברור שאם וכאשר נגיע למשא ומתן ישיר עם הפלסטינים וכל הבעיות יתחילו לעלות על השולחן, הממשלה תתקשה להחזיק יחד בהמשך המשא ומתן, כי אתם תגידו זהו, הגענו לקווים האדומים, ואני אגיד שיש עוד צ‘יפים בידינו. אבל אז יסתבר לכם שכשיש משא ומתן אמיתי הציבור בכלל לא אתכם. אם יהיה אפשר להביא הישג איפשהו בתוך המתחם של מה שנדון בקמפ דיוויד או בפרמטרים של קלינטון, כשכל זה יהיה על השולחן, יתברר לכם שחצי מהליכוד ושלושה רבעים מישראל ביתנו ו70- אחוז מקדימה חושבים כמוני, לא כמוכם".
כאן עובר ברק לפרט איך ייראה ההסדר שלו. בפעם הראשונה זה זמן רב הוא יורד לפרטי פרטים. "צריך לסמן גבול בתוך ארץ ישראל. יש מציאות בשטח שמחייבת גבול שישורטט על פי שיקולים ביטחוניים ודמוגרפיים, בצדו הפנימי מדינה יהודית עם רוב יהודי מוצק לדורות, ולצדה מדינה פלסטינית מפורזת אבל עצמאית ובת-קיימא, בת-חיות מבחינה טריטוריאלית, כלכלית, פוליטית.
"שימור גושי היישובים אצלנו והנכונות לטפל בהתנחלויות מבודדות ובהחזרתן לתחומי מדינת ישראל או הגושים. בין אם בתוכניות פינוי-פיצוי או יישובים שלמים שמתארגנים, והפינוי שיימשך חמש שנים לפחות. ניתן לכל אלה שרוצים לעבור ממקומם הנוכחי אל תוך ישראל כקהילה ולא כיחידים, נאפשר למנוע את מה שקרה בהתנתקות מעזה ולהכין את היישובים. בשלוש או ארבע שנים אפשר ליישב יישובים חדשים בתוך המדינה.
"פתרון בעיית הפליטים צריך להתממש בתוך המדינה הפלסטינית. עניין ירושלים יידון בסוף המשא ומתן, אבל גם אותו צריך לסיים, אחרת אי אפשר להגיע לסגירת הדברים. וגם בו אנחנו יודעים, יש 12 שכונות יהודיות עם 200 אלף איש מעבר לקו הירוק, ושכונות ערביות שאין שום היגיון מדיני ארוך טווח להחזיק אצלנו, ובתווך האגן הקדוש, עיר דוד והעיר העתיקה והנקניק שעולה להר הזיתים שזה אזור שגרים בו 40 אלף איש, לגביו צריך משטר מיוחד מוסכם, לבל ישאף אחד מהצדדים להידרש לסוגיות סמליות.“
כן, ברק תומך סוף סוף בפינוי-פיצוי (אז למה התנגד כשאחרים העלו את זה בכנסת,(? ומחלק את ירושלים. כולל ויתור על ריבונות ישראלית באגן הקדוש וב“נקניק,“ על פי הגדרתו. מצד שני, הוא טוען שהוא מפוכח. יידרשו, לדבריו, סידורי ביטחון מקיפים שימנעו ביהודה ושומרון את מה שקרה בלבנון ובעזה. "התשובות לזה מקופלות בסידורי הביטחון והסידורים שייקבעו לאורך נהר הירדן, וידרשו נוכחות ארוכת טווח שלנו שם, אולי לא לנצח, אבל ארוכת טווח, ובסיוע מאסיבי אמריקאי שיבטיח עליונות טכנולוגית של צה“ל וכמובן בנושא של סידורי הביטחון האזורי ותוכניות עם המדינות השונות באזור".
"אני חושב שגם בתוך שרי הליכוד וחברי הליכוד יש הרבה שלא יאמרו את זה בגלוי אך יודעים שזו הדרך היחידה, ואם הממשלה תוביל הם ילכו עם זה. אני לא חושב שאנחנו צריכים לנפנף באיומים מתי ואיפה נעזוב את הממשלה. ברור שיש לנו עמדה מדינית אחרת מול התוכנית של ליברמן. אני לא בטוח שהפלסטינים לא מנסים בכוונה לדחות לאחרי ספטמבר כדי להכריח את ישראל להתמודד עם המשך ההקפאה. מניסיוני, ברגע שאתה בדו-שיח אמיתי, נושאים כגון בנייה בהתנחלויות הופכים להיות שוליים. בזמנו של אולמרט קצב הבנייה היה כפול מהתקופה שלפני ההקפאה אצל ביבי. כשאני דיברתי עם ערפאת הקצב היה פי ארבעה. אנחנו חושדים שהפלסטינים הולכים על ההקפאה כי כל מה שהם רוצים הוא להטיל עלינו את האחריות".
בשלב הזה התייחס ברק לכמה דברים שהעלה סופיאן אבוזיידה בהרצאה לפניו: "דיברתי עם אבו מאזן בטלפון ערב ההקפאה והוא העלה את הרעיון ושאל למה לא נעשה הקפאה אמיתית. הרי בשבילם הקפאה ביו“ש היא לא הקפאה כי היא לא כוללת את ירושלים. אמר, תעשו הקפאה לכמה חודשים, הקפאה מוחלטת, ובכמה חודשים האלה נשב ונדבר. אמרתי לו, אבו מאזן, זה לא מעשי, אנחנו לא באמת יכולים לעצור את הבנייה בירושלים, אין שום סיבה. הוא אמר לי, לא חשוב מה יהיה, רק תודיעו הודעה כזאת לארבעה חודשים, מה כבר יקרה?
"אמרתי לו, אנחנו נודיע על הקפאה מוחלטת כזאת, ולמחרת אל-ג‘זירה תצלם בשטח את הפועלים הפלסטינים בונים בהתלהבות בתים ליהודים. לא זה המוקד. אז הוא שאל למה לא להמשיך את המשא ומתן מהנקודה שבה נפסק עם אולמרט. אמרתי לו, אנחנו לא יודעים מה אולמרט עזב, הוא ישב בחדרים סגורים עם עשן של סיגרים טובים, אין שום פרוטוקול, אין שום רישום של זה, כל מה שאנחנו יודעים זה מראיון בעיתון שאולמרט נתן אחרי שסיים את כהונתו ומהדיווח של אבו מאזן.
"ואמרתי לו אז, ואני חוזר על זה גם עכשיו, אין מה לדאוג לגבי ההתעסקות מאיפה מתחילים, זה ריטואל מיותר, הרי כבר היינו בשיחות ישירות שלוש פעמים ב15- השנים האחרונות, על כל נושאי הליבה. אני אומר באחריות, כל הנושאים שדנו בהם, את המיילג‘ שכבר עברנו אפשר לגמור בשבועות בודדים. אפילו ממשלה של הליכוד לא תאמר שהיא חושבת על אפשרות לקיים מדינה פלסטינית שניצבת על 60 אחוז מהגדה ועשויה מבנטוסטנים קטנים, ולכן לא זאת תהיה הבעיה.“
אכן, חד וחלק הוא ברק. נותר רק לברר איך יכול להיות שאף אחד לא עשה חפיפה רצינית עם אולמרט, הרי האיש עדיין איתנו. גם עשן הסיגרים ראוי לדיון, שהרי ברק שובר עם יד קשורה מאחורי הגב את שיאי הנהנתנות של אולמרט בכל פרמטר, אבל מי סופר. העיקר שיהיה כבר שלום. ועוד משהו מעניין: האם הדברים האלה של ברק על בכירים בליכוד ושרים בליכוד שילכו עם תוכניתו מבוססת גם על שיחותיו האינסופיות (עם הרבה עשן של סיגרים משובחים) עם החבר נתניהו? האם הוא יודע משהו שאנחנו (ובני בגין) לא יודעים?
ועוד שאלה: איך יכול להיות שאותו ברק מפוכח, בהיר, חד ואנליטי, כושל בכל אשר יפנה כשזה מגיע למעשים, ולא לדיבורים. ד“ר אהוד מפליג בניתוחים מעוררי השתאות, אבל מיסטר ברק לא מצליח לקיים מערכת יחסים סבירה עם אף אחד ומפורר לאבק מפלגה מפוארת שהקימה את המדינה.
השבוע הוא משך בחזרה את בקשתו להעלות את שכר מנכ“ל משרדו (אחרי שהניסיון להעלות את שכרו של ראש המטה נופץ אף הוא,( השבוע דחתה ועדת הולנדר את מועמדות מקורבו דוד זיסו לתפקיד הקונסול בבוסטון, השבוע המשיך בית המשפט (וכמה טוב שהמשיך) לחשוף את ההתנהלות הבלתי נתפסת של ברק ועבדו הנאמן, שלום שמחון, בכל הקשור לניסיון להשתלט על קק“ל, ועוד ועוד. ועוד לא דיברנו על המשך הניסיונות, הבלתי נלאים, לחבל בשלהי הקדנציה של הרמטכ“ל גבי אשכנזי והמשך התקווה לגרש את אשכנזי כמה שיותר מהר, בטרם תפוג כהונתו מאליה.
אז איזה ברק הוא הברק האמיתי שלנו? כנראה לא זה שאנחנו שומעים, אלא זה שאנחנו רואים. וכנראה שכל הנאום הפרוגרמטי והמרשים הזה נועד לצורך בודד אחד: להפיס את דעתם של בוז‘י וברוורמן לקראת ספטמבר. נכון, לא תהיה הקפאה, ולא יהיו שיחות ישירות, ולא יהיה כלום, אבל בואו נישאר בממשלה, כי אנחנו רוצים שלום (ואני רוצה להמשיך להיות שר הביטחון.(
ובינתיים, אצל נתניהו, עסקים כרגיל. בערב שבו קופחו חייהם של שישה קציני חיל האוויר ברומניה, שברה משפחת נתניהו את כל השיאים הקודמים של עצמה (שנקבעו באותה נסיעת תענוגות ללונדון בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה) וחגגה, ברוב עם ושועי הארץ, את חגיגת יום ההולדת של הבן יאיר, חייל ביחידת דובר צה“ל ששוחרר באופן פלאי מריתוק שהוטל עליו כדי להשתתף באירוע.
מי לא היה שם - מג. יפית דרך הגלובוסים, הברקוביצ‘ים והרחמילביצ‘ים לדורותיהם. מסכן חתן השמחה, בקושי זיהה שם את סבא. אפילו אמו של ארנון מילצ‘ן, מפיק העל ההוליוודי, ישבה ונהנתה לראות את ראש ממשלת ישראל מכרכר סביבה ערב שלם, כשברומניה מנסים לאתר את עקבותיו של המסוק האבוד. נתניהו לא קם, נתניהו לא עזב, נתניהו אפילו לא התנצל. אף על פי שרוב האורחים ידעו על האירוע ודיברו עליו, ואף שגם הוא ידע (עוד לפני שהם הגיעו,( ואף שהאירוע הזה דרש התערבות מנהיגותית מהירה (טלפון לראש ממשלת רומניה, תיאום החיפושים והמאמץ המדיני,( גם משום שהייתה בעיה בתפקוד השגרירות, והנספח הצבאי הישראלי ברומניה בדיוק היה בארץ.
מילא. זהו נתניהו, זוהי סביבתו, כך מתנהלת המדינה (מישהו צריך לבדוק איך יכול להיות שראש ממשלה מקבל הודעה על מסוק עם שישה קצינים שנעלם קרוב לשלוש שעות אחרי שזה קרה. או שהאמת אחרת) ואם זה לא היה שלנו, זה היה יכול להצחיק.
מהבחינה המדינית, תחושת המצור בלשכת ראש הממשלה לא התפוגגה. אולי אפילו להפך. היא מתחדדת ומתעצמת ככל שמתקרבים לספטמבר. ללשכת ראש הממשלה הגיע לאחרונה מידע מודיעיני מוצק שלפיו הנשיא האמריקאי ברק אובמה נתן לאבו מאזן התחייבות נשיאותית מפורשת, במהלך הפגישה הראשונה ביניהם לאחר שאובמה נכנס לתפקידו. על פי ההתחייבות, אובמה ערב להקמת מדינה פלסטינית בתקיימא על כמות השטח הדומה לשטחי ‘67 בתוך שנתיים.
זו הסיבה, חושבים בסביבת נתניהו, שהפלסטינים ממזמזים את הזמן ולא נכנסים למשא ומתן. הם רוצים שהאמריקאים יבינו את הפרינציפ ויפילו את ההסדר על ראשו של נתניהו עם נבוט. הכי גרוע: נתניהו חושש שתסריט כזה אפשרי. אולי לא בסבירות גבוהה, אבל זה מרחף בשטח. אובמה הוא נשיא בלתי צפוי. עכשיו גם מתברר שהפגישה הראשונה בין נתניהו לאובמה הייתה אסון קולוסאלי. כן, כולם יודעים שלא הייתה שם הצלחה גדולה, אבל על פי מקורות הבקיאים במה שקרה שם, זה היה יותר קרב מגע מפגישה דיפלומטית. אחריה, כזכור, פרץ המשבר הגדול בין ישראל לארצות הברית, משבר שאובמה ניסה לתקן עכשיו לקראת הבחירות בנובמבר. ומה יהיה אחרי נובמבר? אלוהים גדול.
עוד שלושה דברים קטנים: הראשון, קשור למצב בטורקיה. גורמי אופוזיציה טורקיים שבאו לאחרונה במגע עם דיפלומטים במערב מוסרים שבריאותו של הנשיא טייפ ארדואן מעורערת. לדבריהם, הנשיא היה אמור להיות בחופשה בתחילת יולי ונעלם לכשבוע מעיני הציבור, כשבמציאות הוא היה בטיפולים ובדיקות. על פי המקורות הללו, מדובר באפילפסיה (מחלת הנפילה,( ויש מומחים שמייחסים למאפייניה את התפרצויות הזעם והתנהגותו הלא עקבית. חלק מהחומר הזה מוכר גם לגורמים בישראל. רמת אמינותו לא ברורה. המקורות הטורקיים בטוחים בעצמם וטוענים שפרסום דבר כזה בטורקיה יהיה צעד התאבדותי מבחינתם.
השלישי, בענייני אביגדור ליברמן. תיק החקירה המיתולוגי של שר החוץ עזב, סוף-סוף, את לשכתו של פרקליט המדינה משה לדור. עכשיו הוא על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, ממתין להכרעה (דרמטית מבחינה פוליטית.( לדור לא גיבש המלצה ברורה. ככל שהבנתי ממי שיודע, על פי החומר שנמסר לו יוכל וינשטיין להכריע לכאן (הגשת כתב אישום) או לשם (סגירת התיק.( יש לו מרחב גמישות. ובמילים אחרות: אין המלצה מפורשת להגשת כתב האישום. כל הראיות החותכות והוודאות המוחלטת נעלמו ואינם. התיק מוגדר עכשיו כ“מורכב מאוד,“ כזה שמאפשר כל החלטה, וגם החומרים שהגיעו לאחרונה בחיקורי הדין מוגדרים כ“לא ברורים.“ האם אלו חדשות טובות או רעות? ובכן, השאלה למי.
אקו"ם