מצמצמים את המדינה

אף על פי שהסוציאל-דמוקרטיה וההתערבות הממשלתית חילצו את בריטניה וארה"ב מהמשבר, בישראל שוברים חזק דווקא לימין הכלכלי

אדם רז | 28/7/2010 6:56 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הרומן "יריד ההבלים" של ויליאם תאקרי, שהתפרסם במחצית המאה ה-19, הוא סיפורה של הבורגנות הבריטית הגבוהה והמנוונת. צחוק הגורל הוא שגורג' אוסבורן, שמו בסיפור של הסוחר הנוכל והאנוכי העוסק בממון ובספסרות, הוא גם שמו של שר האוצר החדש של בריטניה.

אוסבורן וראש הממשלה דיוויד קמרון החליטו להעביר את בריטניה ניסוי חברתי ניאו-ליברלי נוסף, שעיקרו חיסול "הממשלה הגדולה", קיצוץ של עד 40 אחוז במשרדי הממשלה, וחיסול שרידיה של מדינת הרווחה הבריטית. לא סתם השניים ציינו שהממשלה החדשה תעמיד אפילו בצל את עידן ההפרטות של תאצ'ר.

הניסוי החברתי הבריטי שלדבריהם "ישנה את הארץ לשנים ואולי לעשרות שנים" הוא שינוי ממדיניות גורדון בראון, ראש הממשלה הקודם מטעם ה"לייבור". אחרי שבראון חילץ את בריטניה וחלק מאירופה ממשבר כלכלי קשה באמצעות מדיניות מרחיבה (הגורסת התרחבות ממשלתית והתערבות בשוקי ההון), הממשלה החדשה נוקטת מדיניות הפוכה.

אוסבורן הסביר שבראון ניהל "מדיניות בזבזנית" ושהוא יתנהג אחרת: כלומר, לא ילווה כסף ללא הגבלה כדי לתמוך בתעשייה הבריטית כפי שעשה בראון.

הוויכוח בבריטניה בעניין המדיניות הכלכלית זוכה לכותרות נרחבות. הציבור הבין שישנן אפשרויות שונות להתמודד עם המשבר: השיטה הניאו-ליברלית, הדוחפת לצמצום תפקידה המפקח של המדינה במערכת הכלכלית, ומהצד השני מדיניות סוציאל-דמוקרטית "קיינסיאנית" (על שם הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס), שדורשת פיקוח והכוונה של הממשלה. בדרך הראשונה הולכות בריטניה ויוון, בדרך השנייה הולכת ארה"ב.
מחלוקת בסיסית

הוויכוח בין שתי הדרכים משקף מחלוקת בסיסית על אופן ארגון החברה והכלכלה. אלו שבוחרים את הדרך הראשונה אומרים "מעתה ישלטו הבנקאים"-אנשי כלכלת הבועות. בעוד מצדדי הדרך השנייה חותרים לחיזוק הכלכלה הריאלית, כלומר, הייצור והייצוא. המחלוקת בין הגישות הגיעה לשיאה ב"ועידת ה-20" של הכלכלות החשובות בעולם שהתקיימה החודש.

הדיון בוועידה שיקף את עומק הוויכוח. בעיתונות העולמית טענו שהוויכוח הוא בין מילטון פרידמן (האידיאולוג הראשי של הכלכלה הניאו-ליברלית) ובין קיינס. ישראל לא השתתפה בוועידה, אולם גם על המדיניות הכלכלית הישראלית קיימת מחלוקת עזה.

מדיניות הצמצומים של שטייניץ ונתניהו, ומדיניותו של נגיד הבנק המרכזי סטנלי פישר מעידות על כך שהם בחרו בדרך הראשונה. דוד קליין, נגיד בנק ישראל לשעבר, סיפק לכך אצטלה אקדמית השבוע ויצא נגד המדיניות ה"פופוליסטית" של קיינס (שהפוליטיקאים אוהבים,

לטענתו. הוא רק לא ציין איזה פוליטיקאים). קליין הציע לצמצם ולצמצם. לדעתם, כל הרחבה משקית היא רעה חולה.

גם בתחום הרגולציה על שוק ההון הם לא הולכים לכיוון החמרת הפיקוח. יותר מ-50 אחוז מהפעילות בשוקי המט"ח בארץ היא ספקולטיבית, ושוק זה משמש בסיס לייצוא שמרכיב יותר מ-45 אחוז מהתוצר. בשעתו הודיע פישר שהוא מתנגד לפעולה נגד ספקולנטים ולמגבלות על שוקי ההון.

מה תעשה מפלגת העבודה מול הקיצוצים? יש לקוות שתילחם בעוז. בינתיים, יו"ר ההסתדרות עופר עיני משמש כמעין שר צללים כלכלי. גם בליכוד יש כאלה שאינם מסכימים עם הקבוצה הניאו-ליברלית. סילבן שלום יצא בשנה האחרונה נגד הלגיטימציה ששטייניץ ונתניהו נותנים לפישר והודיע שבפועל המדיניות שלהם "תחנוק את הצמיחה". לא פחות. "קיינס לא גר כאן יותר", הודיע קליין השבוע. הקבוצה של קליין השכירה את הדירה לבנקאים. למזלנו, נשארו עוד דירות.

אדם רז הוא חבר במרכז החינוכי על שם יגאל אלון

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''חברה''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/homepage -->