מלכת המדבר, פרק 1: לומדים את ההפטרה
עדית רובין, 40, נשואה+, תנסה לכבוש את לפלנד במסגרת פרויקט "מלכת המדבר" (מבלי לוותר בדרך על שמירת המצוות)
וכך כותב אולב האוגה (1908-1994) ובעברית (בתרגומה של סבינה מסג):
זה החלום שאנו נוצרים בלבנו בלי לומר מילה:
שמשהו מופלא יקרה פתאום,
שזה מוכרח לקרות,
שהזמן יפתח לפנינו,
שהלב יפתח לפנינו,
שהשערים יפתחו לפנינו,
שהסלע יפתח לפנינו,
שמעין נסתר יפרוץ לעומתנו,
שהחלום עצמו יפתח לפנינו,
ושבוקר אחד נשייט בלי משים לתוך
מפרץ קטן שלא ידענו שהיה שם כל הזמן"
מה מביא אותי לצאת למסע שכזה?
קודם כל – אתן את הקרדיט ללא צפוי – בעלי וילדיי היקרים שחיפשו להעניק מתנה אישית לאמא שלהם שהגיעה לגיל 40, ולי – שעברתי את המיונים, שכללו טיפוס על עצים ודחיפת ג'יפים בעלייה, בבוקר אביבי ביער במרכז הארץ.
ובנוסף, הרצון להגדיר מחדש את גבולות המעורבות של נשים דתיות בחיי החברה התרבותית הישראלית, למרות הציפיות של "אמא שנשארת בבית בחופש עם הילדים" – דווקא כעת, החלטתי לקחת גם את החופש שלי.
אז זהו, יוצאים ללפלנד, לפגוש את הג'יפים ובעיקר את עצמנו, להיזרק בדרכים שבוע שלם, להמשיך לאכול דגים אחרי תשעת הימים (בתקווה להוריד עוד כמה קילוגרמים בדרך...).
בשבוע האחרון בעיקר בישלתי והקפאתי מאכלי בשר ועוגות למשפחתי שמעודדת מאחור, למדתי בע"פ את הפטרת "נחמו" שהתנדבתי לקרוא בשבת ונפגשתי עם החברות החדשות שלי לג'יפ – בכדי שנלמד לגלות ביחד חלומות וסלעים, פיורדים ושערים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם