היצירה שמפרנסת את הנפש
שרי ספונר (שפירא) בת 58 מראש פינה, מתמודדת בחיי היומיום עם קושי כלכלי מתמשך ועם חשק עז לאמנות. היא עוסקת בבניית גופי תאורה ממוחזרים מעיסת נייר. "לא רק אני בקשיים כלכליים, עם הקשיים האלה מתמודדים כיום עוד אנשים מסביבי", היא אומרת. "התקווה שלי היא שאנשים יכירו יותר את העבודות שלי"
מלחמת לבנון השנייה יחד משבר כלכלי שהשפיע על אזרחי המדינה גרמו למטיילים להדיר את רגליהם מהאיזור. "אני ממשיכה לייצר, זה האושר שלי. יש חודשים שאני מוכרת שתי מנורות, יש חודשים שאני מוכרת יותר, אבל בכל פעם שאני מוכרת מנורה אני מקבלת השראה ורצון ליצור עוד חמש", היא מספרת.
את גופי התאורה הצבעוניים מכינה ספונר מנייר גרוס שהיא אוספת ממשרדי המועצה המקומית. לנייר הגרוס היא מוסיפה נייר אורן ממוחזר שעוטף את המנורות. חלקן היא צובעת בכורכום שנותן גווני צבע שונים וטבעיים לגוף התאורה.
היא גם משלבת לעתים בתוכם עלי קנה סוף, גפנית, שיח אברהם ופרחים למיניהם. "הכול טבעי", היא מבהירה. "גופי התאורה שלי נותנים אור רך ועוטף, השלדים הרכים שאני בונה מאפשרים לי לזרום עם הצורות השונות שאני שואבת מהטבע כמו פרחים, רימונים וצמחי מים כי לדעתי הטבע מושלם.
"אני אמנם עדיין לא הצלחתי להתפרנס כמו שצריך כלכלית, אבל המחמאות וההתפעלות של מבקרים מכל הגילאים בגלריה שלי נותנים לי כוח להמשיך להעביר את ימיי ביצירה שמפרנסת את הנפש".

שרי ספונר
צילום: ריטה בידני
לא לבד עם הקשיים
ספונר מספרת כי "רוב העבודות בראש פינה הן עבודות שירות שאינן מתאימות לגילי, לכן ברור לי שעליי להמשיך לעשות את מה שאני באמת טובה בו". בשנים האחרונות פגשה ספונר בעמותה להעצמה כלכלית לנשים הפועלת באיזור חיפה והצפון. "הן נתנו לי כלים חשובים בתחום בניית העסק ושיווקו, אבל מכירות הוא לא תחום שאני מצליחה בו".
מי שנתן למנורות של ספונר במה והקנה לה אפשרות להתפרנס בכבוד היא חנות "אחותי-סחר הוגן" שנמצאת במרכז תל אביב. כל מי שמבקר בחנות יכול להתרשם מגופי התאורה של שרי שמאירים את המקום ושונים מכל גוף תאורה מוכר,
בצורתם ובחומרים מהם הם עשויים.
"התקווה שלי היא שאנשים יכירו יותר את העבודות שלי. גוף תאורה הוא מוצר שאנשים לא קונים כבדרך אגב, אלא מתאימים לבית חדש או משופץ וכשיש פינה מתאימה לכך", היא אומרת.
"לא רק אני בקשיים כלכליים, עם הקשיים האלה מתמודדים כיום עוד אנשים מסביבי, אבל אני נמצאת בסביבה יצירתית ומקבלת תמיכה מתמדת מחברים, מבקרים בגלריה ומהעמותה להעצמה כלכלית ו'אחותי', מה שמאפשר לי לא לוותר. לפעמים יש לי כסף ולפעמים אין, אבל מה שחשוב באמת זה האור הרך והחמים המוקרן מהמנורות שאני יוצרת".