מדריך פעילי הימין: כך תשרוד חקירת שב"כ
מתרגיל הפתק ועד טלטולים ועינויים - חוברת שמופצת בימין מסבירה איך להתמודד בחקירה. "להתייחס למעצר כמו שהולכים למילואים"
- פרלמן חושף הקלטות: כך ניסה השב"כניק לשדל אותי לרצוח
פדרמן מסביר לפעילי הימין שאם קיבלו זימון לחקירה עדיף שידחו את הגעתם ככל האפשר. "האם אתה חייב להגיע מתי שלחוקר נוח, גם אם תפסיד יום עבודה בשל כך? עד כמה שהדבר יישמע מוזר, התשובה היא לא". פדרמן מסביר את היתרונות
"להבדיל מחקירה - מטרת הבירור בדרך כלל היא פגישה עם אנשי שב"כ או מודיעין משטרתי. למרות כל ההצהרות, השב"כ מנסה עדיין כל דרך אפשרית לגייס סוכנים ומודיעים בקרב ציבור הימין והמתיישבים". פדרמן מסביר שהמטרה האמיתית של ההזמנה לבירור היא למעשה "לברר אם האובייקט מתאים להיות'שטינקר'. אפשרות אחרת היא שיחת אזהרה. כאשר אדם הוא'פעיל' מדי לטעם גורמי המודיעין". פדרמן ממליץ לפעילי הימין להתעלם מההזמנות הללו. "אם ימשיכו ללחוץ", נכתב , "הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הבעיה היא לספר לחברים על ההזמנה ולהודיע לשב"כ שלפגישה הבאה מגיעים עם חבר. השב"כ כל הילתו היא במסתרים, וכשפעילותו מתגלה משתבשת מטרתו".
"הגיעו שוטרים לביתך? כששוטר מגיע לבית החשוד יש לבדוק היטב איזה מסמך הוא מחזיק בידו". פדרמן מפרט את הסוגים השונים של המסמכים ומסביר את מהות כל אחד מהם, ומבחין בין הזמנה לחקירה, צו מעצר, צו חיפוש ועוד. "הבדיקה חשובה, כי לא בכל מקרה חייבים להכניס שוטר לבית. רק אם יש בידו צו מעצר יש לאפשר לו להיכנס לבית. אם ברשותו טופס הזמנה לחקירה בלבד לא רק שאין חובה להכניסו לבית, אפשר ומותר לסגור לו את הדלת בפרצוף ולא לקחת את ההזמנה לחקירה. אם מדובר בצו מעצר לא ניתן למנוע את כניסת השוטר, אלא אם כן קוראים לשכנים ומעוררים מהומה".
"אם לחשוד יש אליבי מוצק, עליו להעלותו כמה שיותר מהר. לאחר תקופת מה, עלול להיווכח שבית המשפט לא מאמין לו, כי לו היה מדובר באליבי אמיתי הרי שהחשוד היה מעלה אותו מיד ולא נוצר אותו. חשוב לדעת: גם אם אדם נעצר'על חם', תוך כדי אירוע, זה לא סוף העולם, ואין הוא חייב בחקירתו'לשפוך הכל< <
"לעתים, כשהחשוד איננו מודה בחשדות המיוחסים לו, החוקרים עלולים לנקוט את התרגיל הידוע, שבו הם מודיעים לו כי בשל הכחשותיו הוא ייעצר, יובא להארכת מעצר ויישב בכלא. כפי שצוין לעיל, בדקות קריטיות אלו על החשוד לאזור תעצומות נפש ולהגיב בקור רוח ולא להראות אי אלו סימני עצבנות, קוצר רוח ולחץ. עליו להגיב בקור רוח ובביטחון מלא, שאם כדי להוכיח את חפותו עליו לשבת בכלא אין הדבר מרתיע אותו, והוא ימשיך לדבוק באמת עד שתצא לאור".
"כאשר אדם נעצר, הוא מוכנס לתא מעצר. ישנן עברות אשר למשטרה יש אמביציה גדולה לפענח. בית המעצר מהוה פעמים רבות כלי מתאים לשבור את רוח הנחקר ולדלות ממנו פרטים שהוא לא היה מוכן לנדב בהליך חקירה רגיל. לשם כך יכול להיות בתא מדובב מקצועי, שתוך כדי שיחה ידידותית, מנסה לדלות פרטים שונים מהחשוד, או להקליט אותו כשהוא מדבר עם עצור אחר. "טוב יעשה החשוד אם לא ידבר עם אחרים על חקירתו. הוא יכול לספר על כל נושא שבעולם, מלבד על העברה המיוחסת לו".
"התנאים בבית המעצר אינם סוף העולם. אפשר להתפלל, ללמוד וגם לנוח. חשוב מאוד לשמור על מצב רוח טוב ולא להישבר בגלל כמה ימים במעצר, כל אדם הולך למילואים או לצבא, וכך יש להתייחס גם למעצר".
"לא כל אחד 'זוכה' להגיע לחקירת שב"כ. השב"כ חוקר בדרך כלל עברות דוגמת רצח על רקע לאומני, החזקת אמצעי לחימה לצורך פיגועים ועוד. כל חקירה שלהם מצולמת, כל שיחה, ולו הקטנה ביותר, מוקלטת והם מעלים אותה על הכתב. כל שיחה של חשוד, אפילו עם עורך דינו, יכולה להיות מתועדת. לאחר צילום החקירה צוות מיוחד יצפה בקלטת, ינתח כל תנועת גוף של הנחקר, כל מילה שהוציא, כל עיוות עין או פה ובהתאם לכך ימשיך בחקירה. ככל שתיחסכנה מילים, ייחסך מהחוקרים מידע שיעזור להם לבנות את ה'פרופיל' של הנחקר".
"לשב"כ בתי מעצר משלו. התנאים בהם מחפירים ביותר. כל עצור יושב בתא קטן שבקושי מספיק לשכיבת העצור בו בצורה ישרה. בתא אין שירותים, אלא דלי לעשיית צרכים. יש מזרן ושמיכות מעופשות. בחלק מבתי המעצר של השב"כ יש תנאים טובים יותר. אולם בכל מקרה, אין המדובר בתנאים רגילים של בית מעצר משטרתי. צורת התא ותנאיו אינם כאלה במקרה. מטרתם להשפיל את העצור, לגרום לו להרגיש בודד וללא תמיכה כלשהי, כאשר כל תקוותו תהיה ש'סוף סוף יגאלו אותו החוקרים מייסוריו ויבואו לדבר איתו'".
"לשב"כ שיטות חקירה מגוונות, לעתים יחקור את החשוד חוקר אחד בלבד, לעתים שניים, לעתים בתחלופה, כשחוקר אחד מנסה בצורה פסיכולוגית לגרום לחשוד לחשוב כי הוא לטובתו, ושיש לו ויכוח עם החוקר השני, הרוצה ברעתו של החשוד. לפעמים גם ימצא החשוד את עצמו מול סוללת חוקרים, כאשר כל אחד 'יורה' שאלה. בחקירת שב"כ אין 'צחוקים'. קרה כבר שחשוד אמר לחוקריו שאם יביאו לו פלאפל הוא יודה. הפלאפל הובא, החשוד אמר להם שסתם צחק, אבל בזיכרון הדברים נכתב: 'החשוד גילה סימנים של רצון להודות'. אמנם בבית משפט דבר מעין זה, בפני עצמו, אינו יכול לגרום להרשעתו של אדם, אולם זה בהחלט נחשב למה שנקרא בלקסיקון המשפטי 'ראשית הודאה', דהיינו, תחילתה של הודאה באשמה".
"חוקרי השב"כ נוהגים למנוע שעות שינה רבות מחשוד, כדי שמתוך עייפות גם כוחו הנפשי ייחלש, גם כשעצור סוף-סוף מגיע לתא המעצר, לא אחת מפריעים לו לישון, למשל באמצעות הפעלת מוזיקה ערבית רועשת. היו גם אנשים שעונו פיזית, לדוגמה - נקשרו לכיסא במשך שעות ונאלצו לעשות את צורכיהם על עצמם. היו אנשים שהולבש שק על ראשם ואף חבטו בהם, והיו גם טלטולים. עם זאת, בדרך כלל מנסה השב"כ לפענח תיק בשיטות מתוחכמות יותר, כי הוא יודע שמכות ועינויים פיזיים מחזקים את רוחו של הנחקר".
"החשוד יושב בתא המעצר של השב"כ, בסמוך למקום עובר מנקה שמטאטא את הרצפה. המנקה לא מדבר עמו, אבל למחרת עובר ופותח עמו בדיבור סתמי. לאחר מכן מגיע המנקה עם פתק מ"חברו" העצור, ובו הוא מספר לו שגם הוא עצור ובו הוא שואל: 'מה אתה אמרת?', וכך העצור, שחושב לתומו שהוא העביר פתק לחברו, העביר, בעצם, פתק לשב"כ. על הנחקר לדעת שאין להקל ראש בדברים האלה. קרה מקרה שעצור שידע על תרגיל הפתקים חמד לצון וכתב פתק בחזרה. אותו עצור הואשם אחר כך בשיבוש הליכי חקירה. שיטת הפתקים מופיעה בגרסאות שונות, לדוגמה: עצור שיצא להתקלח מצא אחר כך בנעליו פתק והחזיר פתק לנעליים, שכמובן הושתלו על ידי השב"כ".
"אנשי השב"כ מציעים לחשוד לנקות את עצמו באמצעות חקירה במכונת אמת. החשוד נבדק, ומספרים לו שתוצאות הבדיקה מצביעות על כך ששיקר. החשוד נדהם, ואז אומרים לו, אולי יש משהו אחר שהפריע לבדיקה. הם מציעים לו לנקות את עצמו, למשל לרשום על פתק מעשה אחר שעשה. החשוד רושם, הפתק נלקח או מצולם ואחר משמש כראיה. זכור! מכונת אמת אינה משמשת ראיה קבילה בבית המשפט, ולכן מכונת אמת רק יכולה לסבך אותך. גם אם הפעם יצאת דובר אמת, אין זה אומר שבפעם הבאה יהיה כך, לכן הימנע מחקירה במכונת אמת, שהרי ה' בוחן כליות ולב, ולא השב"כ".
"העצור אינו מקבל אוכל במשך יום שלם. בסופו של יום, מתנים בפניו קבלת אוכל בחתימתו על מסמך שמאשר את קבלת האוכל. העצור חותם ומצלמים אותו חותם, ואז אחת משתיים: או שמביאים את תצלום חתימתו לנחקר אחר, ומספרים לו שחברו הודה, או שמאיימים עליו שיפרסמו את התמונה לכולם ויספרו שהוא משת"פ".
"העצור נתקל לפתע בעיתון המספר שכל חבריו הודו ואפילו מתכוונים להעיד נגדו. העצור הנדהם מתרגז ומחליט 'לדפוק' את חבריו. זאת, שעה שהם כלל לא עצורים או שלא הודו. היו מקרים שהשב"כ הביא קריין רדיו ידוע וזייף מהדורת חדשות שהחשוד שמע במקרה".
"לעצור מובאת קלטת של חברו שמודה ומפליל אותו, זאת שעה שלא כך הם פני הדברים. החשוד בטוח שחברו נשבר, ונשבר אף הוא".
"העצור מובל עם חברו העצור להארכת מעצר או לבית מעצר אחר, בדרך פתאום קורה בלגן מפוברק כלשהו, מתאונה ועד פיגוע, אשר כאילו מחייב את השוטרים להתעסק עם אותו אירוע, ובעצם להותיר את השניים 'לבדם'. השניים, כמובן, חושבים שזו הזדמנות טובה לתאם מהלכים כי השוטרים עסוקים, זאת, שעה שכל מילה ומילה מוקלטת ומשמשת ראיה נגדם. תרגיל זה נעשה בווריאציות שונות: לדוגמה, שני חשודים מובאים לאותו חדר למפגש של כל אחד מהם עם עורך דינו. בזמן הזה, עד שעורכי דינם נכנסים, מקליטים את השיחה ביניהם".
"השב"כ (גם המשטרה במקרים נדירים יותר) יכול להציג דוח זיהוי פלילי בפני החשוד, שבו ממצאים המעידים שיש טביעות אצבע של החשוד, או דנ"א שלו. לאחר מכן הם אומרים לחשוד שהם כלל אינם זקוקים להודאה שלו והתיק 'סגור'. החשוד , גם אם הוא בוטח בעצמו, מתחיל להעלות ספקות, וביטחונו העצמי נפגע.
"העצור מוכנס לתא ובו יש 'עצורים' אחרים, לאו דווקא מאותה פרשייה. לאחר שיחת דא והא, מחליטים ה'עצורים' האחרים שהעצור החדש הוא משתף פעולה שהוכנס לתא כדי להפלילם. מוטחות בו האשמות, אולי אף מכות. העצור נלחץ ורוצה להוכיח שהוא לא כזה על ידי הודאה בדברים שעשה. כמובן שהכל מוקלט ומשמש אחר כך ראיה נגדו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם