מזכרת מבית המקדש: פוצח מתכון לחם הפנים
בתום עשרות ניסויים ומחקר מעמיק שהסתמך על כתבי הקודש היהודיים, הצליחו מומחים לשחזר את "לחם הפנים" שנאכל במקדש
לחם הפנים פרטי
בפרויקט המדעי-היסטורי הראשוני שהוביל פרופסור זהר עמר מאוניברסיטת בר-אילן, השתתפו ארכיאולוגים, מהנדס המזון אריה כהן, חברת טחנות הקמח "שטיבל", מעבדות "שרון פורטוס" לתוספי מזון ומאפיית "שיפון" משער בנימין, באזור ירושלים.
התוצאה: בתום עשרות ניסויים בהכנת עיסת הבצק ובאפייה: לחם הפנים החדש-ישן מזכיר מצה גדולה הנאפת בשתי צורות ייחודיות. אגב, טריותו נשמרה והוא אכיל גם לאחר שבוע - נושא לא פשוט כשלעצמו.
להסתדר בלי שמרים
פרופ' עמר מסר כי לאחר שנאסף כל המידע הרלוונטי מהמקורות ההיסטוריים העתיקים ומספרות חז"ל, חיפש הצוות ממצאים ארכיאולוגיים לגבי זן-חיטה בו השתמשו הקדמונים. "נתגלה, שהייתה זו חיטה אחרת מהמוכרת בימינו לאפיית לחם אחיד, למשל. אבל משתמשים בה לאפיית פסטה באיטליה".
עוד הוברר שבכל מקום בספרות הקדומה בה מצוינת המלה סולת, הכוונה לצורת הטחינה של הקמח. מאחר שעל פי התורה נאסר להוסיף שמרים לבצק, נדרשו חומרי התפחה אחרים. הכנת העיסה נמשכה כ-40 דקות והלחם נאפה בתנור ענק בשל ממדיו: 40 ס"מ על 80 ס"מ, עוביו 8 ס"מ. במדרש מסופר שהיה נס והלחם היה טרי גם שבוע לאחר אפייתו ללא אריזה וקירור והמתכון המשוחזר אכן מאפשר טריות מסוימת של הלחם. צורות
הלחם נקבעו בתבניות-אפייה מיוחדות: צורת קונוס (בדומה לדמותו במטבעות חשמונאיות) וצורה המכונה "תיבה פרוצה" (ח' הפוכה).
פרופ' עמר: "מתכון אפיית לחם הפנים היה סוד מקצועי של בני משפחה אחת, משפחת גרמו, בעלת המונופול על אפייתו. בזמנים קדומים ניסו לשבור את המונופול והוזמנו אמני אפייה מאלכסנדריה שלא הצליחו להשיג מוצר מוגמר באיכות דומה. לכן חידת המתכון פוצחה בעשרות ניסויי-אפייה – עד שנתקבלה תוצאה משביעת רצון.
"לאיש עד היום לא היה ניסיון קודם באפייתו, בהכנת העיסה, בתהליך הערבוב, בכמויות המים ובמשך האפייה – כיוון שאפיית לחם הפנים פסקה משחרב הבית השני (70 לספירה, א"ד). פרטי הניסוי והמחקר יפורסמו בקרוב בכתב עת מדעי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם