קרב רב: החרדים הם לא היהדות
הרב ד"ר בני לאו, מהרבנים החשובים בציונות הדתית, מגדיר מחדש מיהו יהודי ומוכן לצאת לקרב גלוי נגד הרבנים החרדים
השבוע הוא התייחס לראשונה להצעת החוק של חבר הכנסת דוד רותם (ישראל ביתנו), שהעלתה את חמתם של יהודי התפוצות ובעיקר את חמתם של הקונסרבטיבים ושל הרפורמים, אשר חוק כזה עלול להפקיע מהם את היכולת לגייר כפי שהם מוצאים לנכון. "אנחנו מברכים על היוזמה לקדם את נושא הגיור כדי להקל על מאות אלפי אזרחים ישראלים הזקוקים לגיור, אבל אנו קוראים לעצור את תהליך החקיקה בכנסת בעניין", אומר הרב ד"ר בני לאו, שמבין את הרגישות שבחבית הנפץ הזו. "לא נעשתה עבודת עומק ודיון משותף של החברה היהודית לכל שלוחותיה", כך לאו, "יש לחזור לשולחן הדיונים שמשתף את כל חלקי העם היהודי ומביא להסכמה הרחבה ביותר של העם היהודי".
הרב לאו קם ושולף מהספרייה ספר ופותח בתמונה המפורסמת של הרב אברהם אשל, מנהיג התנועה הקונסרבטיבית צועד כתף אל כתף עם מרטין לותר קינג. "השאלה אם נסתכל על הפנים של האחר ולא על העורף של האחר. איזה עושר יש לנו. אני לא מוכן לוותר על האידיאה שאנחנו נבשר לעולם על האחריות שלנו לצלם אלוהים. אנחנו נלחמים כדי לקבל כל אדם אחר. זו היהדות במיטבה. ואם אברהם אשל, החסיד הגדול, הוא שבישר לעולם את זה לפני מאה שנה, אז אני אקח את התורה שלו ואלמד אותה בישיבה שלי בבית מורשה".
אז יאמרו עליך שלא רק שאתה מגולח, אתה גם מפלרטט עם הקונסרבטיבים?
"אז יגידו. בית מדרש תלמודי צריך לבשר לעולם שהיהדות שלנו האורגינלית היא טבעית. אנחנו לא אלטרנטיבה. היהדות החרדית היא אלטרנטיבה, היא מוטציה, היא לא היהדות. החרדים מציגים יהדות של תיבת נח ולא של אברהם אבינו. כלומר, בחוץ יש מבול וצריך להציל את מה שאפשר להציל. זו אידיאולוגיה שלמה שנולדה בישיבות הליטאיות ואומצה על ידי החסידות. במידה רבה, האדמו"ר מסלונים בעמנואל מבטא את הגישה. הוא אומר, חבר'ה, מסוכן מאוד בחוץ, נבנה תיבת נח ואחרינו המבול".
ואיך תיבת נח קשורה בגיור?
"300 אלף אזרחים ישראלים שעלו מתוקף חוק השבות אינם זכאים למעמד אישי בבתי הדין. הסיפור מאוד פשוט. 98 אחוז מתוך אותה קבוצה גדולה עלו לישראל כי אבא שלהם או סבא שלהם היה יהודי. אם אבא שלהם או סבא שלהם יהודי, מבחינתי הם שייכים לעם ישראל. זו אמירה ערכית. אתה לא יכול להתייחס לאדם
אבל מבחינת ההלכה, גם פרח הטיס שאביו יהודי ואמו נוצרייה אינו יהודי.
"אני לא מסכים. אני יכול להראות לך תשובות הלכתיות מלפני מאה ו-150 שנה שקובעות שאם אדם מוסר את נפשו למען כלל ישראל הוא מוגדר קודם כל כמי שבחר בעם ישראל. ואם אדם הולך לחיל קרבי ומוכן לשכב לילה-לילה במארב, תעודת הכניסה שלו לגיור היא אחרת ממי שבא מסיבות אחרות. משום שהוא כבר בחר בעם ישראל ומוכן למסור את נפשו למען עם ישראל".
אז החרדים יפתחו ספרי שושלות. העם היהודי יחולק למי שבפנים ולמי שבחוץ?
"יש לי הפתעה בשבילך, הספרים האלו כבר קיימים. אף יהודי בבני ברק לא יתחתן עם מישהו חיצוני בלי לבדוק ארבעה דורות לאחור. אז שלא יאיימו עם הספרים שלהם. אני רוצה לדעת שאם יש יהודי שסבו היה יהודי, נוכל לומר לו, אנחנו אחראים ורוצים לעזור לך. לא נחייב אותך להתגייר, אבל אם תרצה, נעשה כל מאמץ לסייע לך לעבור גיור יהודי אורתודוקסי אמיתי.
"אתה תלמד מסורת, היסטוריה, שבת, כשרות, את כל קוד ההתנהגות. תרצה להיכנס פנימה לתוך ההוויה היהודית ישראלית, תמצא את עצמך בפני בית דין כשר למהדרין ותעבור את הגיור. למכון שאנחנו מקימים, המכון למדיניות גיור בארץ ישראל, שותפים רבנים, אנשי רוח, אנשי חברה, שעומדים ואומרים יש לנו אחריות ציבורית. אנחנו לא נפקיר את האנשים האלו".
צריך כוח פוליטי, החרדים על השער, לא?
"בהחלט נצטרך לבנות קואליציה של כל המפלגות הציוניות בבית. קואליציה שתאמץ קונסנזוס לגבי מדיניות גיור לאומית על פי ההלכה. הרב דרוקמן מוביל את זה. רבני צהר שותפים. אנחנו לא הולכים על הקלה שהיא מחוץ לגבולות הגיור. הטענה שלנו היא שההלכה מאשרת את זה. ברגע שאדם קשר את גורלו עם גורל העם היהודי, ובשפה של רות המואבייה אמר'עמך עמי', אנחנו עוברים איתו לשלב השני של אלוהייך-אלוהיי.
"יש פה שתי מדרגות. יש אנשים שעומדים בחוץ ואומרים חלמתי חלום, אני רוצה להיות יהודי. ואז אומרים לו, רגע, אתה רוצה להיות חלק מהעם בוא נספר לך מה זה העם היהודי. טרור, רדיפות, אויבים. כדי להיות חלק מהעם היהודי עליך להיות קשור בגורלו. זאת המדרגה הראשונה. מי שבחר לחיות במדינת ישראל, שלח את ילדיו לצה"ל, התגייס בעצמו, והפך שותף באקטיביזם היהודי, עבר את המדרגה הראשונה. הוא כבר נמצא ב' עמך עמי'.
"אם הוא בא עם סבא יהודי ומורשת של זרע ישראל, הוא בהווייתו כבר יהודי. מה שנותר לי לעשות כמכון גיור, כבית דין לגיור, הוא להמשיך ל'אלוהייך אלוהיי'. שיידע באופן כללי, לא את כל פסקי ההלכה, אלא יידע מהי שבת, כשרות, ברכות, אורח חיים יהודי וירצה להיות שותף לאורח החיים היהודי. אני לא צריך להכשיל אותו במקומות מכשילים. אנחנו צריכים לחפש אותם, לא לחפש בתוכם. יש לנו מאות תשובות הלכתיות ממאות שנים המתארות שכך התנהל הגיור. הרמב"ם באחד השו"ת שואל: 'מה אתם רוצים, להכשיל או לבנות'. מדובר במקרה שבא אדם שברור שהוא לא הולך להיות חבר במועצת גדולי התורה והיו דיינים אצל הרמב"ם שלא הסכימו לגייר אותו. אז הרמב"ם אומר'מוטב שיאכל את הרוטב מאשר שיאכל את השומן עצמו'. למעשה הוא אומר'בואו נוריד את הרף טיפה ונכניס אותו פנימה, העיקר שלא נפסיד אותו לגמרי'. האלטרנטיבה שלנו היא לאבד מאות אלפי אזרחים ישראלים".
ב-2005 הקים הרב לאו את בית המדרש החברתי בבית מורשה (בשיתוף עם "מעגלי צדק"). בבית המדרש חברים כ-20 רבנים ומחנכים, הלומדים בעיון סוגיות חברתיות וכלכליות העומדות על סדר יומה של מדינת ישראל.
איך זה שב-60 שנות עצמאות לא נוצרה השקפה דתית בסוגיות חברתיות, כלכליות.
"קודם כל קרה משהו. צריך להגיד, שהציבור הדתי כציבור אף פעם לא התמודד עם שאלות כאלו. כשהייתי בשנות השבעים בבני עקיבא כולם היו סוציאליסטים כי המדינה הייתה סוציאליסטית. אחרי המהפך ב-1977 כולנו עברנו ימינה. נהיינו קפיטליסטים. העולם הפך לעולם של צריכה ויצירה של התעשרות עצמית. ומה אומרת התורה על זה? אף פעם לא שאלנו מה אומרת התורה. קח את משרד הרווחה שהיום נשלט בידי מפלגת העבודה. שנים הוא היה בידי הציונות הדתית, עוד בימים ששמו היה משרד הסעד.
"אומרים לי אנשי משרד הרווחה הוותיקים ששאלות מהותיות של בית מדרש חברתי בסוגיות תורה וחברה לא עלו על הפרק כל תקופת המפד"ל. הם היו פרגמטיסטים. למי לתת קצבאות, למי לא. איך מוציאים ילדים בסיכון מהבית. השקפה הייתה בנושא ארץ ישראל, התיישבות, לא בנושאי חברה ומדינה. בית המדרש החברתי שואל שאלות של צדק ולא של צדקה. כי אנחנו הדוסים אלופי העולם בצדקה, גמ"חים, לפתוח לב ועיניים. אבל אנחנו לא אנשי מדינה, לא אנשי מערכות. ויש לתורה מה לומר בנושא חלוקת תקציבים ושכר מינימום".
מה אומרת התורה על שכר בכירים?
"אם תשאל את התורה, אז ראשית יש לברר אם השכר בא על חשבון העובד. במקרה כזה, התורה תצעק חמס. אם זה לא בא על חשבון העובד, שיאכל הבכיר את פירותיו. בודקים כמה מקבלים באותה חברה שכר מינימום. כמה אנשים לא מצליחים לממן סל קניות משפחתי. אם יש כאלו, זה עניין של עוולה ויש איסור מדאורייתא לייצר את הפער הזה. אני רוצה להוביל מאבק שהוא לא סוציאליסטי, אבל הוא מאבק של שוויון ערך האדם. משום שאדם צריך לצאת הביתה אחרי יום עבודה ולקבל תלוש שהוא ראוי לו. לא משנה אם מדובר בשומר, עובד ניקיון או פקיד בנק. אם הוא בא הביתה בבושת פנים, אז כואב לי שאותו בכיר שמרוויח עשרה מיליון לא רואה את העיניים של העובד שלו. רק אחרי ששילמת לאחרון העובדים שכר ראוי, לא שכר מינימום, שכר שאדם בא איתו בכבוד הביתה, אז לך קח את הקופונים שלך".
וזו דוגמה להשקפה יהודית חברתית?
"בית המדרש שלנו אומר: חבר'ה, אין מאבק. המדינה היא לא האחר. המדינה היא בית המדרש. וכל השאלות האלו, של חברה, רווחה, שיכון, גיור וקליטת עלייה יופיעו בבית המדרש. אני רוצה לדעת שהתורה מסוגלת להיות נגישה לחיים. התורה תמיד הייתה ותהיה מושפעת מהחיים. התורה היא לא סטרילית, היא לא מנותקת ותמיד תמצא בה פתרונות שיהיו נגישים לחיים".
אבל כדי לבצע צריך כוח פוליטי.
"קודם כל בית המדרש הוא מקום שנותן הרבה כוח שמאפשר פעולה, אבל אין לי ספק שצריך לצאת מבית המדרש כדי לתקן את החברה מבפנים. בין אם דרך פוליטיקה או דרך הנהגה ציבורית רבנית. אני לא יודע. באופן אידילי, חשבתי שרבנים לא צריכים להיות בפוליטיקה כי הם באים ממקום שמעבר למפלגתיות, ראיתי רבנים שנכנסים לעולם הפוליטי ונופלים מגובה לנמיכות. הדוגמה של הרב דרוקמן בכנסת היא דוגמה משפילה. הרי זה אדם עם מסירות נפש של כלל ישראל שנכנס להיות איש מפלגה. זה לא ראוי. השאלה אם אצליח להשפיע מחוץ לפוליטיקה היא שאלה גדולה מאוד. הפוליטיקה מפחידה אותי בגלל הקטנות שבה. אני מאמין שהקב"ה מנווט את האדם לאן שהוא מנווט. איפה אהיה מחר? לא יודע לענות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם