טייק-אווי: שאריות האוכל בדרך לקומפוסט
32 מיליון טון פסולת מזון נזרקים לאשפה מדי שנה בארה"ב. שירות חדש מציע למסעדות ולבתי קפה לאסוף מהם את השאריות. הפסולת מועברת למתקנים מקומיים, שם היא מעובדת לקומפוסט שנמכר אחר כך לחוות ולגננים. עסק ירוק
נתחיל קודם כל עם המציאות העגומה. זו מורכבת כאן מאמריקאים שלא רק שנהיו שמנים יותר עם השנים, אלא גם זורקים יותר שאריות מזון לפח האשפה. לפי הערכות, כמות המזון שבן אדם זורק כאן בממוצע לאשפה גדלה ב-50% מאז 1974. לפי המשרד להגנת הסביבה האמריקאי (EPA), האמריקאים זורקים בשנה כ-32 מיליון טון פסולת מזון לאשפה, מה שמהווה כ-12.7% מכל הפסולת המוניציפלית. אגב, במקומות אחרים המצב לא יותר טוב בהכרח – בבריטניה לדוגמא זורקים מדי שנה כ-8.3 מיליון טון פסולת מזון לאשפה והאוכלוסיה בבריטניה היא רק כחמישית מהאוכלוסיה בארה"ב.
מבחינת הנזק הסביבתי, הרי שכל שאריות המזון הללו שנרקבות במטמנות מייצרים גזי חממה ובעיקר מתאן שתרומתו לאפקט החממה גדולה פי 20 מזו של הפחמן הדו חמצני. ההערכות הינן כי כל טון של פסולת מזון מייצר שווה ערך של 4.2 טון גזי חממה. הנתונים הללו הופכים את שאריות המזון לאחד הכלים האפקטיבים ביותר במלחמה בהתחממות הגלובלית – על פי מחקר של אוניברסיטת אריזונה, אם מחר בבוקר האמריקאים יחתכו את כמות פסולת המזון שהם זורקים בחצי, התוצאה תהיה הקטנת טביעת הרגל הפחמנית של ארה"ב ב-25%.
רובה של פסולת המזון לא מגיעה ממשקי בית אלא מסופרמרקטים ומסעדות שמייצרים לפי אוניברסיטת אריזונה כ-27 מיליון טון פסולת מזון, או כמעט 90% מכל פסולת המזון שמגיעה למטמנות. כמובן שהדרך האופטימלית להקטין את הכמויות הללו היא למצוא דרכים לטפל בסיבות להיווצרות הפסולת הזו ששווה 30 מיליארד דולר מלכתחילה, אבל זהו כבר סיפור אחר, מורכב יותר מן הסתם. היום נסתכל בחלק יותר פשוט יחסית של השרשרת – מה עושים
מבחינתו של ראיין בדארד זה היה ברור מאליו. הוא זיהה כאן הזדמנות עסקית שתעזור למסעדות לחסוך כסף, תקטין את כמות פסולת המזון שמגיעה למטמנות וכמובן תייצר עבורו רווחים. בנובמבר שעבר הוא הקים ביחד עם שותפה את חברת EcoMovement שמספקת שירותי איסוף פסולת מזון למסעדות ובתי קפה. הפסולת מועברת למתקנים מקומיים, שם היא מעובדת לקומפוסט שנמכר אחר כך לחוות וגננים.
הבסיס הכלכלי כאן הוא אותו בסיס כלכלי שיוצר תמריצים למחזר - עסקים משלמים על שירותי הפסולת הרגילה שלהם בהתאם לכמות הפסולת שהם מייצרים (או מספר פחי האשפה שהם משתמשים בו) וכך יש להם תמריץ להפחית אותה ככל האפשר. השירות שהחברה של בדארד מציעה זול בכ-20% מהמחיר שהלקוחות שלו משלמים לשירותי סילוק האשפה הרגילים. יש כאלו שחוסכים אפילו יותר – הבעלים של מסעדת Bella Sol שעובדת עם EcoMovement העריך כי החיסכון בעלויות סילוק האשפה של המסעדה עומד על כ-75%.
אצל חלק מבעלי המסעדות לא רק החיסכון הכספי משחק כאן תפקיד. איוון מאלט, השף והבעלים של מסעדה בשם Black Trumpet Bistro הסביר שהמסעדה חוסכת מעט מאד כסף מההתקשרות עם EcoMovement, אבל זה מתאים לפילוסופיה של המסעדה. בסופו של דבר הוא הסביר בראיון ל-NPR כי הוא לא חשב פעמיים היות ומדובר בשירות שהוא טוב לסביבה, טוב לעולם מסביב וגם חוסך כסף.
ההשראה של בדארד לעסק באה מסן פרנסיסקו שם הוא התגורר לפני כן. העיר הפכה ב-2009 לעיר הראשונה בארה"ב שדורשת מכל התושבים והעסקים בעיר להפריד פסולת מזון מפסולת רגילה (סיאטל עשתה זאת עוד קודם לכן ב-2009, אבל רק לתושבים ולא לעסקים). העירייה אוספת את פסולת המזון ושולחת אותה למתקן מיוחד שם היא מעובדת לקומפוסט, שאחר כך נמכר לחוות וכרמים באזור.
ג'יירד בלומנפלד, האחראי על נושאים סביבתיים בעירייה, הסביר שזה לא ממש ביג דיל: "זה לא הנדסת טילים. צריך פשוט לשים את שאריות המזון בערימה נפרדת ואז להפוך אותה לקומפוסט. אם אנחנו לא יכולים לעשות את זה, אז אני מודאג לגבי היכולת שלנו לעשות דברים יותר מורכבים".
אבל לא רק קומפוסט ניתן להפיק משאריות המזון. מתקן לטיפול במים ומי שפכים באזור סן פרנסיסקו משתמש בהם לייצור אנרגיה. המתקן החל עוד ב-2004 לאסוף פסולת מזון ממסעדות ומלונות וכיום הוא מקבל מדי יום 20 - 40 טון של שאריות מזון מ-2,300 מסעדות וחנויות מזון במפרץ. המטרה שלהם היא להגיע ל-200 טון פסולת ליום שתייצר אנרגיה, המופקת מגזי החממה שהפסולת פולטת ונשמרים במערכת סגורה והינה שוות ערך לצריכת אנרגיה של 1,300 - 2,600 בתים באזור. זה אולי נשמע מעט, אבל תחשבו על הפוטנציאל - לפי הערכות, כמות פסולת המזון שמייצרים עסקים באזור היא כ-1,800 טון ביום. הכמות הזו יכולה לייצר אנרגיה שתוכל להאיר 25 אלף בתים.
אם בדארד קיבל את ההשראה שלו להקמת EcoMovement ממה שקורה בסן פרנסיסקו, הרי שלדניאל בלייק נפל האסימון אחרי ארוחת בוקר של אכול כפי יכולתך עם אחיו במסעדה בפרובו, יוטה. בלייק ראה כמה מזון נזרק לאשפה בסוף הארוחה לא רק על ידו, אלא גם על ידי רבים אחרים במסעדה. "בדרך הביתה, התחלנו לדבר על דרכים לעשות כסף מפסולת האשפה של אנשים," הוא הסביר "וזהו היה הרגע בו נולד הרעיון מאחורי Eco Scraps".
בלייק מודה שלא העניין הסביבתי הדריך אותו, אלא ההזדמנות העסקית. גם כאן הרעיון פשוט למדי – אוספים פסולת מזון ממסעדות, בתי קפה וסופרמרקטים ומעבדים אותה לקומפוסט משובח, כזה שהוא לא רק אורגני, אלא גם מכיל כמעט פי שניים חומרים מזינים לאדמה, לעומת דשנים על בסיס כימיקלים.
כיום החברה שלו עובדת עם חמישה סופרמרקטים ושישה בתי קפה. נהג עובר בין העסקים מדי יום ואוסף כ-900 קילוגרם פסולת מזון ומעביר אותה למתקן ייצור קומפוסט. התוצר החודשי של המתקן הוא 27 טון קומפוסט שנמכר למשתלות. Eco Scraps צומחת במהירות ומתכננת ב-2011 להיכנס לפעילות בחמש מדינות נוספות. בתוך שלוש שנים הם רוצים לפעול בכל אחת מהמדינות בארה"ב.
אין ספק שנוצר כיום שילוב מעניין של הזדמנויות עסקיות וחקיקה תומכת שיכולה לסייע להפחתת פסולת המזון באופן משמעותי. החקיקה אגב לא נגמרת במה שאתם משאירים בצלחת במסעדה, אלא עוברת לחזית הבאה – אריזות הטייק-אוויי. בסיאטל, לדוגמה, נכנס לתוקף לפני שבועיים חוק שמחייב את כל מסעדה שמאפשרת לקחת מזון הביתה להשתמש בכלים שאפשר למחזר – צלחות, כוסות ואריזות המזון.
צריך לזכור שכל היוזמות הללו הן עדיין ברמה המקומית בלבד ואין חקיקה ברמה הפדרלית שתבטיח קצב מהיר יותר של שינוי. האמריקאים כרגיל יכולים לקחת דוגמה מהאירופאים ובמיוחד מהשבדים שחוקקו כבר ב-2005 איסור על השלכת פסולת אורגנית למטמנות. האמריקאים הם לא שבדים וחבל (לפחות בהקשר הזה), כי זו נראית דרך יחסית קלה ולא כואבת להפחתת פליטות גזי חממה.
יחד עם זאת, המודעות הגוברת של מסעדות ועסקים אחרים להשפעות הסביבתיות שלהם ביחד עם ההזדמנויות העסקיות שמצב הדברים הנוכחי מייצר נותנים תקווה שבכל זאת נראה כאן שינוי של ממש בקרוב. בינתיים באמת תשתדלו לגמור את מה שיש לכם בצלחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם