כשחבר כנסת לא יודע איך להפסיד בכבוד
אפשר היה לחשוב שמאמצי האופו' לחסום את התקציב הדו שנתי, שהעלו חרס, יגרמו לה להתייאש. במקום בכנסת, עברו לזירה אחרת: ביהמ"ש
מתנגדי היוזמה טענו כנגד יעילותה להשיג מטרות אלו והעלו מספר בעיות כלכליות וחוקיות שנובעות מתקציב דו שנתי. מנגד, מקרב תומכיה ניתן למצוא כלכלנים ופוליטיקאים רבים, כגון דומיניק שטראוס קאהן, יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, שציין שמדובר ב"רעיון מקורי שיכול לשפר את המצב הכלכלי" ואף אמר שימליץ למדינות נוספות לאמץ את השיטה.
חוק התקציב הדו-שנתי עבר בסוף חודש יוני ברוב קולות, למרות התנגדויות קשות מצד האופוזיציה וקבוצות אינטרס. מתנגדי התוכנית לא בחלו באמצעים והפעילו כל כלי פוליטי וציבורי שעמד לרשותם. הגדיל לעשות חבר הכנסת בר און בכך שהשווה את החוק לחוקי היטלר.
אפשר היה לחשוב שמאמצים כה רבים שהעלו חרס יגרמו לאופוזיציה להתייאש ושתבוסה בהצבעה של מליאת הכנסת תגרום לח"כ להבין שבמסגרת הFair play הפוליטי, זה המקום להרפות. אך לא כך היה הדבר. בקדימה החליטו שאם מפסידים בקרב, אז פשוט צריך להחליף את זירת הקרב.
אין זה סוד שמערכת המשפט בישראל מתגאה במנגנוני הביקורת השיפוטית המפותחים והליברליים שלה. מדינות רבות משתמשות בביקורת השיפוטית כחלק ממערכת של איזונים ובלמים של רשות אחת על משניה. אך בישראל הפכה הביקורת השיפוטית לכלי שרת בידי הפוליטיקאים לשינוי של מדיניות פוליטית.
בימים אלה מונחת על שולחנו של בג"ץ עתירה של זהבה גלאון ועדאלה בנוגע לחוק האזרחות. מדובר בניסיון לבטל חקיקה של הכנסת ולשחוט עוד פרה קדושה. החוק עבר שינויים רבים בעקבות פסיקות קודמות של בג"ץ. קבלתה של העתירה הנוכחית תביא לקבלה דה-פקטו של זכות השיבה. מתעוררת השאלה- איך זה קורה בממשלה שיש בה רוב ימני ובכנסת שיש בה רוב ציוני?
דוגמא נוספת היא ההחלטה האחרונה לבטל את קצבאות האברכים. על פניו, מדובר ביוזמה חשובה וטובה שניתן גם למצוא לה צידוקים חוקתיים, אך התערבותו
אך גם כאן, אין חדש תחת השמש. גופים פוליטיים משתמשים בבג"ץ מידי יום ביומו כדי לקדם את האינטרסים שלהם. מבט חפוז בפסיקות מהשנים האחרונות יראו שכמעט בכל העתירות בנושאים בוערים והרי גורל ניכרת ידם של ארגונים פוליטיים כאלה ואחרים.
"עדאלה", למשל, יכולים לרשום לעצמם לא מעט הישגים בעיצוב המדיניות של מדינת ישראל כלפי ערביי ישראל והפלסטינים. האגודה לזכויות האזרח הבינה מזמן שפרסום בתקשורת ולובי בכנסת לא יזיזו שום החלטה לכיוונם. גם הם אימצו את הרעיון של סוללת עורכי דין שתשתמש בבג"ץ כדי לעקוף כל מנגנון שלטוני שהחלטותיו לא נראות לארגון.
מדינות דמוקרטיות רבות מעניקות מתחם פעולה רחב לביקורת שיפוטית שנועדה להתריע בפני פגיעה בעקרונות חוקתיים של המדינה. אלא שבמדינת ישראל מנגנון זה הוא מהבעייתיים שבמדינות המערב.
במדינות רבות, ישנה חוקה נוקשה ומוגדרת, לאורה אפשר להבין מה חוקתי ומה לא. בישראל, קיימת חוקה שמורכבת בחלקה מחוקים קונקרטיים ובחלקה מ"ערכים עליונים" שמצויים במוחם של שופטי העליון.
בנוסף, מקובל שמנגנוני הבחירה לבית המשפט החוקתי יאפשרו מינויים פוליטיים: לא מכבר מינה נשיא ארה"ב את אלנה קגן לתפקיד שופטת בביהמ"ש העליון ובכך הבטיח שהאינטרסים של מפלגתו יהיו מיוצגים בבואו של בית המשפט לבצע ביקורת שיפוטית. בישראל, מנגד, שיטת מינויים של שופטים לעליון הביאה להרכב חד-גוני בכל הנוגע לדעות ואף למוצא עדתי. מצב זה גורם לכך שהגדרה של חוק או החלטה כ-לא חוקתית תלויה בעיקר בזהותו של השופט.
ונחזור לבר און. כאמור, לא מדובר במקרה ראשון של עתירה שמטרתה שינוי מדיניות וכן לא בעתירה ראשונה של ח"כ. אולם, נסיבות המקרה של מפלגה וח"כ שאינם מרוצים מהצבעה בכנסת ומחליטים לעקוף אותה על ידי עתירה לבג"ץ מצביעה על מגמה מדאיגה וגוברת של פיחות במעמדן של הכנסת והממשלה לעומת ביהמ"ש העליון.
לא עוד גוף מבקר שמופעל במקרי חירום, אלא מנגנון עוקף כנסת שיופעל כ"ערכאה עליונה" להחלטות שאינן לרוחם של גורמים פוליטיים. לכן, אמירתו של בר און שחוק זה אינו דמוקרטי היא בבחינת "הפוסל במומו פוסל": הוא מתריע על פגיעה בדמוקרטיה ובאותה נשימה מנסה לעקוף החלטה חוקית שקיבלו רוב נבחרי העם. נראה שמגמה זו רק תלך ותגבר, ובאשר לרצון העם- הוא יתגמד לנוכח עליונותו המוסרית של "האדם הסביר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם