מיהו יהודי או מיהו ישראלי?
אפשר לתת לזרם האורתודוקסי סמכות מלאה בשאלות של דת, אך במקביל יש להוציא את הרבנות אחת ולתמיד מהחיים הפרטיים של מי שאינם מעוניינים בהתערבותם
את הצד האורתודוקסי אני דווקא מבין. לתפיסתם, הדת היהודית היא מועדון אקסקלוסיבי, שהכניסה אליו מוגבלת לפי קריטריונים נוקשים. היהדות האורתודוקסית לא שונה מכל קנטרי-קלאב עשיר או מועדון גולף סנובי, אשר מסרב לפתוח את הדלתות לנובורישים על מנת שלא תלך לאיבוד הארומה של הכסף הישן.
פחות מובן לי הלהט של אנשים חילוניים להתגייר, או לקבוע מי יגייר אותם. בעיניים חילוניות, גיור – והמרת דת בכלל – היא צעד קיצוני, כמעט על גבול איבוד השפיות. המשמעות של גיור מרצון היא לומר "עד היום חייתי באמונה כוזבת, וזה מציק לי מאוד. הייתי משוכנע שישו הוא בנו של אלוהים או מוחמד הוא נביאו. כעת אני מבין שטעיתי בענק – כי אלוהים נתן תורה רק למשה רבנו". קשה להבין מה מושך אנשים חילוניים, שהדת אינה משחקת תפקיד מהותי בחייהם, למחשבות רליגיוזיות ולויכוחים האם התורה התגלגלה ממשה למועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, או שהגיעה דווקא לידיו של רב רפורמי או קונסרבטיבי, או שבכלל התגלגלה לרב מתון חובש כיפה סרוגה.
האם מה שמניע את הוויכוח בנושא חוק הגיור הוא באמת חילוקי דעות על מהות היהדות, או שדווקא צרכים אזרחיים בחיי היום יום? במדינת ישראל, אשר אינה מפרידה בין דת למדינה, ומוסרת לרבנות האורתודוקסית שורה ארוכה של סמכויות בתחום האזרחי-אישי (נישואין, גירושים, קבורה) - גם אנשים חילוניים מוצאים את עצמם, בעל כורחם, נגררים לדיונים תיאולוגיים על גיור, אבל האמת היא שאין לנו - החילוניים - מה לחפש שם. השאלות המהותיות, מבחינתנו, אינן האם הגיור צריך להיעשות כדעת בית שמאי או כדעת בית הלל, וגם לא האם חייבים לקיים תרי"ג מצוות בשביל להתגייר או שגם חצי תרי"ג יספיקו.
אותנו מטריד שהמדינה מחייבת אזרחים חילוניים להתחתן אצל רב; לנו מציק שגם כאשר נאלצנו בלית ברירה להתחתן בחו"ל בחתונה אזרחית - עדיין מחייבים אותנו להתגרש ברבנות; לנו מפריע שכאשר החלטנו לחלוק את חיינו עם פרטנר לא יהודי שאוהב אותנו ונאמן למדינת ישראל, אבל נולד במדינה אחרת לדת אחרת ולא מוכן להעמיד פנים שהוא גילה את עשרת הדיברות - אנחנו צריכים לעבור שבעה מדורי גיהינום במשרד הפנים על מנת להוכיח ש"הקשר הרומנטי רציני". אנחנו אזרחים חילוניים, שמממנים במסים שלנו מערכת רבנית שיורדת לחיינו.
לפרום את הקשר הגורדי בין דת למדינה
הניסיונות לפשר בין דתיים לחילוניים בוויכוח אודות "מיהו יהודי" או "מה זה גיור" עקרים. אין כוח בעולם שישכנע אדם מאמין ש"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז מצדיק טוב יותר את זכותנו על ארץ ישראל מאשר פסיקות בנושא ביצה שנולדה בשבת. מצד שני, אפילו אלוהים לא ישכנע את הצד החילוני שהמצב הפוך.
לכן, הגיע הזמן לפרום את הקשר
הגורדי ולהפריד בין דת למדינה: אפשר לתת לזרם האורתודוקסי סמכות מלאה בשאלות תיאולוגיות, שלא מעניינות את הציבור החילוני, אבל במקביל יש להוציא את הרבנים והרבנות אחת ולתמיד מהחיים הפרטיים של מי שאינם מעוניינים בהתערבותם. במלים אחרות - ניתן לאורתודוקסים להחליט מיהו יהודי, בתנאי שהם ייתנו לנו לקבוע מיהו ישראלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם